יש בעזה שני מליון תושבים. רובם כעת מפונים מביתם. אם יחזרו לבתיהם, זה יהיה איום קיומי עבורנו. אם לא יחזרו, יהיו לנו בעיות בינ"ל, וגם כנראה שהטרור יחזור די מהר.
מדינות המערב לא מוכנות לקבל אותם, כי הם ייצרו בעיות אצלם, חלק ממדינות ערב לא רוצות אותם כי הם הנשק שלהן נגד ישראל*. אנחנו בבעיה.
בחקלאות ובתעשיה בעוטף כרגע חסרים עובדים זרים וזה יוצר נזק כלכלי, וחוסר ביטחון תזונתי ועסקי. מלך תאילנד ארגן כרטיסי טיסה לכל מי שרצה לצאת מהארץ אחרי הארוע. חקלאי סיפר לי שהעובדים שעוד נשארו בארץ בורחים לחקלאים אחרים שנתקעו בלי עובדים ומשלמים יותר כי הם תקועים. המתנדבים מאוד עוזרים, ולמרות שהם לא מיומנים כמו התאילנדים, הם מארגנים מכירות ישירות לצרכנים וזה מפצה על היבול שלא מצליחים לקטוף. אין קטסטרופה, אבל חייבים עובדים באופן מיידי.
הבעיה עם העובדים הזרים בעת המלחמה היא רק קצה הקרחון. בשגרה יש בעיה עמוקה יותר שפוגעת באופן מתמשך בחקלאות ובתעשיה בישראל. עובדים זרים נהנים מתנאי שכר ודיני עבודה של ישראלים. אילו היה שוק חופשי, הרבה יותר עובדים זרים היו מגיעים לעבוד בארץ, הם היו מוכנים לעבוד בשכר הרבה יותר נמוך, כי הוא עדיין גבוהה ביחס למדינות מוצאם. המעסיקים היו יכולים לפטר מי שלא מתאים. מחירי המזון בישראל היו יורדים, ואיכותם עולה. יצור המזון בישראל היה גדל, ועימו היצוא החקלאי, ומספר העוסקים בחקלאות. (ולא, לא צריך לדאוג לפרנסת העובדים היהודים בחקלאות, יהודים לא רוצים להיות פועלים בחקלאות. יש שרוצים לפתוח עסק חקלאי ואין להם עובדים)
בפועל, יש תעשיית היתרים להשגת אישור עבודה בארץ, כך שמגיעים המקושרים ולאו דווקא המוכשרים. עובדים עניים רבים בתאילנד למשל, היו מעוניינים להגיע לעבוד בישראל, גם תמורת שכר נמוך יותר, אבל אין להם מכסה. המעטים שמצליחים, מקבלים שכר גבוה באופן דמיוני עבורם. לאחר שהגיעו, המעסיק די תקוע איתם, כי קשה להביא עובדים אחרים, ולכן הם פחות תלויים בתפוקה שלהם. מעבר לכך התפתחה תעשיה של תביעות דיני עבודה של עורכי דין ישראלים שיוזמים תביעות נגד חקלאים ישראלים שכביכול לא שילמו מספיק לעובדים הזרים. התפוקה של העובדים הזרים בחקלאות יורדת, והעלויות עולות.
בינתיים במדינות המתחרות העלויות זולות יותר כי יש שם יותר עובדים מוכשרים וזולים. מחירי המוצרים בארץ גבוהים וזה מעודד תלות ביבוא. הדשנים, המכונות והמים לחקלאות אינם יקרים יותר בארץ באופן משמעותי. החקלאים הישראלים מממנים מאכער להבאת עובדים, ועורך דין להתגוננות מתביעות.
רשויות ההגירה, בצדק מסוים, מגבילות את אורך השהות של עובדים זרים, על מנת שלא ישתקעו בארץ. נזכור שקבוצות הזרים לא הגיעו כעובדים אלא כמסתננים. יש הטוענים שהמטרה של הגבלת העובדים היא לא לקחת לפועלים הפלסטינים את מקומות העבודה. עם זאת, לוקח לעובדים זמן ללמוד את העבודה, ועובדים ותיקים אפילו לומדים קצת עברית, וזה מקל על העבודה. הקשיים הבירוקרטיים והמשפטיים שמעמיסים על החקלאים יוצרים תמריץ לחלופה השניה- עובדים ערבים.
הבעיה עם עובדים ערבים ידועה והפכה בולטת באירועי בארי. אבל גם היא רק קצה הקרחון. בראשית הציונות הדיון העיקרי נסוב סביב השאלת העבודה העברית ("כיבוש העבודה"). ברוב המושבות החקלאיות שנוסדו בארץ, העסיקו ערבים בחקלאות וגם בשמירה. מנהיגים רבים ראו את ההשלכות ונאבקו בכך בכל כוחם. מקומות העבודה והשכר הגבוה יחסית הביאו לארץ ישראל מהגרי עבודה מכל המזרח התיכון, שאיתם אנחנו מתמודדים היום. אותם מהגרים השתקעו בארץ בכפרים ובערים, וכעת טוענים לזכויות עליה, וכפי שראינו, גם מנסים לכבוש אותה בכח.
