מבוא

חינוך פיננסי הינו מושג חדש בעולמנו. בעבר, מציאות החיים פשוטה הייתה: כדי שלאדם יהיה מה לאכול צריך הוא ליגיעת כפים: "יגע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"[1]. אם זכה אדם ושדהו ובהמותיו סיפקו לו את כל צרכיו חייו, אשריו ואשרי חלקו. ואם לא זכה, צריך היה אדם למכור מתוצרתו, לקבל תמורת עמל כפיו מתכת אצילית יקרה ונוחה לנשיאה, שערכה ממשי, ולספק את צרכי חייו בתמורה למטבעות היקרות. אם לא זכה גם לזה, נצרך אדם להצטמצם בהוצאותיו, לחפש עבודות דחק, ואף להזדקק למתנת בשר ודם. הקשר בין המעשה לבין התוצאה ברורים היו. "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח מערב שבת מהיכן יאכל בשבת?"^[2] וכשהסיבה והתוצאה כה ברורים, לא נוצרה תחושת הצורך ב"חינוך פיננסי", כמקצוע העומד בפני עצמו.

מציאות החיים בעת החדשה יצרה מציאות חדשה. דומה שהחידוש הגדול הוא בתחום האשראי. כסף כבר איננו דבר ממשי, ואינו אלא שבבים אלקטרוניים המסמנים ערכים במחשביהם של הבנקים ושל חברות האשראי. האפשרות לקנות ולמכור, לקבל תמורה הולמת לעמל הכפיים, ולממש את המשאבים הקיימים, הפכה להיות אומנות שאין הכל בקיאים בה. במציאות זו אכן יתכן מאוד ששני אנשים שעמלו יחדיו בערב שבת, האחד ידע להשתמש בפירות עמלו; לחוסכם, להשקיעם, למנפם, ולאכול מפרותיהם בשבת, במובן של הנאה לעת זקנה מפרי עמלו. והשני, שעמל כמו הראשון, אך ללא אותו ידע כלכלי, עשוי שלא לקבל את מלוא התמורה לעבודתו, לאבד  את שקיבל בגלל שימוש לא מושכל, לאבד גם את חסכונותיו בשל השקעה לא נבונה, עד שיגיע אדם זה לימי שיבה ללא פנסיה וללא חסכונות, ללא דירה וללא ביטוחים רפואיים וביטחונות בנקאיים.

זיכה ה' אותי להיות שותף בשנים האחרונות בהקמת עמותת "אחים לבית". עמותה זו שמה לה למטרה לסייע למשפחות העובדות לפרנסתן, אך אין להם "הון עצמי", המאפשר קבלת משכנתא לצורך רכישת דירה למגורים. מטרת העמותה היא לסייע למשפחות אלו לעשות את המהלך הכלכלי המשמעותי של רכישת דירה, נכס מניב למגורים, במחיר נמוך ובתשואה כלכלית גבוהה.  מהלך זה נועד לסייע בידי המשפחות להתייצב בחיים: נפשית, כלכלית וחברתית, מבלי להיות תלויה במשכירי הדירות, נעה ונדה בארץ, מדירה שכורה אחת למשניה.

 

בתחילת הדרך חשבתי שדרך העזרה העיקרית, לפי התפיסה היהודית, היא הדרך של "גמ"ח" להלוואות ללא ריבית. אך בהמשך התברר, שהעזרה החשובה לא פחות נמצאת בתהליך הלווי: שיקוף המצב הכלכלי בהווה, תכנון כלכלי קדימה, והעברת מידע רלוונטי וחשוב בתחום האשראי ובתחום הנדל"ן. מסתבר ששילוב אלו עם קרן ההלוואות  הם הנצרכים והמועילים למשפחות. הסתבר, שרכישת הדירה, היא משוכה, שתהליך של "חינוך פיננסי" מהיר וממוקד סביבה, עשוי להשפיע על מגמת החיים של המשפחות לטווח ארוך. לא רק רכישת דירה היא תוצאת הפעילות של העמותה, אלא גם הכרת מושגים כלכליים, ורכישת יכולת לתכנן צעדים כלכליים בעלי משמעות לטווח ארוך, הן תוצאות צפויות של הפעילות הברוכה.

בעקבות עיסוקי זה הפך להיות תחום החינוך הפיננסי לאור עקרונות ההלכה וערכיה לתחום שחשיבותו גדולה בעיני, והעיסוק בו מעורר אצלי עניין רב. משום כך טבעי הוא שבבואי לבחור נושא לעבודה סמינריונית בחינוך בחרתי בנושא זה.

