האם תואר אקדמי מביא לעליה בשכר?

מולטיקולינאריות היא עיקרון סטטיסטי מחקרי לפיו כאשר המסקנה ממתאם מסוים יכולה להיות מוסברת על ידי משתנה אחר, היא אינה מובהקת.
מחקרים רבים שנערכו במוסדות אקדמיים מוכיחים שקיים מתאם גבוה בין רמת השכלה אקדמית לרמת השכר.
– לא צריך מחקרים כדי לדעת שקיים מתאם גבוה בין הגיל לרמת ההשכלה האקדמית (תואר ראשון מוציאים בגיל 20-30, דוקטורט בגיל 40-50).
– לא צריך מחקר כדי לדעת שקיים מתאם גבוה בין הגיל להכנסה (כמעט כל אדם מרוויח בגיל 45 יותר ממה שהרוויח בגיל 25).
+במילים אחרות, יתכן, שהעובדה שבעלי תארים מתקדמים יותר, מרוויחים יותר נובעת מגילם ולא מהתארים שרכשו. רבים מהצעירים בעלי הכנסה נמוכה – הם סטונדנטים שעובדים במשרה חלקית.

בנוסף לכך:
– לא צריך מחקר כדי לדעת שקיים מתאם בין הרקע הסוציואקונומי לרמת ההשכלה, עשירים יותר רוכשים יותר תארים.
– לא צריך מחקר כדי לדעת קיים מתאם בין כישרון אינטלקטואלי לרכישת תארים. כלומר אנשים מוכשרים יותר רוכשים יותר תארים
+ במילים אחרות, יתכן שגם אם בעלי תארים בני אותו גיל מרוויחים יותר מחסרי תארים, ההבדל נובע מסיבות אחרות. מדובר בבנים למשפחות עשירות יותר, או אנשים מוכשרים שגם בלי תואר היו מצליחים.

בנוסף לכך:
– לא צריך מחקר כדי לדעת שבארגונים גדולים ובשירות הציבורי עובדים קיימים רוכשים תארים כתנאי לקידום בתוך הארגון והעלאות שכר.
– לא צריך מחקר כדי לדעת שארגונים גדולים נאלצים לקבוע תואר אקדמי כתנאי סף לקבלה לעבודה מאחר ובתי הדין לעבודה פוסלים יותר ויותר קריטריונים רלוונטיים לסינון. אי אפשר לפסול מועמד שמתעקש להתלבש באופן שאינו הולם את מקום העבודה, אפשר לפסול כי אין לו תואר. זה תירוץ נהדר לכך שיש אוכלוסיות שמודרות מאותם ארגונים בגלל פערי שפה (ערבים) או תרבות (חרדים), ובאותן אוכלוסיות קיימת תופעה של הכנסות שאינן מדווחות
+ במילים אחרות, בארגונים גדולים רכישת תואר אינה סיבה להגדלת השכר אלא תוצאה של רצון הארגון לקדם את העובד. התואר אינו מביא לעליה בשכר, אלא משימה שעובד שרוצים לקדם נאלץ לבצע משיקולי תקינות פוליטית.
דרישת התואר בקבלה לארגונים גדולים נכפית על ידי בתי הדין לעבודה. כלומר המתאם נובע מסיבות של כפיה חוקית.

אין טעם לחפש מחקרים אקדמיים בנושא. ההיגיון אומר שלמוסדות האקדמיים יש אינטרס ברור לשכנע שרכישת תואר משתלמת. אין לאף מוסד אקדמי אינטרס להפריך את ההנחה הזו ולכן כנראה שלא יהיו מחקרים שסותרים את ההנחה הזו.
המוסדות האקדמיים מתפרנסים מההנחה הזו. כל סטודנט מכניס להם מעט כסף משכר לימוד, והרבה כסף מתקציבי הממשלה (משלם המיסים). הרבה כסף מושקע בהוכחת ההנחה שתואר אקדמי מביא תועלת, אין לאף אחד אינטרס לממן מחקר "איפכא מסתברא" בנושא הזה.
הנפגעים מהמצב הם בעיקר הסטודנטים שמשלמים עשרות אלפי שקלים באוניברסיטאות ומאות אלפי שקלים במכללות עבור שכר לימוד והוצאות נלוות, כאשר התועלת אינה מוחלטת כפי שמציגים אותה. חשוב להדגיש שהעלות הכי משמעותית היא הזמן שמוקדש ללימודים, כלומר הויתור על מה שיכלו לעבוד* באותן שנים אותן הקדישו ללימודים, להרוויח ולצבור ניסיון.

– מה יקרה כשסטודנט יגלה שאחרי קורס קצר בהייטק, או קורס מקצועי בתעשיה, ניתן להרוויח הרבה יותר מתפקידים שכיום נדרש עבורם תואר אקדמי? כשיגלה שהוותק הרבה יותר משמעותי מהתואר?
– מה יקרה כשיבין שיכל להיות היום עם בין רבע לחצי מיליון שקלים בחשבונו, שרק התשואה עליהם מתקרבת למשכורת החודשית שלו?**

– מתי יבינו בממשלה שכספי המיסים שמושקעים במוסדות האקדמיים אינם מצדיקים את המיסוי הגבוה שמקשה על העסקים והיצרנים ומכביד על כל המשק?
מתי יבינו שאם התעשיינים מוכנים לשלם שכר כל כך גבוה לעובדי ייצור והקבלנים מוכנים לשלם כל כך הרבה לכל עובד בבניה, אז כנראה שנוצר כאן עיוות כלכלי? הסבסוד של האקדמיה גורם לעודף בפקידים ומשפטנים וחוסר בעובדים יצרניים.

* אילו עבד במשרה מלאה משך אותן 3 שנים בשכר של כ6000 ש"ח לחודש היה צובר כ200,000 ש"ח, ו3 שנות ניסיון.
** תשואה שנתית על מניות עומדת על 10%בשנה. תיק של חצי מיליון שקלים מניב כ50 אש"ח בשנה. שכר עובד מתחיל כ6 אש"ח בחודש, כלומר יותר מחצי.