
סנקציות כלכליות, הן מכלול של איסורי מסחר עם גורם מסוים. והן די דומות לחרם חברתי. כאשר מחרימים ילד , שמתנהגים באופן חריג, זה צעד מאוד פוגע. כאשר מנסים להחרים יותר מידי ילדים, זה הופך לסכסוך בין קבוצות. ואלה שמחרימים, יכולים למצוא את עצמם במצב לא פשוט.
התגובה העיקרית של המערב לפלישה לאוקראינה היתה סנקציות כלכליות, שנועדו להביא את רוסיה למצב כלכלי קשה שייאלץ אותה לסגת. אופן פעולה זה מכונה לוחמה כלכלית, ומבחינת המערב הוא מהווה weapon of first choice. נשק שמביא לפגיעה משמעותית בצד השני ללא הפעלת כח וללא סיכון חיי אדם. הנשק הזה מביא לפגיעה כלכלית, ומקשה על הפעילות השוטפת של הגוף המותקף. בשלבים הראשונים, לוחמה כלכלית הופעלה בעיקר נגד ארגוני פשע. כידוע, אל-קפונה, ראש המאפיה האיטלקית בשיקגו, ישב בכלא על עבירות מס, למרות שכנראה עשה כמה פשעים חמורים יותר…
לוחמה כלכלית הופעלה נגד ארגוני טרור. כך נסגרו "עמותות הצדקה" שגייסו כספים למימון פעילות טרור ברחבי העולם, וארגוני טרור כמו חיזבאללה, חמאס ואלקעידה, נדרשו להשקיע משאבים רבים בתחום הכספים.
לוחמה כלכלית מופעלת באופן רחב יותר, מול מדינות. ארה"ב הטילה סנקציות על קובה. מדינות ערב יצרו חרם על ישראל, ב"חרם הערבי" לאחר מלחמת יו"כ. ובשנים האחרונות ארה"ב מפעילה סנקציות כלכליות בעיקר נגד איראן וצפון קוריאה.
בניגוד לארגוני פשע, לא בטוח שפגיעה כלכלית מרתיעה ארגוני טרור ומשטרים רודניים, אבל די ברור שהסנקציות פוגעות כלכלית. כעת בפעם הראשונה, מנסים להפעיל סנקציות כלכליות כנגד מעצמה.
הסנקציות שהופעלו נגד רוסיה, חמורות יותר מאלו שהופעלו נגדה כשפלשה לחצי האי קרים ב2014. על פי הפרסומים הבנקים הרוסיים נותקו ממערכת הswift המאפשרת העברות כספים בינלאומיות, ונאסר כל סוג של סחר עם חברות רוסיות ועם הממשל הרוסי. בנוסף, יתרות המט"ח שצברה רוסיה הוקפאו. בפועל, המציאות קצת שונה, כי יש בסנקציות כמה "כוכביות".
רוסיה היא יצואנית גז ונפט מהגדולות בעולם, ואירופה תלויה באנרגיה הרוסית באופן די מוחלט. לאור זאת, הבנקים העוסקים בייצוא האנרגיה של רוסיה הוחרגו מהסנקציות, וכן רכישת אנרגיה מרוסיה. לכולם ברור שלפחות בתחום האנרגיה, אירופה צריכה את רוסיה ולא להפך. גם בתחום המזון, ומוצרי גלם כגון מתכות, רוסיה היא יצואנית משמעותית, ומדינות עניות ברחבי העולם תלויות באספקה מרוסיה (ואוקראינה…)
סנקציות כלכליות אמורות לגרום למחסור ולעליית מחירים במדינה המוחרמת, ולירידה בכח הקניה של המטבע, אבל נראה שזה לא בדיוק מה שקורה בפועל.