 

שלושה חלקים לעבודה. בחלק הראשון אסקור מספר נושאים הלכתיים שיש צורך ב"חינוך פיננסי" על מנת להבינם, לקיימם וליישמם. החלק השני עוסק בחינוך פיננסי במערכת החינוך במדינת ישראל, וסוקר תוכניות לימוד הקיימות בתחום. החלק השלישי וניתן לומר החשוב ביותר של העבודה, בחרתי לסקור את המיומנויות השונות בתכנית הליבה שהכין האגף לחינוך פיננסי במשרד האוצר ולהראות אילו ערכים ועקרונות הלכתיים מיושמים דרך קניית מיומנויות אלו, ואלו ערכים ועקרונות ניתן להוסיף ולרכוש כאשר לומדים את הדברים במסגרת לימוד תורנית.

פרק ראשון – המבט ההלכתי

 

1. לא לידי מתנת בשר ודם

הלכות צדקה דנות במצב שנוצר בדיעבד, כאשר יש עני. אך מצב זה איננו רצוי, וכפי שנראה בהמשך, לפי תורת ישראל, יש חובה להימנע מלהגיע למצב של עוני.

 

בשלב ראשון חובה זו מוטלת על ההורים. אחריותו של ראש המשפחה, המביא ילדים לעולם, לדאוג לחינוכם ולהשכלתם של ילדיו עד כדי העמדתם על רגליהם מבחינה כלכלית, שלא יצטרכו לבריות. וכך נאמר בתלמוד במסכת קידושין בסוגיה העוסקת בחובות האב כלפי ילדיו:

ללמדו אומנות. מנלן? אמר חזקיה, דאמר קרא: ראה חיים עם אשה אשר אהבת, אם אשה ממש היא – כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות. אם תורה היא – כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו בנהר. מאי טעמא? חיותיה הוא. רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמדו אומנות – מלמדו ליסטות. ליסטות ס"ד? אלא, כאילו מלמדו ליסטות. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאגמריה עיסקא.[3]

אם כן, על האב מוטלת החובה להביא את בנו לכך שיוכל להתפרנס בכוחות עצמו. אם לא עושה האב כן, נחשב הדבר כאילו האב הוא המלמד את בנו לעסוק בליסטות. כלומר, בגזל ובשוד. לא רחוק הדבר לחשוב, שגם הזדקקות לצדקה, הנובעת בשל הימנעות מלטרוח בפרנסה, נחשבת בעיני רבותינו לגזל ושוד.

 

בשלב שני, לאחר שבגר אדם ועמד על דעתו, ומגיע לשלב בו עליו לבחור את מסלול חייו כאדם בוגר, כותב הרמב"ם את השיקולים לאורם צריך לקבל אדם את החלטותיו:

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך, בסוף ימיו, יחזור לבקש אומנות, או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות: אשה תארש, בית תבנה, כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.[4]

 

בשלב שלישי, כאשר אדם כבר אחראי על פרנסת משפחה כאדם בוגר, מעלים חז"ל על נס את הזכאי לקבל צדקה ונמנע מכך ומגנים את המבקש צדקה על אף שאיננו זקוק לה:

וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו[5].

וכך נפסקו הדברים על ידי רבי יוסף קארו ב"שלחן ערוך":

 

לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן צוו חכמים: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות. …וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק את השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים, ועליו הכתוב אומר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' (ירמיה יז, ז).[6]

 

חז"ל גם מראים מקור בתורה שבכתב לעמדה זו:

בתורה, בפרשיה העוסקת במצוות שמיטת הכספים ומתן הצדקה, נכתב: אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: (דברים טו ד). על פסוק זה דרשו חז"ל במסכת בבא מציעא בהסבר דברי המשנה האומרת ש"אבדתו ואבדת חברו- אבדתו קודמת": "אמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון – שלך קודם לשל כל אדם."[7] רש"י הסביר את דברי הגמרא באופן שאיננו משתמע לשתי פנים: "לא יהיה בך אביון – הזהר מן עניות."

מקור זה מהווה גם את הבסיס להגבלת הסכום אותו נדרש בעל היכולת לתת לצדקה ולהוציא לכלל המצוות. וכך אמרו חכמים במסכת כתובות: "המבזבז – אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות;"[8]

ופסק רבי משה איסרליש, הרמ"א, בהגהותיו לשלחן ערוך, בהתייחסו להוצאה לצורך מצווה: "ומי שאין לו אתרוג, או שאר מצוה עוברת, א"צ לבזבז עליה הון רב, וכמו שאמרו: המבזבז אל יבזבז  יותר מחומש"[9].

 

 

 

 

2. קבלת צדקה לצורך לימוד תורה ועיסוק במצוות.

