"ליברה"- המטבע החדש שכולם מדברים עליו.

מהו כסף?
בימי הביניים עסקו מדענים רבים ב"אלכימיה", מדע שכל מטרתו היתה למצוא דרך כימית לייצר זהב מחומרים זולים. ההנחה היתה שמי שיש לו יותר זהב הוא יותר עשיר. אבל מה היה קורה אילו הם היו מצליחים?
כנראה שהזהב היה הופך לחומר זול ומצוי כמו כל חומר אחר, והופך לחסר ערך. ערכו של הזהב נבע מהקושי להשיגו ולזייפו, ומכך שבכל העולם הוא היה מקובל ככלי לביטוי ערך. בעזרת זהב ניתן היה לקנות כל דבר, ומכך נבע ערכו. הוא לא מסייע לקיום היומיומי, ואפילו לא מייצרים ממנו כלי נשק. הזהב היה כלי מצויין להחלפת ערך. כאשר במדינה אחת ידעו לייצר יין טוב ובמדינה שניה ידעו ליצר שמן טוב, ניתן היה לסחור בין המדינות בעזרת זהב. סוחר קנה יין במדינה אחת תמורת זהב, וקיבל תמורתו יותר זהב במדינה אחרת שבה אין היצע של יין טוב. בזהב שקיבל תמורת היין, הוא רכש שמן ומכר אותו במדינה שבה חסר שמן והוא יכל לקבל תמורתו יותר זהב. בצורה זו, הסוחר הרוויח זהב ורמת החיים במדינות שעבד בהן- עלתה. במדינה שבה יצרו שמן טוב היה גם יין טוב, ובמדינה עם השמן הטוב, כעת היה גם יין טוב.
ככל שמדינה ידעה לייצר יותר מוצרים בעלי ערך, הגיע אליה יותר זהב, ותושביה נהנו מרמת חיים גבוהה יותר.

למה מטבע?
לאורך השנים הוחלף השימוש בזהב ומתכות אחרות במטבעות זהב שהקלו על המסחר. מטבעות הונפקו בעיקר על ידי מלכים שאכפו את אמינותם. הגמרא מספרת על אביגיל אשת נבל הכרמלי אומרת לדוד שביקש מזון עבור אנשיו, שהוא עדיין לא מלך אלא סתם שודד כי לא הנפיק מטבע. לדבריה: לא "יצא טבעו בעולם". כך נפסק גם בשו"ע. קיומו של מטבע בעל ערך ברור ומוסכם מסייע לניהול מסחר תקין.

שטרות (בנקנוטים)
בשלב הבא, מטעמי נוחות הוחלף השימוש במטבעות, בשטרי חוב שייצגו זהב שהופקד במקומות אחרים. בתחילה בבנקים (בנקאות עו"ש עתיקה = שולחני/חלפן) ולאחר מכן מדינות וממשלות החלו להנפיק מטבעות שגובו בזהב שהיה קיים באוצר המדינה.
לאחר מלחמת העולם השניה קובעו המטבעות המערביים לדולר האמריקאי שהיה מגובה בזהב שהופקד ב"פורט נוקס". לאחר מלחמת ויאטנם ארה"ב חזרה בה מהסכמות "ברטון וודס" ( שהגבילו כמות הדולרים שארה"ב יכולה  להנפיק לכמות הזהב שהחזיקה) ובכך הפך הדולר ואיתו שאר המטבעות, שהוצמדו לדולר, לכסף פיאט ("כך יהיה") כסף ללא גיבוי.

