עד כמה ניתן לסמוך על היתר עסקא, ומצד שני עד כמה הוא נדרש?

 

דף מקורותאיסור ריבית בימינו

 

חברתי

 

"(כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁך:" (שמות משפטים  פרק כב)

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. לו אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. לז אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:" (ויקרא בהר פרק כה)

"(כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:

(כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:" ס (דברים כי תצא פרק כג )

ואמנם לפע"ד סברתו נכונה דקי"ל נהי דאין דורשין טעמא דקרא מ"מ היכי שהטעם מפורש בקרא אזלא בתרי' עיי' סנהדרין כ"א ע"א וה"נ מפורש בקרא טעמי' וחי אחיך עמך שהקב"ה הטיל חיותו של הלוה על המלוה ומחוייב להלות לו הלואת חן וחסד ולא באגר נטר וא"כ תינח במלוה ולוה דעלמא אמנם בשוכר ושכיר נהפוך שהטיל הקב"ה חיותו של מלוה שהוא השכיר על הלוה השוכר ופקיד עליו לא תלין שכרו אתך עד בקר משום כדי חיותו של שכיר  (חת"ס ליקוטי שו"ת כו)

 

לויסון (1999) ציין שאיסור רגולטורי על ריבית גורם לכך שעניים אינם יכולים להשיג מימון. הוליס (2001) ציין שבאירלנד היו אגודות לווים ללא ריבית משך 200 שנים, אך הן דעכו עם כניסת הבנקים המסחריים. שאבאן (2001) טוען שבנקים אסלאמיים מעוניינים יותר להלוות לעסקים קטנים בגלל התשואה העודפת. ד"ר נחום שילה: לגיטימציה לבנקאות האסלאמית דרך סיוע לחלשים. דורון שורר מייסד בנק אופק הצורך בבנק חברתי- נובע מא-סימטריות בין הלקוח לבנק.

 

איסור תורני ללא סיבה

 

ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה בגד יז מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה (יחזקאל יח טז-יז)

 

רבי שמעון בן אלעזר אומר יותר ממה שכופרין בעיקר כופרין שעושין התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומרין אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו (ירושלמי בבא מציעא פ"ה ה"ח)

 

(סוף קנט)דבר תורה מותר להלוות לעכו״ם ברבית, דטעמא דרבית דכתיב: "וחי אחיך עמך", ועכו"ם אין מצווין להחיותו. וחכמים אסרוהו משום גזירה, שמא ילמוד ממעשיו...

(תחילת קס) ריבית, הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא.

מאד מאד צריך אדם ליזהר באיסור ריבית, וכמה לאוין נאמרו בו, ואפילו הלוה והנותנו עובר, משא"כ בשאר דיני ממונות שאם אדם רוצה ליזוק בנכסיו רשאי, אבל מפני רגילות החטא מזהיר גם בלוה. וכן בערב ובעדים ובכל המתעסקין בדבר. וכל הנותן בריבית נכסיו מתמוטטין, וכאילו כפר ביציאת מצרים ובאלהי ישראל.

וכל התולה מעותיו בעכו"ם, לומר שהם של עכו"ם ומלוה אותם בריבית, דינו מסור לחוקר לבבות ליפרע ממנו. (טור יו"ד קנט, קס)

וינרוט (1998) כתב על היתר העסקה והביקורת עליו ביהדות. ליסטר (2006) הסביר היתר הלוואה לגוי, קלדר (2016) טען שאיסור ריבית בנצרות גרם השארת התחום ליהודים בנצרות הקדומה, בנוסף דיבר על הלוואה לגוי. הטווארוק והביקורת עליו באסלאם (ראיון עם ד"ר נחום שילה)

 

אחריות אישית

 

לפי הרב פיינשטיין, (1978) השאלה העיקרית היא האם יש ללווה אחריות אישית על החוב. נתן דרייפוס (תחומין 1994) מציע לומר כי ההבדלים המהותיים בין המחויבות של הלווה במשפט העברי לבין אפשרויות ההפטר במשפט המערבי עשויות להוות סיבה משמעותית להקל בנושא הריבית בשוק הפיננסי המודרני.