בפרק הקודם עסקנו בנושא האחריות המוטלת על האדם לפרנס את עצמו, לא להפיל את עצמו על הציבור, ולא להזדקק לצדקה. אף על פי כן, קיימת אפשרות שאדם לכתחילה יסתמך על קבלת צדקה כדי לעסוק בלימוד תורה ובעשיית מצוות אחרות.

 

קבלת שכר על עשיית מצווה

כרקע לנושא זה, אני רואה צורך להתייחס תחילה לנושא: קבלת שכר על עשיית מצווה. כך נאמר במשנה במסכת בכורות:

הנוטל שכרו לדון – דיניו בטילים, להעיד – עדותיו בטילין, להזות ולקדש – מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה. אם היה כהן מטמאהו מתרומתו – מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן – מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל. [10]

מתוארים במשנה זו מעשים שונים של מצווה, שעל מנת לבצעם אדם צריך לטרוח ולפנות מזמנו. אך למרות הצורך להקדיש זמן, נאסר על עושה המצווה לקבל שכר על מעשה המצווה. לא זו בלבד שקבלת השכר נאסרה, אלא, לדבר המשנה, קבלת השכר פוגמת בנאמנותו של עושה המצווה, וחוששים אנו שלא עשה אותה כראוי.

התלמוד מבסס את ההלכה זו על פסוקי התורה:

מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו' – מה אני בחנם אף אתם בחנם. תניא נמי הכי: כאשר צוני ה' אלהי – מה אני בחנם, אף אתם בחנם. ומנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר – תלמוד לומר: אמת קנה, ומנין שלא יאמר, כשם שלמדתיה בשכר – כך אלמדנה בשכר – תלמוד לומר: אמת קנה ואל תמכור. ^[11]

על פי הגמרא  המקור לאיסור לקיחת השכר על מעשה מצווה, הוא הדוגמא האישית של משה רבנו[12], המבקש מעם ישראל לדורותיו לנהוג כמותו.

על בסיס הסוגיה העקרונית במסכת בכורות, סוגיית הגמרא במסכת כתובות עוסקת ביישום המעשי של הלכה זו:

אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים, היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה, לא רצו – מוסיפין להם. לא רצו, אטו ברשיעי עסקינן?! אלא לא ספקו, אף על פי שלא רצו – מוסיפין עליהן.

קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב, ודאין להו דינא… והתנן: הנוטל שכר לדון – דיניו בטלין! הנ"מ אגר דינא, קרנא אגר בטילא הוה שקיל. ואגר בטילא מי שרי? והתניא: מכוער הדיין שנוטל שכר לדון, אלא שדינו דין!… הני מילי בטילא דלא מוכחא, קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא.

 

מהסוגיות בבכורות ובכתובות אנו רואים, שלאיסור הגורף לקבלת שכר על מצוות ישנם שלושה היתרים:

• א. אם לעושה המצווה ישנו עיסוק אחר, ממנו הוא מתפרנס, ובזמן בו עסק במצווה מוכח שיכל לעבוד לפרנסתו, יכול לקבל שכר כ"פועל בטל"[13]. כך הדיין קרנא, שהיה יינן במקצועו, לקח מבעלי הדין שבאו לפניו את מה שיכל להרוויח, לו היה בודק את אוצרות היין באותו הזמן.
• ב. לקבל שכר בהתאם לצרכים מהקופה הציבורית לא פחות ולא יותר "לא ספקו, אף על פי שלא רצו, מוסיפין להם" כדברי הגמרא בכתובות. בהמשך נראה שלמעשה מדובר בקבלת תמיכה קבועה מקופת הצדקה.
• ג. לשלם שכר לעושה המצווה על אף האיסור שבדבר. "אמת קנה", כדברי הגמרא בבכורות. היתר זה הוא היתר לאדם המעוניין או המחויב לעשות מצווה ואינו יכול לעשותה בעצמו. לעוסק במצווה אין כאן היתר שנאמר "ואל תמכור". החידוש בהיתר זה הוא שאין מזמין המצווה עובר על איסור "לפני עיוור", בכך שנותן שכר לעושה המצווה, משום שעל האיסור עבר כבר העושה בעת שסירב לעשות את המצווה בחינם. העברת התשלום איננה אסורה מצד עצמה.[14]

 

תמיכה בלומדי תורה ובעושי מצוות מקופת הצדקה

 

לאור הקדמה זו, נוכל להבין כיצד למרות האיסור להזדקק לצדקה מקובל מאוד בחיינו להתבסס על קבלת צדקה לצורך עיסוק במצוות. את ההיתר להסתמך על קבלת צדקה לצורך לימוד תורה ועשיית מצוות מוצאים אנו כבר בשלב הראשון של החיים – שלב הנערות והבחרות. כך פסק רבי יוסף קארו בשלחנו הערוך:

• הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, … הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים… ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ[15]

רואים אנו הנחיה לאב לתמוך מכספו בבניו ובבנותיו כדי שילמדו תורה ויתחנכו ללכת בדרך ישרה, על אף שהילדים היו יכולים לפרנס את עצמם, אם לא היו מקדישים זמנם ללימוד תורה ולהתחנכות, ועל אף שהאב משתמש לצורך כך בכסף המיועד לצדקה אף על חשבון עניים אחרים. גם לעוסקים במצוות יישוב הארץ רואים אנו בהלכה זו  התייחסות דומה.