חוב וערך
המגבלה על המדינה שלא "לייצר" מטבעות חדשים נובעת מהצורך שמטבעות ייצגו ערך. אם מדינה "תחלק" כסף ללא הגבלה, שוויו יישחק כפי שקרה בוונצואלה: מדינה עשירה במשאבי טבע שממשלתה החליטה "לדאוג לאזרחים" ולתת שירותים וקצבאות לכולם, עד שהמטבע שלה איבד את ערכו והמדינה הגיעה לכאוס וחרפת רעב.
לעומת ונצאולה, כאשר ארצות הברית "מחלקת כסף" (כלומר יוצרת גרעון-חוב*), יש מאחרי החוב הזה ערך שמאפשר להחזיר את החוב. הכלכלה האמריקאית מייצרת מוצרים (אייפונים,כלי נשק וכו') המבוקשים בכל העולם כך שיש מי שירצה לקנות את הדולרים ולשלם בהם עבור הסחורות.
אבל יש לארצות הברית עוד מאפיין שמאפשר לה לייצר עוד ועוד חוב- כוחו של הדולר.

כסף כמדד
עוד מסוף מלחמת העולם השניה בה קובעו כל המטבעות במערב אל הדולר האמריקאי (שקובע לזהב), הפך הדולר למטבע הייחוס העולמי. בו נערכים החישובים הבינלאומיים, מולו נערכים חישובים מסחריים, בו נקובים מחירים, ובו מתנהל חלק משמעותי מהמסחר הבינלאומי.
יש לציין שחלק חשוב מכוחו של הדולר בעולם נובע מכוחה הצבאי של ארצות הברית, ממש כפי שבעבר המלכים אכפו את אמינות המטבעות (ואולי כפו את השימוש בהם)
מביני דבר בעולם הבנקאות יודעים שדולרים אינם יוצאים מארה"ב. חשבונות דולריים בבנקים מחוץ לארה"ב מחזיקים את הדולרים בבנקים אמריקאיים המכונים "קורספונדנט". הדבר בא לידי ביטוי בתביעת פיצויים שנפסקה בארצות הברית נגד איראן בגין תמיכתה בטרור. כחלק מתהליך גביית הפיצויים, הוקפאו כספים השייכים לבנקים איראניים בבנקי הקורספונדנט האמריקאיים.
כחלק מהעיצומים נגד איראן. נותקו הבנקים האיראניים ממערכת העברת הכספים הבינלאומית "סוויפט". זהו ביטוי נוסף לתרגום הכח המסחרי לכח מדיני.
בתלמוד הבבלי במסכת בכורות דף נ מובא שהמטבע הצורי היה מדד ייחוס בינלאומי בעולם העתיק מתקופת המקרא ועד תקופת התלמוד(!)
סביר להניח שזה איפשר את שגשוגה של צור והעם הפיניקי, ומנע מאימפריות להשתלט על הפיניקים ולהשמיד אותם כפי שעשו לעמים השכנים. ייתכן ויש לכך קשר לכח הכלכלי שאיפשר לחניבעל הפיניקי להילחם וכמעט להביס את רומא.
*אחד מתפקידיו החשובים ביותר של הכסף הוא המרת ערך. יש משמעות רבה לכך שמטבע מהווה מדד ייחוס מוסכם, זה הופך את מנפיק המטבע למרכז סחר בינלאומי*

מטבעות קריפטוגרפיים (מבוזרים)
התפתחות המטבעות הקריפטוגרפיים שלובה בהתפתחות טכנולוגיית ה"בלוקצ'יין". טכנולוגיה המאפשרת לאמת מידע על  ידי רישום מקביל בכמות עצומה של מחשבים בלתי תלויים.  כך ניתן לנהל מסחר אמין במטבעות גם ללא פיקוח ממשלתי. עם התפתחות טכנולוגיית ה"בלוקצ'יין", החלו להתפתח מטבעות קריפטוגרפיים שלא נוצרו על ידי שום מדינה. הגורם המגביל את ייצור אותם מטבעות קריפטוגרפיים הוא כח המיחשוב הנדרש לייצור המטבע ונוסחה המקטינה את כמות המטבעות שניתן לייצר בכל שנה (כל שני חצי מהשנה הקודמת). ייצור המטבעות מכונה "כרייה", כאשר תהליך הכריה עצמו מחזק את אמינות המטבע במסגרת טכנולוגית הבלוקצ'יין.