במקרה של רוסיה, נראה שקיים אפקט "בומרנג" משמעותי. על מנת לחזק את המטבע שלה, רוסיה דורשת ממדינות אירופה לשלם עבור הגז שהן קונות מרוסיה, דווקא בחשבונות בבנקים רוסים. פולין והונגריה סרבו ונותקו מאספקת גז. גרמניה ואיטליה התקפלו והסכימו לשלם ברובל. החלופה היחידה היא יבוא גז מהמפרץ הפרסי (קטאר ואיראן) במחירים גבוהים מאוד, עם עלויות הובלה גבוהות, ומתקני הנזלה שכרגע אינם בנמצא. מחירי האנרגיה באירופה מאמירים, ולכן היכולת לייצר באירופה יורדת. גם אם מדינות אירופה יצליחו לקנות גז יקר מקטאר ואיראן, ולספוג את העלויות הכבדות של השינוע והתשתיות, כנראה שהן לא יוכלו להתחרות ביצרנים הסיניים וההודים שמקבלים מרוסיה גז בזול.
אילו כל המחירים היו עולים, זו היתה "אינפלציה רגילה". במקרה הנוכחי, היצרנים במערב אינם יכולים "לגלגל" את העלויות לצרכנים, כך שרק התשומות עולות, ולא ההכנסות. התוצאה היא "סטגפלציה" שמשמעותה מיתון וירידה ברמת החיים במערב.
הודו וסין הגבירו את רכישת האנרגיה מרוסיה, והן מקבלות אותו במחיר מוזל שגם הוא גבוה יותר מהמחיר שהיה לפני תחילת הלחימה. כלומר היצוא הרוסי גדל בעקבות הלחימה, ומצבן הכלכלי של רוסיה ושותפותיה השתפר ביחס למה שהיה לפני תחילת הלחימה.
נראה שגם בצד היבוא, יש לסנקציות שהוטלו על רוסיה אפקט "בומרנג". הסנקציה העיקרית נגד רוסיה בשוק הסחורות היא כמובן האיסור על חברות בינלאומיות לייצא לרוסיה. האיסור הביא לתגובה רוסית לפיה היא לא תאכוף זכויות של מותגים בינלאומיים בשטחה. כלומר, כל סוחר יכול לקנות למכור מוצרים תחת מותגים בינלאומיים ללא הסכמת בעלת המותג. למשל, זכיין של מקדונלד'ס במוסקבה, יכול להמשיך למכור כרגיל ללא תשלום תמלוגים למקדונלד'ס העולמית. זכיין של ליווי'ס יכול למכור את הסחורה שנשארה לו בזול, בניגוד למדיניות הרשת העולמית, ולהביא סחורה נוספת ממדינות עולם שלישי בהן הסחורה נמכרת בזול יותר. המשמעות היא שעלות היבוא לרוסיה יורדת באופן משמעותי, ובעיקר בתחומי הצריכה בעלי הרווחיות הגבוהה. במוצרים שעלות המכירה שלהם גבוהה הרבה יותר מעלות היצור.
בשורה התחתונה של מאזן הסחר, בוודאי שרמת החיים של האזרח הרוסי ירדה, ובמקביל הסחר הבינלאומי של רוסיה נתקל כעת בקשיים טכניים קשים מאוד. אבל מבחינת הערך הכלכלי, רוסיה מוכרת יותר, ושווי המוצרים שהיא מוכרת הולך ועולה, ומהצד השני עלות היבוא שלה הולכת ויורדת. בשאר העולם העלויות עולות באופן דרמטי, ואין מי "לגלגל" עליו את העלויות. גם אם על פני השטח הקשיים הטכניים פוגעים בכלכלה הרוסית, בסוף הפרמטרים הכלכליים האלה יבואו לידי ביטוי.
גם הסנקציה הכבדה של איסור יצוא שבבים החיוניים למוצרי טכנולוגיה עילית לרוסיה והגבלת מכירת טכנולוגיות מתקדמות לסין. גם צעד זה זכה לתגובה רוסית משמעותית. רוסיה מייצרת כשליש מכמות גז הניאון החיונית לייצור שבבים, ושולטת כעת באוקראינה, שייצרה יותר משליש מהצריכה העולמית. מאחר ששבבים הם רכיב חיוני בשרשרת האספקה העולמית, שגם ללא קשר סובלת משיבושים הנובעים מהקורונה, נראה שכולם בבעיה בנושא הזה כעת.