 

ההבדל בין הלוואה לשכירות בהיבט האחריות לנזקים

רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ביומא כלו זוזי דרב חמא הוא סבר מאי שנא ממרא ולא היא מרא הדרא בעינא וידיע פחתיה זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיה (בבא מציעא סט:)

ההבדל בין הלוואה לשכירות בהיבט חלוקת הסיכון והסיכוי

אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד תנו רבנן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד קרוב לזה ולזה רחוק מזה ומזה זו היא מדת כל אדם (בבא מציעא ע.)

 

גזל

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה צריכי דאי כתב רחמנא לאו ברבית משום דחידוש הוא דאפילו בלוה אסרה רחמנא ואי כתב רחמנא לאו בגזל משום דבעל כרחיה אבל אונאה אימא לא ואי כתב רחמנא לאו באונאה משום דלא ידע דמחיל חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי הי תיתי לא לכתוב רחמנא לאו ברבית ותיתי מהנך מה להנך שכן שלא מדעת תאמר ברבית דמדעתיה לא לכתוב רחמנא לאו באונאה ותיתי מהנך מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר בכך אלא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל ותיתי מהנך דמאי פרכת מה לרבית שכן חידוש אונאה תוכיח מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל רבית תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן גוזלו (בב"מ ס"א.)

אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית האי הנאת מלוה ה"ד אילימא דאזקפה דאמר לה ארבע בחמשה הא רבית מעלייתא הוא ועוד היינו מלוה לא צריכא דארווח לה זימנא (קידושין ו:)

 

ודוחק לומר דה"ל כמשכיר כליו ונוטל שכר פעולת כליו ובזה שפיר משתעבד במשיכת הכלים וה"נ משתעבד במשיכת המעות לשלם לו שכר פעולת מעותיו ז"א התם הכלי חוזר בעין לבעליו ונוטל שכר פחתא אבל הכא מלוה להוצאה ניתנה והני זוזי אזלי לעלמא ומשלם לו אחרים תחתיהן טבין ותקילין א"כ במאי יתחייב   (חת"ס ליקוטי שו"ת כו)

 

האם זמן=כסף?

אמר רב נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור ואמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלי ד' ד' וא"ל יהיבנא לך ה' ה' איתנהו גביה שרי ליתנהו גביה אסור פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא כיון דאית ליה אשראי במתא כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל כיון דמחסרי גוביינא כמאן דליתנהו דמי:  (בבא מציעא סג:)

 

בעבר באמת היה קשה לקבוע איזה חלק מהריבית משולם בגין הזמן ואיזה בגין שאר האלמנטים של ההלוואה. בימינו ניתן להפריד בין שני האלמנטים מאחר וריבית הפריים מפורסמת לכל ובמקרים רבים תמחור ההלוואה נעשה על בסיס פריים+X. במקרה כזה הפריים מהווה את מחיר הזמן וההפרש מגלם את סיכוני ההלוואה.

 

במסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי מוזכרת (ונדחית) אפשרות "להשכיר כסף". בפסיקה של רב דיכובסקי מ1985 מוצג שיקול של חיוב בפיצוי על "השבתת מעות" (תחומין 1985).  ליסטר (2006) הסביר על מחיר הזמן והבדל בין סוגי הריבית ביהדות. והאקסיומה המערבית של שוק הכסף (העדפת הווה).