האלכימיה החדשה
כאשר נגר קונה עצים ב100 ש"ח ומוכר שולחן ב1,000 ש"ח נוצרים 900 ש"ח חדשים. אין הבדל אם הם התשלום התקבל במזומן או בחשבון העו"ש. באותה מידה אין הבדל אם הקונה נטל הלוואה כדי לקנות את השולחן, ואין הבדל ממי נטל את ההלוואה (מהבנק או מחבר).
האפשרות לייצר כסף "יש מאין", בלי לעבוד, ובלי לשרת שום אדם קוסמת מאוד, כנראה שזה מה שהניע אנשים משך מאות שנים לחפש דרכים לייצר זהב, ולהשקיע ב"מדע האלכימיה" את מיטב זמנם וכספם. אילו היו משקיעים במציאת תרופות למחלות- כנראה שהיו באמת מתעשרים…
המטבעות הקריפטוגרפיים מסעירים את הדמיון כי יש תחושה שייצור המטבע יוצר כסף יש מאין. אבל כאשר "יוצרים" מטבע חדש לא יוצרים כסף. המטבע שווה בדיוק מה שמוכנים לשלם עבורו במטבעות אחרים. כך כאשר מישהו "כורה" (="מייצר") מטבע ביטקוין, שווי המטבע ש"כרה" הוא המחיר שמוכנים לשלם עבורו במטבעות אחרים. אם שער הביטקוין גבוה, הוא ייצר הרבה כסף ואם שער הביטקוין 0, הוא לא יצר כלום.
עד היום, מטבעות קריפטוגרפיים נרכשו בעיקר על ידי משקיעים שציפו שערכם יעלה. (ספקולציות מהסוג הזה היו בעבר, למשל בדינר העירקי, זו אינה תופעה חסרת תקדים). באופן טבעי מטבעות אלו "התנהגו" כסחורה ספקולטיבית וערכם נע בתנודתיות גבוהה. לפי ההערכות, חלק משמעותי מהשימוש במטבעות אלו היה על ידי גורמים שלא יכולים לפעול באפיקים המקובלים, כלומר פעילות שהממשלה אינה מתירה ואוכפת את האיסור דרך הבנקים (הון שחור).

כסף מול סחורה
התלמוד הבבלי עוסק בפרק רביעי במסכת בבא מציעא בהבדלים המהותיים שבין כסף לסחורה. מטבעות כסף נועדו להביע ערך ואילו למטבעות זהב יש ערך עצמי.
גם רשות המיסים דנה בסוגיה דומה לגבי המטבעות הקריפטוגרפיים, וקבע שהם סחורה ולא מטבע, כלומר, רווחים מהשקעה בהם נחשבים כרווח לעניין מיסוי. הסוחרים טענו שמדובר באמצעי תשלום שאינו חייב במס, כפי שכאשר שער היורו עולה, אדם שמחזיק שטרות יורו בכיס, אינו חייב במס. בית המשפט הכריע לטובת רשות המיסים.

מהי ה"ליברה"
שם המטבע נגזר משמו של מטבע רומאי עתיק
ומטרתו העיקרית היא להוות אמצעי תשלום נח אחיד וזמין. הליברה תנוהל כאגודה עצמאית ששותפות בה כמאה חברות ענק בינלאומיות, כאשר המובילה תהיה פייסבוק שתנהל את השירות בפועל, דרך ישום שיקרא "קליברה". על פי הצהרת הכוונות שפורסמה, השאיפה של הנהלת המטבע תהיה לשמור על יציבותו ביחס לסל המטבעות העולמי. השמירה על שער המטבע תיעשה באמצעות רזרבה. כנגד כל ליברה שתירכש תחזיק האגודה מטבעות  שווי ערך בתמהיל מתאים. כביכול, דולר ששימש לרכישת ליברה "ישאר בקופה" ויאפשר לבעל הליברה למכור אותה ולקבל את הדולר בחזרה. (כמובן שזה הסבר מופשט, בפועל יורכב מתמהיל שונה של נכסים נזילים שונים במטבעות שונים). הפונקציה שנועד המטבע למלא היא הקלה על המסחר המקוון ולא רווחים ספקולטיביים. לפי ההצהרה, התכנון הוא לעמוד בכללי הבנקאות הבינלאומיים הנדרשים (KYC ועוד) כך שהמטבע לא צפוי להוות פלטפורמה לפעילות בלתי חוקית.