כדי להמחיש את המצב החדש, ניקח לדוגמא את הידיעה על כך שרוסיה החלה לספק נפט לסרי לנקה. המצב הכלכלי בסרי לנקה (ציילון לשעבר) קשה מאוד מזה זמן ממושך. עם עליית מחירי האנרגיה והמזון שנבעו מהמלחמה באוקראינה, המדינה הגיעה לחדלות פרעון ומתקשה לרכוש מזון ואנרגיה לתושביה. היא קיבלה בעבר הלוואות ותמיכה משכנותיה, סין והודו, יחד עם הלוואות מקרן המטבע, אבל כולם כבר נואשו מלסייע. כבר לא מוכנים לתת יותר. בדומה לרוב מדינות העולם, גם הודו וסין נמצאות במצב כלכלי לא פשוט ומתרכזת בבעיות של עצמן ולא יכולות לסייע למדינות אחרות.
בסרי לנקה מדובר במצב קיצון, אך במדינות מתפתחות רבות כגון איראן ברזיל ולבנון, מחירי החיטה מביאים אף לחוסר יציבות שלטונית. אנשים חייבים לחם וחשמל. רוסיה יכולה לסייע למי שיתמוך בה, למערב כעת קצת יותר קשה.
אפקט בומרנג- גם בשוק המטבע
המצב הכלכלי החדש בעולם מערבי מתבטא בעיקר בעליות מחירי מוצרים וסחורות. תהליכי אינפלציה החלו לפני המלחמה בעקבות היציאה מהקורונה. אלו היו עליות בביקושים, אינפלציה רגילה. תוצאות המלחמה ברוסיה גרמו לעליית מחירים בתחומי האנרגיה, חומרי גלם והמזון בכל העולם, כתוצאה ממחסור אמיתי שיצרו אותן המדינות לעצמן בהטלת הסנקציות, סטגפלציה.
כדי להבין לעומק את המצב הכלכלי במערב, יש להתייחס לשנים שקדמו לתהליכים הנוכחיים. משך תקופה ארוכה הבנקים המרכזיים במדינות המערב נקטו במדיניות של "הרחבה כמותית". כסף זול לכל דורש. כולם קיבלו הלוואות בריבית נמוכה, וכמעט ללא הבחנה. במצב כזה, מחירי הנכסים מתנפחים כי כולם מרגישים שיש להם כסף ללא הגבלה ומוציאים יותר ויותר.
כל עוד הריביות נמוכות, וניתן כל הזמן לקנות עוד ועוד, נראה שכולם מרוויחים. אם כולם מאמינים שמחירי הנכסים יעלו כל הזמן, אז כדאי ליטול הלוואות ולקנות נכסים במחיר יקר יותר. הנכסים יכולים להיות דירות, מטבעות דיגיטליים או חברות "סטארטאפ". העיקר שכולם מאמינים שיימכרו במחיר יקר יותר בעתיד. העניין הוא שכאשר כולם יכולים לקבל הלוואות זולות, הכסף שווה פחות, ולכן קונה פחות. תהליך זה נקרא אינפלציה.
אינפלציה מורידה את רמת החיים. הכל הופך יקר יותר וכח הקניה שלנו קטן. לבעיית אינפלציה יש שתי משמעותיות מעשיות, שבפועל שלובות אחת בשניה:
המשמעות המעשית הראשונה והעיקרית היא עליית מחירים בתוך המדינה, שמורידה את כח הקניה של המטבע. הסכנה בכך היא שזו תופעה ש"מזינה את עצמה". כאשר מתחילה "אווירה" של העלאות מחירים, כל גורם במשק מעלה את המחירים, כדי לפצות על העליה בתשומות שלו (עלויות). הבעיה היא שקשה להחליט בדיוק בכמה עלו התשומות, ולכן מעלים קצת יותר. במצבי קיצון, הקונים להוטים לקנות לפני שהמחיר יעלה יותר, ובמקביל המוכרים מניחים שמחר המחיר יוסיף לעלות, ולכן אינם לחוצים למכור, ומעלים מחירים במהירות.
