מה יקרה לכלכלת ישראל ביום שאחרי ההייטק?

כלכלת ישראל ידעה עליות וירידות, כל תקופה היה ענף בולט שהצעיד את המשק קדימה. מה יהיה ביום שאחרי ההייטק?

לפני כארבע מאות שנה היתה תעשיית טקסטיל יהודית בגליל. היא נחרבה לאחר כמה עשרות שנים, וענף ההכנסה שנותר היה התרומות מחו"ל ללימוד התורה

בתחילת המאה הקודמת מימנו פילנטרופים מחו"ל הקמת חקלאות יהודית בארץ ישראל. היהודים ניסו לשמור על "עבודה עברית" והאדירו את "השומר העברי" אבל לא סתם היה צריך להשקיע מאמץ בקריאה הזו, היהודים לא אהבו עבודה פיזית. השכר הגבוה בארץ, הביא לארץ ערבים מכל המזרח התיכון. אנחנו סובלים מאותם מהגרי עבודה עד היום. החקלאות הישראלית היתה חשובה מבחינת בטחון והתיישבות, אבל לא היתה ענף רווחי.

בשנות ה60 ושנות ה70 של המאה הקודמת ענף הטקסטיל נחשב מוצלח יחסית, אך גם הוא לא עמד בתחרות מול כח העבודה הזול במדינות השכנות, ובמזרח הרחוק.

בשנות השמונים, היתה פריחה של הבנקים. הגששים מתאריך במערכון "בנקים עליך", כיצד נפתח בנק בכל חור. מניות הבנקים רק עלו והבנקים הציגו רווחיות עצומה ותנאים מעולים לעובדים. בהתפוצצות פרשת ויסות מניות הבנקים, התברר שהגידול שהציגו הבנקים היה הונאה פיננסית, והם הפילו איתם את כל המשק.

בשנות התשעים התבלט ענף היהלומים, וחלק ניכר מהעיבוד והמסחר ביהלומים בעולם התבצע בישראל. אך מהר מאוד היצור עבר להודו, שם היצור זול יותר.

בעשורים האחרונים מתבלט ענף ההייטק. הוא התגבר על קשיים כמו התחרות מול מהנדסים זולים מהודו, והתמצב כפורץ דרך וחדשני, עם יתרון ביזמות וחברות הזנק. לשמחתנו מצבו נראה טוב גם, ונקווה שלא יקלע למשבר בגלל הבינה המלאכותית או מסיבות אחרות. אבל בהחלט צריך לחשוב על חלופות, אסור להסתמך על ענף אחד.

לאורך כל אותם מאות שנים של הנוכחות היהודית בארץ בשיבת ציון, ועשרות שנות קיומה של המדינה, המשיך ענף לימוד התורה להוות עוגן של יציבות כלכלית. לאורך כל השנים עולם התורה משך לכאן הכנסות והשקעות:

תרומות בסדרי גודל עצומים שהביאו לגידול עצום בכמות ואיכות לומדי התורה

עשרות אלפי תלמידים ותלמידות מחו"ל בשנה, שמעסיקים ישראלים, ומכניסים כסף לכל בעלי העסקים בסביבות הכוללים והסמינרים בהם הם לומדים. מבחינת מספר הלינות של תיירים בארץ, מדובר בכמחצית מלינות התיירים בארץ.

השקעות עצומות במבנים ודירות בארץ לטובת לומדי התורה: ישיבות, כוללים וסמינרים. דירות לאברכים וזוגות צעירים, דירות למשפחות מחו"ל המגיעות לבקר בארץ. מדובר בענף עצום שנמצא בגדילה מהירה, אבל עולם המחקר הכלכלי מפספס אותו כי הוא שבוי בפרדיגמה של "לימודי ליבה".

אם רק נדע אנגלית יותר טוב (כמו ההודים?) או שנדע מתמטיקה טוב (כמו הסינים?) הכלכלה הישראלית תזנק. הפרדיגמה לא מסתדרת עם הנתונים, ההשכלה לנפש בישראל מהגבוהות בעולם, והפריון לשעת עבודה מהנמוכים במערב. הכלכלה הישראלית שונה משאר המערב ושאר העולם במאפיינים רבים: גיל, תפיסות עולם, ואיומים בטחוניים. אבל לפני הכל היא המדינה היהודית היחידה בעולם. אין באקדמיה ובפקידות הציבורית בישראל ביטוי לכך, כולם באותה פרדיגמה. כולם משוכנעים עד עמקי נשמתם שהחרדים הם הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל, לעיתים עד כדי כך שהשמעת דעה אחרת מערערת את תפיסתם העצמית.

מי תורם למשק יותר: מורה שעולה למדינה 10,000 בחודש, ומשלם 1,000 מס הכנסה, או מורה שעולה 5,000 בחודש ולא משלם מס הכנסה?

הוראה היא העיסוק הכי שכיח במגזר החרדי, זה די הגיוני בציבור שבו הילודה היא הגבוה ביותר בישראל בפער גדול. על פי הנתונים בלמס, מורה חרדי מרויח כ6,000 בחודש לעומת כ11,000 בציבור הכללי. כאשר אלו הטוענים שהחרדים חיים על חשבון הציבור, נחשפים לנתון הזה, הם מסבירים שזה הגיוני, כי החרדים לא לומדים "לימודי ליבה". ליתר דיוק, לימודי אנגלית ומתמטיקה.

האם חשוב שתלמידים ידעו חילוק ארוך? לא ממש, יש את זה בכל מחשבון פשוט. מה לגבי משוואות בשלושה נעלמים? גם לא. יש אפליקציות שמצלמות משוואה ופותרות אותה (photomath). אפילו לא צריך להעתיק לchatgpt.

האם חייבים לדעת אנגלית כדי לכתוב באנגלית? כדאי, אבל כל טקסט אפשר לתרגם ברגע בבינה מלאכותית. הביה המלאכותית אפילו מתאימה את סגנון הכתיבה לצרכים הספציפיים.

הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק ומחזירה אותנו להתמקד בדברים שאנחנו באמת טובים בהם. הענף הכי ותיק ויציב בארץ ישראל במאות השנים האחרונות הוא לימוד התורה. היו הבלחות של תחומים אחרים שהחזיקו עשור או שניים, אבל רק תחום לימוד התורה נשאר יציב.

האברכים המתוארים בנתוני המקובלים כ"לא עובדים", מכניסים שכר בסיס מתרומות, יחד עם תמיכות מהמשפחה, לרבות קניית דירה עבורם בגיל צעיר, מדובר על הכנסה מכובדת מאוד. אילו רק היו מוכנים לצאת לרגע מהפרדיגמה ולחשוב קצת מחוץ לקופסא, היינו יכולים להכין את עצמנו לעתיד. בינתיים אנחנו מוציאים הרבה כסף על מחקר ומגזר ציבורי ששבוי בפרדיגמה של העבר, ויש לנו פחות משאבים כדי להערך לעתיד.