אז מה ההבדל בין הליברה לשאר המטבעות הקריפטוגרפיים?
המניע הרשמי להשקת המטבע הוא על מנת לאפשר לתושבי מדינות העולם השלישי לסחור עם שאר העולם גם ללא חשבון בנק וללא עלויות המרה והעברה גבוהות כפי שקורה היום. עלות העברת כספים בינלאומית יכולה להגיע ל7% מהסכום המועבר (!)
במטבעות הקריפטוגרפיים הקיימים, "כורה" המטבע מקבל את תמורת קניית המטבע ש"כרה". במטבע הליברה מתוכננת להיות רזרבה כנגד כל המטבעות. במטבעות האחרים העיקר הוא ערך המטבע, ואילו בליברה העיקר הוא פונקציונאליות השימוש.
בנוסף, בניגוד למטבעות האחרים שמנוהלים על ידי גופים קטנים, מטבע הליברה מונפק על ידי גופים חזקים ומשמעותיים. בנוסף לפייסבוק חברות באגודה גם ויזה, מאסטרכארד, אובר ופייפאל.
יש לציין שקיים מיזם ישראלי בשם סאגה שבכוונתו לייצר מטבע חדש במתווה דומה, אך הוא אמור להיות בבעלות המשתמשים עצמם ולא בבעלות תאגידי ענק. ההחלטות לגביו אמורות להתקבל באופן  דמוקרטי בין מחזיקי המטבע. רעיון מעניין, אך ללא הגיבוי של התאגידים, קשה לראות כיצד סאגה תגייס משתמשים למטבע שלה.

מה האסטרטגיה?
בשנים הראשונות לקיומה של פייסבוק, היא לא היתה רווחית, אך למרות זאת מחיר המניה שלה עלה באופן עקבי. פייסבוק סיפקה להמונים שירות בחינם. רק בשלב מאוחר יותר החלו לגדול ההכנסות מפרסום עד שעברה לרווחיות. כיום, השירות החינמי שהיא מספקת ללקוחות שווה עבורה המון כסף. הוא הנכס העיקרי שלה. הוא מספק לה מידע, יכולת השפעה ואפיקי פרסום. גם המשקיעים בבורסה הבינו זאת ולכן המניה שלה עלתה באופן עקבי למרות ההפסדים.
גם גוגל מספקת שירותים בחינם (מייל, חיפוש, מפות וכו') ומרוויחה בדרכים עקיפות. שם המשחק היום הוא שליטה על הפלטפורמה, ואת זה משיגים דרך מתן שירות חינמי ללקוחות. האסטרטגיה של החברות מסוג זה היא גיוס המוני משתמשים בחינם ולאחר מכן  פיתוח דרכים להרוויח מכך.
ב1887 המציא אליעזר זמנהוף את שפת ה"אספרנטו" שהיתה שפה מתוכננת ועל כן קלה ללימוד. הוא קיווה שהיא תהפוך לשפה עולמית, אך לא היו לה משתמשים למעט "משוגעים לדבר" (עד היום יש כ2 מיליון דוברי אספרנטו בעולם). למרות שהאספרנטו היא שפה מצוינת (כללי דקדוק פשוטים, ללא יוצאי דופן), היא לא הצליחה. פשוט אין לה מספיק משתמשים. כך גם הביטקוין, הוא אינו שימושי לציבור הרחב, ולכן הוא מתפקד כסחורה ולא ככסף. לליברה יש מטרה שונה- לספק שירות חינמי כדי ליצור פלטפורמה חדשה.