במצב יציב, העלאת מחירים גורמת לצרכנים לקנות פחות, אבל ב"אווירה" אינפלציונית של העלאות מחירים, הצרכנים חוששים שהמחיר יעלה עוד יותר ודווקא קונים יותר, מחשש שהמחיר ימשיך לעלות אם ימתינו. ככל שהמחירים עולים, ערך הכסף יורד, והוא שווה פחות ופחות, כלומר ניתן לקנות בו פחות מוצרים.
במובן הזה, ברור מדוע העלאת ריבית, אמורה לבלום את האינפלציה: היא גורמת למצב שהצרכנים מוגבלים בכסף שהם יכולים להוציא, ומורידה את יכולת הקניה. וגם את רמת החיים…
המשמעות המעשית השניה היא ירידה של ערך המטבע בשוק המטבעות הבינלאומי. כאשר המחירים עולים בתוך המדינה, ויכולתו לקנות מוצרים יורדת, ערך הכסף יורד גם מול מטבעות זרים. כך שמוצרים מיובאים הופכים להיות יקרים יותר, וזה תורם לעליית המחירים. הביטוי המיידי הוא ביכולת לקנות בחו"ל בהזמנה מקוונת או בנסיעה לחו"ל. לעיתים ירידה בשווי המטבע היא המביאה לעליית המחירים של המוצרים המיובאים, ולעיתים זו תוצאה. בכל מקרה, תהליכי עליית המחירים וירידת ערך המטבע שלובים זה בזה.
בהיבט זה, הפתרון הוא לשפר את מאזן הסחר, כלומר להגביר את היצוא, שבו גורם ממדינה אחרת קונה מטבע כדי לשלם עבור הסחורה. ולהקטין את היבוא. בפועל זה אמור לקרות באופן טבעי כחלק מ"היד הנעלמה". כאשר המטבע נחלש, יקר יותר לייבא ולכן מייבאים פחות, ועלות העבודה יורדת ולכן קל יותר לייצא.
משך שנים סין היא היצואנית הגדולה בעולם וארה"ב היבואנית הגדולה בעולם. בדרך כלל במצב כזה שווי המטבע של היצואן אמור לעלות ואיתו רמת החיים במדינה, אבל סין בחרה להשקיע את השווי שנוצר בהלוואות לממשלת ארצות הברית, שהחוב שלה הלך ותפח. כל עוד היה מי שיקנה עוד ועוד אגרות חוב של ממשלת ארה"ב, הכל היה בסדר. כעת בסין יש משבר נדלן, והיא לא רוצה להלוות יותר לארה"ב. גם מדינות אחרות כעת צריכות כסף לעצמן, ופחות מעוניינות באג"ח ארה"ב. וכאשר פחות רוצים להלוות לארה"ב, המטבע שווה פחות, וזה מעודד אינפלציה בארה"ב. כדי לעודד רכישת אגרות חוב ארה"ב, צריך להציע ריבית גבוהה יותר. אבל כשמעלים את הריבית, צריך לשלם יותר גם עבור החוב הקיים, והוא כאמור- עצום. עלות הריבית למימון החוב, היא הוצאה ממשלתית לכל דבר, ומקטינה את תקציב המדינה. באירופה המצב דומה ואף גרוע יותר- בעוד ארה"ב עצמאית אנרגטית, ואף מייצאת נפט, מחירי האנרגיה באירופה עולים בקצב מסחרר, כי עד המלחמה היתה להם אנרגיה זולה מרוסיה. בנוסף לכך האוכלוסיה שם מבוגרת הרבה יותר, והצמיחה נמוכה יותר. לא ברור מי בדיוק יחזיר את החוב. על אחת כמה וכמה יפן, שם החוב הגבוה בעולם ביחס לתוצר (כ200%), והאוכלוסיה מהמבוגרות בעולם.
