בספר מסביב לעולם ב80 יום מספר ז'ול ורן על פיליאס פוג שיצא למסע מסביב לעולם לאחרי שהתערב עם חברים שיצליח להקיף את העולם ב80 יום. יחד עם משרתו הנאמן פספרטו, ואאודה- אישה שפגש בהודו- והתלוותה אליהם במסעם, הם מגיעים באיחור של כמה דקות לפי החשבון שלהם, ומר פוג משלים עם מר גורלו- הוא הפסיד בהתערבות ולא יקבל את הכסף שעליו בנה לכיסוי הוצאות המסע. פוג מתנצל בפני אאודה על שלא יוכל לפרנס אותה, והיא מציעה לו לשאת אותה לאישה. פוג שולח את משרתו פספרטו לקבוע עם הכומר המקומי תאריך לשאת את האישה למחרת- ביום שני. פספרטו חוזר ומודיע שמחר יום ראשון ולא יום שני כפי שחשבו, ופיליאס ממהר ומגיע לחבריו וברגע האחרון זוכה בהתערבות.
הסיבה לטעותו של פוג היא העובדה שבמסעם סביב העולם הם עברו את "קו התאריך" וכך הרוויחו יום. ומה אנחנו לומדים מכך? שהזמן תלוי בנקודת המבט של המתבונן.
אבל כדי להבין את הפער בסיפור הבריאה, צריך להזכיר ניסוי שנערך לפני מספר שנים. בניסוי נלקחו שני שעונים אטומיים מדויקים, ואחד מהם הוטס במטוס סילון ל2 הקפות סביב כדור הארץ. הזמן בשעון שהוטס עבר לאט יותר! כאן לא מדובר על עיוות טכני, אלא שוני מהותי בזמן.
מטרת הניסוי היתה להוכיח פועל יוצא מתורת היחסות של איינשטיין, לפיו ככל שחפץ נע במהירות גבוהה יותר, הזמן בו יעבור לאט יותר. לפיכך, כאשר חפץ נע במהירות קרובה למהירות האור, הזמן בו כמעט נעצר.
משך שנים סבר כל העולם המדעי המערבי שהעולם קדמון, כלומר היה קיים מאז ומעולם. הרמב"ם, שחי לפני כ800 שנים, והיה בקיא ברפואה ובמדעים, התעקש בספר מורה נבוכים, שהעולם נברא ולא קדמון. הוא הסביר שהוא סובר כך בניגוד לכל אנשי המדע כי זו המסורת שקיבל, והעלה אפשרויות ליישוב הסתירה. כיום התיאוריה המדעית המקובלת היא "תיאורית המפץ הגדול". לפי תיאוריה זו, היקום החל בפיצוץ ענק של אנרגיה שהיתה מרוכזת בנקודה אחת. הפיצוץ החל במהירות האור, ועם הזמן מהירות ההתפשטות של היקום הלכה ופחתה, וכך לאט לאט נוצר החומר ביקום (חומר לא יכול לנוע במהירות האור).
לפי תורת היחסות, ככל שמהירות של חפץ מתקרבת למהירות האור, הזמן בו כמעט נעצר. במילים אחרות, יום שעבר על מי שנע במהירות האור, יכול להיות מליארדי שנים עבור אדם שלא זז. ככל שמהירות התנועה יורדת, יום אחד מקביל לתקופה יותר קצרה. כך ביום הראשון המקביל למליארדי שנים, ביקום שהיה מורכב מאנרגיית אור ללא מאסה, החל להיווצר חושך שאינו אור.
ביום השני המקביל למאות מליוני שנים החלו להיווצר חומרים שונים בעלי תכונות שונות, ואולי נוצרו מים.
ביום השלישי – צמחים
ברביעי – התייצבות של גורמי השמים ועונות השנה
בחמישי דגים ועופות
ובשישי חיות ואדם.
האם זה מוכיח שיש בורא לעולם? ממש לא. וגם אם זה לא נכון זה לא מוכיח שלא.
ההבנה כיצד טכנית התרחשה בריאת העולם אינה עונה על השאלה מי ברא את העולם ומדוע, ומה המשמעות לקיומו. מהנדס שיודע בדיוק כיצד פועל הרכב, אינו יודע לאן הנהג רוצה ליסוע ולמה.
אז מה כן?
ההבנה שהעולם נברא גם ב6 ימים וגם במיליארדי שנים, יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את הסובב אותנו ואת התורה. לחפצים ולמעשים יכולה להיות משמעות גבוהה הרבה יותר ממה שרואים במבט שטחי. למילה "בראשית" שבה מתחילה התורה יש המון פירושים במגוון מישורים:
רש"י מפרש שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת ראשית וגם בשביל עם ישראל שנקראו ראשית.
ה"נתיבות שלום" מביא בנושא שבת שהעולם נברא בשביל מי ש"ירא שבת" ובנושא עבודת המידות (מידת היראה) "ירא בשת". כל הפירושים לאותה המילה נכונים, כל פירוש הוא פן אחר בתורה ובמציאות.
התורה מאפשרת לנו להבין רבדים יותר ויותר עמוקים בהבנת המציאות, רק צריך להיפתח לתובנות חדשות.
Leave a Reply