ובכל זאת, איך ירוויחו?
ככלל, לפי הצהרת הכוונות, המטבע לא אמור להיות רווחי, לפחות בשלב הראשון. על פי ההצהרה, המטבע יגובה בנכסים סולידיים שלא אמורים להיות רווחיים אלא בעיקר להבטיח את יציבות המטבע ביחס לסל המטבעות. גם כספי המשקיעים וגם כספי קוני הליברה יושקעו ברזרבה, ורק אם המטבע יהיה מספיק יציב, ויכוסו העלויות- אז המשקיעים יוכלו להרוויח מהמטבע.
רווחים אלו הנובעים מהשקעות שנעשות בהון העצמי של האגודה, מקבילים לרווחי הנוסטרו של הבנקים הנובעים מההשקעות בהון העצמי של הבנק.

הבנקים המסחריים עוסקים בשני סוגי פעילות עיקריים:
פעילות עו"ש בה הרווחים נובעים מעמלות (העברות, המרות, ני"ע)
ופעילות מימון (תיווך פיננסי) בה הבנק מקבל פקדונות מלקוחות ומעמיד אשראי ללקוחותיו. הרווחים נובעים מההפרש בין שיעור הריבית שהבנק משלם למפקידים לבין שיעור הריבית שהבנק גובה מהלווים.
כחלק מהמחויבות של הבנק ליציבות עבור לקוחותיו, הוא מחויב להחזיק נכסים זמינים הנקראים רזרבה. הבנק יכול לנצל את הרזרבה שהוא מחזיק להשקעות פיננסיות שונות. הרווחים שנובעים מפעילות זו נקראים רווחי "נוסטרו"

באילו תחומים בנקאיים תהיה הליברה רלוונטית?

1. נראה שהכוונה של האגודה היא לספק למשתמשים שירותי עו"ש בחינם או במחיר נמוך, ובכך להיות אטרקטיביים עבורם.
2. לא מדובר בשלב זה על רווחים ממימון, אך די ברור שפלטפורמה זו מהווה בסיס לתיווך פיננסי או לפחות להצעת שירותי תיווך פיננסי על ידי גורמים חיצוניים. סביר להניח שבשלב כלשהוא יוצעו שירותי מימון בליברה, או על ידי התאגיד עצמו או על ידי הלוואות בין המשתמשים (p.t.p). אחד הדברים החשובים במתן אשראי הוא המידע, ולפייסבוק יש הרבה מידע על המשתמשים. יש שיאמרו יותר מידי מידע.
3. רווחי נוסטרו אמורים להיות רק בטווח הארוך, וגם אז בשיעור נמוך מאוד.

4. יש הטוענים שבנקים מרכזיים (כמו בנק ישראל בארץ וה"פדרל ריזרב" בארה"ב) מסוגלים להרוויח בצורה נוספת מעצם הפקת המטבע, שלמעשה הוא יצירת גרעון. ("סניוראז")
נראה שהמטבע החדש אינו רלוונטי לעניין זה מאחר והכסף שמתקבל תמורתו נכנס לרזרבה ולא משולם ל"יצרן הכסף", ובוודאי שאינו אמור להיות בגרעון.

אז מה צפוי לנו?
כפי שעם כניסת גוגל לחיינו, תיבת מייל הפכה לחינמית, ועם כניסת ווטסאפ לחיינו הפכה שליחת הודעות לחינמית, צפויים להפוך שירותים פיננסיים נוספים לחינמיים.
הבנקים יוכלו להתפתח יותר בעסקאות הדורשות מומחיות ואמון (ערבויות, אשראי דוקומנטרי ואשראי עסקי), ויצירת מוצרים פיננסיים חדשים. אולי נראה בנקים מרחיבים פעילות לתחומים משיקים.
בנקים מרכזיים יאלצו להתנהל בצורה אחראית יותר בנושאי חוב וגרעון, וממשלות יצטרכו להקל על הציבור במגבלות פיננסיות.
יכולות המעקב של השלטון אחרי האזרחים יחלשו.
ממשלות יאלצו להקל על האזרחים בנושאים פיננסיים על מנת לעודד את השימוש במטבע המקומי. כנראה שהליברה תגביר את התחרות הבינלאומית בתחום המיסוי, מה שיאלץ ממשלות להוריד מיסים.