בשלב שכולם מגלים שהמחירים לא תמיד עולים, נוצר משבר כלכלי. כך קרה בישראל בפרשת ויסות מניות הבנקים שטענו שהן "תמיד עולות", בארה"ב במשבר ה"סאב פריים", וכך קורה כעת בסין בשוק הנדלן. כאשר קצת יותר קשה או יקר להשיג מימון, המחירים יורדים, ואז אף אחד לא רוצה לקנות, כי מחכים שהמחיר ירד עוד. אף אחד לא רוצה לקנות את הנכסים שרצו בעבר לקנות כי מחירם רק עולה "על הנייר", כאשר מחירם במגמת ירידה.
הבעיה היא שאת ההלוואות שמימנו את עליית המחיר, צריך גם להחזיר. וכאשר הריבית עולה, זו הופכת להיות בעיה גדולה. שווי הנכס במגמת ירידה, ואילו ההחזר החודשי נמצא בעליה.
אחד הגורמים החשובים בעוצמתה הכלכלית של ארה"ב, הוא הדומיננטיות של הדולר בסחר העולמי. בצעדים הכלכליים של ארצות הברית היא לקחה סיכון גדול: סין אינה מרוצה מהדומיננטיות הזו, ומפעילה מערכת חלופית לswift בשם cips. מאז הסנקציות שהוטלו ב2014, רוסיה מפעילה מערכת סליקה בשם nspk. הודו רוכשת נפט ברובל, סעודיה הודיעה שתחל לבצע עסקאות נפט במטבעות שאינם דולר, אם ארה"ב תהדק את יחסיה עם איראן. אפילו מדינות אירופה נאלצות לשלם ברובל על הגז הרוסי.
משקיעים ומדינות שחיפשו מקום בטוח להפקיד את כספם, נהגו להלוות אותו לממשלת ארה"ב, באמצעות רכישת אג"ח. הקפאת יתרות דולריות המופקדות בבנקים אמריקאיים, עלולה לפגוע באמון שרוכשים בעולם להתחייבויות של ממשלת ארה"ב.
האם מדובר בקונספציה?
אם רוסיה במצב כלכלי קשה בעקבות הסנקציות, איך היא מחלצת את סרי לנקה ממצבה הנואש כאשר שאר מדינות העולם ואפילו קרן המטבע כבר התייאשו מלסייע? מה זה אומר על זירת הלחימה הכלכלית העולמית, על הסנקציות, ועל המטרות האמיתיות של הלחימה באוקראינה?
כאשר רוסיה ריכזה כוחות בגבולות אוקראינה, מומחי המודיעין טענו שיש "סבירות נמוכה" לפלישה. הם לא האמינו שהרוסים יעיזו לפלוש. מסתבר שהם לא הבינו את מערך השיקולים של רוסיה.
כאשר הם ניסו להסביר מה עצר את רוסיה מלכבוש את קייב, או לפחות להרוס בה את סמלי השלטון בהפגזות, כפי שעשו למפעלים ולנמלי הים. לא קיבלנו תשובה ברורה. נראה כאילו רוסיה פשוט מעוניינת בהתמשכות המלחמה.
למרבה הפלא, יש מספר מדינות שמצבן הכלכלי דווקא השתפר לאחרונה. במדינות המייצאות אנרגיה, וחומרי גלם, מאזן הסחר השתפר מאוד. הן אמנם לא מייצאות יותר, אבל הן מקבלות תמורת אותה כמות הרבה יותר כסף, וזה מה שקובע…
רוסיה נאלצת למכור נפט בהנחה כדי לעקוף את הסנקציות, אבל גם המחיר אחרי ההנחה, גבוה ממה שהיה לפני המלחמה. את מדינות אירופה היא מאלצת לשלם עבור הגז ברובל, ומדינה שלא מתיישרת, מנותקת מאספקת גז. בפועל, שער הרובל גבוה מאשר לפני הסנקציות.