אטלס (2018) ובוינדיר (2016) דיברו על ההבדל בין ריבית וקנסות פיגורים באסלאם. קלדר (2016) דיבר על הגישה הקלווינסטית בנצרות שמצדדת בטיעון זה

 

"ישובו של עולם" – היבטי מאקרו כלכלה וערכים בעידוד השקעות על פני הלוואות בריבית

 

מתני' ואלו הן הפסולין המשחק בקוביא' המלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית אמר רבי שמעון בתחילה היו קורין אותן אוספי שביעית משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרין:

גמ' משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנותא אחריתי (סנהדרין כד:)

 

אולי כוונתו היא לכך שכסף נועד לתמוך בפעילות של יצירת ערך. כאשר הכסף מופנה ליצירת כסף ולא ליצירת ערך, הפיתוח העולמי נפגע.

גובה הריבית במשק מושפע מהביקוש וההיצע המצרפי לכסף במשק המקומי והעולמי, ומהמוצר התחליפי: התפוקה השולית על ההון (MPK). כאשר ניתן להשקיע את ההון במתן הלוואות לחלשים בריבית גבוהה ובסיכון נמוך, התמריץ להשקיע בהון פיזי ופיתוחים חדשים נפגע.

משבר הsub-prime הביא לידי ביטוי את העיקרון הבעייתי מבחינה מוסרית, שלפיו פועל השוק הפיננסי המודרני. ככל שמצבו הכלכלי של אדם גרוע יותר- דורשים ממנו ריבית גבוהה יותר. הלווים החלשים (SUB-PRIME) קיבלו הלוואות לדיור (משכנתאות) בריבית גבוהה על מנת לפצות על הסיכון לכשל. ההלוואות "אוגחו" (קובצו לקבוצת הלוואות והונפקו בשוק ההון) מתוך הנחה ששיעור הריבית הגבוה יפצה על אחוזי הכשל הגבוהים יחסית בלווים החלשים. בפועל, כל עוד מחירי הדירות עלו וכולם הרוויחו – הכל עבד כשורה. כאשר הריבית במשק עלתה ויותר לווים לא יכלו לעמוד בהחזרי התשלומים החלה להיווצר בעיה. התברר שהעליה במחירי הדירות היתה בועה פיננסית שהתפוצצה תוך גרימת משבר פיננסי עולמי.

במשבר הsub-prime   בא לידי ביטוי מאפיין חשוב באותן ההלוואות: הן היו הלוואות מסוג NON-RECOURSE בהן במידה והלווה אינו עומד בתשלומי ההלוואה והבנק מממש את הבטוחה, אין למלווה זכות חזרה ללווה, כלומר הבנק יכול לפרוע את חובו מהנכס המשועבד ותו-לא. אפשרות זו העצימה את המשבר מאחר וכאשר מחירי הדירות החלו לרדת, ולווים ששווי הנכס שלהם ירד מתחת ל סך החוב שנותר בגינו, בחרו לתת לבנק לממש את הנכס ולהפטר מההלוואה. הבנקים נותרו עם כמות נכסים שאינה מכסה את הוב בגינם. כ200 בנקים בארה"ב קרסו. אך הפגיעה בלווים הפרטיים היתה נמוכה יחסית.

בנוסף לסכנה של קריסה כלכלית שבמצב שבו בעלי ההון מרוויחים ממצבם הקשה של העניים, העוול המוסרי שבהתנהלות זו בעייתי גם במימדים נוספים:

1. מקור לפערים החברתיים, בזבוז משאבים: הריבית היא הגורם העיקרי לפערים החברתיים ההולכים וגדלים- העשירים מקבלים כסף על כספם והעניים מפסידים כסף על מימון צרכיהם הבסיסיים. נסיונן של מדינות הרווחה לצמצם את אי השוויון מטפל בתופעות הלוואי של הבעיה המובנית שבמתן הלוואות בריבית גבוהה לחלשים. המדינה מממנת את סגירת הפערים שיוצרת מדיניות הריבית באופן מובנה.
2. ניצול: לווה חלש שנוטל הלוואה בריבית גבוהה בדרך כלל נמצא במצוקה וצורך מיידי. תנאי הלוואה לא נוחים מהווים ניצול של מצוקת הלווה.
3. הונאה: במקרים רבים אדם מהמעמד הסוציואקונומי הנמוך אינו מבין במימון ואינו מבין את ההשלכות של ריבית גבוהה ולכן קיים כאן מימד של הונאה.
4. חוסר צדק: הלוה משלם למלוה הרבה מעבר לשווי ההלוואה הריאלי גם אם ההשקעה נכשלה. גובהה ההחזר תלוי בזמן עד שהלווה מצליח להחזיר את החוב ולא בהצלחת ההשקעה.
5. עוני בין דורי: שעבוד להחזר חובות גבוהה מביא לעוני בין- דורי כאשר היורשים והקרובים משועבדים לחוב.
6. נזק כלכלי למשק: כאשר, כתוצאה מריבית גבוהה, חובותיו של אדם שמצבו הכלכלי היה רעוע מלכתחילה הולכים ותופחים, קטנים הסיכויים שיחזיר את חובו אי פעם ושיוכל להשתקם כלכלית. לעומת זאת, גדלים הסיכויים שיהפוך למקרה סעד ואף יגיע לשוק האפור ולפשע. מעבר לכך, פשיטות רגל מביאות במקרים רבים לפשיטות רגל של ספקים ונושים אחרים
7. בזבוז פוטנציאל צמיחה: קשיי מימון לעסקים קטנים- בעלי פוטנציאל הצמיחה הגדול במשק מביאים לקריסת חלק גדול מהעסקים הקטנים בשלבים הראשונים. בנוסף לכך לא ניתנת הזדמנות שווה למי שאין לו "גב כלכלי" חזק ונוצרים עיוותים כלכליים. דוגמא להמחשה: צעיר מבית עני וצעיר מבית עשיר מקימים מסעדה בעלות מליון ₪ כל אחד. העשיר קיבל הלוואה מאביו, העני מהבנק. רווחי העני: 50000 ₪ בשנה העשיר: 30000 ₪ בשנה.העני משלם 7% ריבית בשנה לבנק (70000 ₪) ולכן סוגר את העסק המצליח ונשאר בחובות הולכים ותופחים שאין לו דרך לשלם. העשיר ממשיך בהפעלת המסעדה בינונית.
8. פערים עולמיים, מדינות על סף רעב: מדינות מתפתחות רבות משועבדות לחובות ישנים של מנהיגים קודמים לבנקים ומדינות מערביות ולכן, למרות שהן עשירות באוצרות טבע, הן אינן מסוגלות להחזיר את החובות שצברו ריביות גבוהות.
9. עיוות בחלוקת הסיכון: בעוד הלוה נוטל את הסיכון בהשקעה המלוה אינו מסתכן ונהנה מתשואה לכספו גם אם ההשקעה ירדה לטמיון אלא אם הלווה פושט רגל…
10. עיוות בהקצאת משאבים: הכסף הפנוי של בעלי הממון המחפשים אפיקי השקעה מגיע לחלשים הזקוקים להלוואות לקניית מוצרי צריכה במקום להיות מושקע בפיתוח וייצור.
11. חוסר תמריץ: אין למלוה תמריץ לעזור ללוה להצליח בהשקעתו כיוון שיקבל את כספו בכל מקרה. ללוה יש אינטרס לפשוט רגל על מנת למחוק את החוב ולהתחיל מחדש.

 

 

 

סיכום צדדים להיתר

סעיפים לקולא

חברה בע"מ- אפותיקי, אפוטרופוס

חברה בע"מ- מי עובר על האיסור?

דיני פשיטת רגל וכינוס נכסים- משנה את עניין הקרוב לרווח ורחוק להפסד

שותפות עם גויים

כופין על מידת סדום- שאינם עוסקים בישובו של עולם

אגח קוצרניות- התנהגות דומה למניות

סחר בחוב של המתווך הפיננסי (החוב הוא אפותיקי)

לא טוען שעוזר לנזקקים (מוסרית)

ריבית 0 בשוק

הלוויני עד שיבוא בני