 

************

כמה הערות למי שעוסק בדיונים לגבי המטבע החדש "ליברה"

1. הבנקים המסחריים אינם מייצרים כסף חדש, למרות שבשיח האקדמי (וגם בויקיפדיה) נוהגים להשתמש בביטוי "מכפיל הפקדונות" כפרמטר לכמות הכסף שהבנקים יכולים "לייצר".
המאזן של הבנקים מאוזן והם לא מייצרים אף שקל (הם מרוויחים משירותי תיווך פיננסי ועמלות כמו כל עסק אחר).

2. גם הבנק המרכזי אינו מייצר כסף חדש, למרות שבשיח האקדמי נוהגים להשתמש בביטוי "רווחי סניוראז'" כרווח של הבנק המרכזי מייצור כסף. גם המאזן של בנק המרכזי מאוזן, והכסף שהוא "מייצר" נרשם כהלוואה שאותה הוא צריך לממן. נגיד בנק ישראל בתקופת ההיפראינפלציה מסביר בספרו האוטוביוגרפי "לתפארת כלכלת ישראל" שההיפראינפלציה נבעה מההלוואות שהממשלה נטלה מהבנק המרכזי, והאיסור על הממשלה להמשיך בכך, בלם את התופעה. כאשר הממשלה "מייצרת כסף" על ידי יצירת גרעון- ערך הכסף נשחק= אינפלציה. חוב שלא מתכוונים להחזיר הוא חוב אבוד, כאשר הבנק המרכזי נוטל הלוואות שאין להן כיסוי, הוא לכאורה יוצר כסף חדש, אך זו שחיקת הכסף של כולם המכונה "מס אינפלציה"- הכסף של כולם שווה פחות.
3. גם אם ניתן להבין במבט כלכלי שהבנק המרכזי מרוויח רווחי סניוראז' מכך שהוא מייצר כסף (יוצר גרעון), אין שום משמעות להדפסת הכסף הפיזי (שטרות ומטבעות). רוב מוחלט של הכסף במשק נמצא ברשומות דיגיטליות, ואנשים משתמשים במזומן לפי הנוחות והצורך. גם אם ידפיסו עוד המון שטרות ומטבעות הם יחכו בכספומטים עד שלקוחות ירצו למשוך אותם. ואת הלקוח לא מעניין כמה כסף יש לבנק בכספומט.
4. כאשר מדברים על "רזרבה" בבנקים, אין משמעות הדבר שיש כסף פיזי מונח בכספת של הבנק, (כאמור אין לכך משמעות) כמו שההון העצמי של כל חברה אינו כסף בבנק. מדובר במגבלה חשבונאית רעיונית הקשורה לרמת הנזילות וסוגי הנכסים וההתחייבויות של הבנק.

3 Comments

  1. בנוגע להערה על הדפסת הכסף בסוף.
    האם לא נכון שבנק שקיבל הפקדה של 10 שקלים יכול להלוות יותר מ-10 שקלים ללקוחות?

    • עקרונית לא נכון
      הוא יכול להלוות פחות, כי הוא נדרש להחזיק רזרבה
      יש לציין כי התנאים נקבעים לפי קריטריונים בנקאיים.
      אין דין הלוואה לשבוע כדין הלוואה ל20 שנים
      אין דין הלוואה לחברת סטארט אפ כדין הלוואה לאדם אמיד כנגד בטוחה טובה

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*