נהוג לטעון שמצבה הכלכלי של רוסיה נפגע ב2014 (השמיטה הקודמת), בגלל הסנקציות שהוטלו עליה עם סיפוח חצי האי קרים, אבל הגורם העיקרי היה ירידת מחירי הנפט ברחבי העולם (טכנולוגיית פצלי השמן בארה"ב, והנפט הזול שסיפק ארגון דעא"ש). למי שזוכר, רוסיה נלחמה בדעא"ש, אבל לא במערך הצבאי שלו אלא במיכליות הנפט שלו. יתכן שסיפוח קרים בכלל נועד ליצור את האפקט שמתרחש כעת, ומעלה את מחירי האנרגיה. זה יכול להסביר מדוע הפלישה היתה בכח גדול (כדי להראות רצינות) אבל נעצרה ללא ניסיון להכריע (כדי ליצור משבר ארוך). זה יכול להסביר למה הרוסים לא ממש ניסו לכבוש את קייב, ולהכריע את המערכה, אבל התעקשו לכבוש את עיר הנמל ולמנוע מאוקראינה יצוא מזון.
הסיוע שהגישה כעת רוסיה לסרי לנקה מדגים את ההישג המשמעותי של רוסיה מהלחימה: היא יכולה לספק למדינות העניות את הצרכים הבסיסיים, בעוד המערב מתבוסס בבעיות אינפלציה ומחירי נכסים מנופחים שנצברו במהלך שנות המדיניות המרחיבה שנקטו הבנקים המרכזיים.
מטבעות קריפטו, סטארטאפים מקוריים, ודירות שנרכשו מתוך הנחה שמחירן יעלה דרמטית, מתבררים כ"עסקי אוויר". התמשכות המלחמה מוציאה את האוויר מכלכלות המערב, וממלאת אויר במפרשי הכלכלות המייצאות מוצרי יסוד.
האם הכסף יענה את הכל?
האם יכול להיות שמחירי הנפט משפיעים כל כך על החלטות מדיניות וצבאיות? לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לענות על השאלה הזו:
בתקופה שטרם מלחמת יום כיפור, המצרים והסורים ריכזו כוחות בגבולות ישראל, אבל מומחי המודיעין קבעו שיש "סבירות נמוכה" שהן יפתחו במלחמה. כידוע, למרות התבוסה במלחמת ששת הימים הן פתחו במלחמה- והפסידו. בסוף המלחמה צהל היה בעומק אותן מדינות, ולא היה כח צבאי שיעצור אותו. המלחמה הסתיימה בלחץ המעצמות. בסוף המלחמה הוחלט בקרטל הנפט- אופ"ק להעלות את מחיר הנפט מ2 ל40 דולר לחבית, מצב שכמעט שיתק את התחבורה והתעשייה במדינות המערב. והביא לסטגפלציה הגדולה של שנות ה70, כאשר מחיר הנפט הביא לאינפלציה מחד, ומיתון מאידך. מדינות ערב קבעו מחיר דיפרנציאלי לפי התמיכה בישראל במה שמוכר כ"חרם הערבי על ישראל", ומשם החלו העמדות האנטי ישראליות באו"ם…
מדינות ערב לא השיגו אף הישג טריטוריאלי במלחמת יום כיפור, אבל הן החלו להתעשר מהנפט. יחד עם רוסיה שסיפקה להן נשק בשפע. נראה שמומחי המודיעין לא הבינו, שלפעמים, המלחמה היא רק התירוץ…
https://youtu.be/nNwrn4_TYD0?si=DOoyLtBvt3bjBuHp