אז איך מצד אחד יוצרים כח עבודה זול, ומצד שני מונעים היווצרות של קהילות זרים בארץ? איך מעסיקים עובדים ערבים, ומצד שני לא יוצרים או מחזקים את אויבי המדינה?
הפתרון הוא מודל של עבד כנעני. אדם שמנותק מסביבתו הקודמת, ומתקיים כחלק מהעסק. לא נוצרות קהילות של עבדים, כי הם גרים בעסק. לא נוצרת להם זהות אתנית או שפה נפרדת, כי הם מתחילים תהליך התקרבות ליהדות. עבד טובל לעבדות ועובר תהליך דומה לגיור באופן חלקי. לפני הטבילה שואלים אותו אם מוכן להיות עבד ישראל כשר, כלומר הוא מקבל מרות עקרונית של עם ישראל. בעיקרון לא אמורים לשחרר עבד כנעני, אבל אם כן, הוא הופך ליהודי.
כפי שאנו רואים בסוגיות בדף היומי בגמרא, כאשר מוכרים קרקע, העבדים נקנים עם הקרקע, הם המנוסים בה ומכירים אותה. מבחינה עסקית הם בלתי נפרדים.
ברור שפתרון של עבד כנעני טוב לחקלאים ישראלים. עובדים ללא שכר, שמתמקצעים בעבודה לאורך זמן מאפשרים תפוקה גבוהה ויציבה בעלויות נמוכות. אמנם צריך לתת להם תנאי חיים ברמה גבוהה, אבל יש לכך עלות שולית פוחתת. זה משתלב בעלויות קיימות.
הפתרון הזה מבטיח תנאי חיים טובים לעזתים, וגם הגנה מפני שלטון החמאס שמתעלל באזרחיו. אולי חלקם יתגיירו יום אחד.
הפתרון הזה טוב לבטחון ישראל. אלה לא פועלים שחוזרים לעזה כל יום. הם לא יעבירו מודיעין. הם גם לא חוזרים לאוכלוסיה תומכת טרור. הם חיים אצל החקלאים הישראלים.
הפתרון הזה טוב לכלכלת ישראל שיתאפשר לה לייצר מוצרים עתירי עבודת כפיים במחירים תחרותיים בעולם, יגדיל את היצוא, יאפשר יותר ייצור המוני ורכישת מכונות (הון פיזי) ויתן יתרון לגודל. הוא יגביר בארץ את הבטחון התזונתי: תפחת התלות ביבוא מזון וציוד בחירום.
ואז תמיד עולה השאלה: מה יגידו? זה לא נשמע טוב…
אז לשאלה הזו לצערנו קיבלנו תשובה בצורת סטירת לחי מצלצלת.
אנחנו כרגע מבצעים בעזה חיסול של החמאס, שזה במילים עדינות, להרוג חלק גדול מהגברים ברצועת עזה. כרגע מתקרבים לכיוון 20,000 גברים מחוסלים בעזה. אלה מספרים תנכיים.
לפני אירועי שמחת תורה, חשבנו (בחוצפתנו) שיש הנחיות של התורה שלא רלוונטיות לימינו, כי זה לא מתאים לתקופה, או לא מוסרי. מחיית עמלק? השמדת יושבי הארץ? חשבנו שזו מטאפורה. עכשיו כשתושבי בארי מבקשים נוף לים, הם לא מתכוונים למטאפורה. הם מתכוונים ברצינות. להשמיד ולגרש.
גם המודלים העסקיים של העבדות שהתורה מציעה הם כנראה המודלים שמתאימים למציאות שלנו. אפשר לפטור את הצוויים בתורה והדיונים בני אלפי השנים בפוסקים כ"מטאפורה", ומצד שני להסתובב אובדי עצות מול המצב בעזה, מצוקת החקלאים ויוקר המחיה. ואפשר להתייחס לתורה ולדיונים בפוסקים ברצינות. אולי זה חלק ממה שצריך ללמוד מהמכה שקיבלנו.
—
* כולם מדברים על החמאס שמשתמש באוכלוסיה האזרחית כ"מגן אנושי". מאז שמצרים הפנימה שאינה יכולה לנצח את ישראל צבאית, היא פועלת נגדה ב"מתקפה אנושית" של יצירת פצצה דמורגפית על פתחנו. רצועת עזה היתה שייכת למצרים והיא סרבה לקבל אותה בחזרה בהסכמי השלום איתה.
Leave a Reply