בציטוטים הבאים מתוך ה"שלחן ערוך" ניתן להיווכח שהקופה ממנה נהגו לתת קצבה ללומדי תורה ול"כלי קדש", העוסקים בצרכי מצווה, היא קופת הצדקה.

יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת[16]

• ציבור שצריכין לשכור רב ושליח צבור, ואין ספוק בידם ליתן לשניהם, אם הוא רב מובהק ובקי בהוראות ובדינים, הוא קודם. ואם לאו, שליח צבור קודם. הגה: ואין לפרנס הרב שבעיר מכיס של צדקה, דגנאי הוא לו וגם לבני העיר, אלא יעשו לו סיפוק ממקום אחר. אבל כל יחיד יוכל לשלוח לו מצדקה שלו, שזהו דרך כבוד.[17]

רואים אנו במקורות אלו, שהתקציב ממנו נתנו את המשכורות של הרב, של החזן, ולבניית בית הכנסת, הינו תקציב אחד. לא אוכל להתייחס כאן לקשר שבין נתינה לצדקה לנתינה לשאר מצוות, אולם רואים כאן בבירור שהקשר שבין נתינה לצדקה לנתינה ללומדי תורה, הדוק הוא מאוד. גם הרמ"א שהתנגד לשימוש בכספי צדקה למשכורת הרב, כתב זאת רק בגלל חוסר הכבוד בדבר, אך לא בגלל שימוש לא מתאים בכסף המיועד לצדקה. דברי הרמ"א מבוססים על דברי התוספתא. "כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני. יש נוטל מעשר עני ואין נוטל צדקה".[18]

 

   מחלוקת הרמב"ם ורבי יוסף קארו

מפורסמת היא מחלוקתם של הרמב"ם ורבי יוסף קארו על קבלת שכר לעוסקים בתורה. הרמב"ם האריך בדבריו בנושא בפרושו למסכת אבות:

וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש… אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, … והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, … והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן…. [19]

ופסק ב"משנה תורה"

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת …. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.[20]

הרמב"ם התנגד בדבריו לנוהג המחייב הטלת מיסים וחיובים אחרים לצורך תמיכה כספית בלומדי תוריה ומלמדיה, גינה את הנמנעים מלעבוד לפרנסתם ומסתמכים על קבלת צדקה,  והעלה על נס את החכמים שהתפרנסו ממלאכתם ונמנעו מלקבל שכר על תורתם ובשל חוכמתם בה.

רבי יוסף קארו בספרו "כסף משנה" מתייחס בהרחבה לדבריו של הרמב"ם. אני מביא כאן את דבריו העיקריים:

ואין ספק שמי שחננו השם יתברך להתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול … דודאי כל היכא שיש לו אסור לו ליהנות מדברי תורה, וגם יש לו למעבד כל טצדקי דאפשר שאם יהנה יהיה בתורת עני וכההיא דיונתן בן עמרם. ויותר נראה לומר, דכל שאין לו, משרא שרי ליהנות. ויונתן בן עמרם לפנים משורת הדין הוא דעבד, ….ובבחינת המכוין השגת הכבוד אמר: אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ובבחינת המכוין ללמוד כדי להתפרנס כמי שלומד אומנות אמר ולא קרדום לחפור בהם. …, וכשם שהיו מגבין השקלים אפילו בע"כ, כ"ש שמגבין בזמן הגליות כל מה שצריך להעמדת ציבור, ואלמלא כן ח"ו היינו כאובדים בעניינו ואין לך צורך ציבור גדול ממה שצריכין להעמיד ביניהם מורה צדק, גם תלמידים ימלאו מקומו בהפרדו מן העוה"ז, וכופין אלו לאלו על החקים הקבועים על כך. …., ואחרי הודיע ה' אותנו כל זאת אפשר לומר שכוונת רבינו כאן היא, שאין לאדם לפרוק עול מלאכה מעליו כדי להתפרנס מן הבריות כדי ללמוד, אבל שילמוד מלאכה המפרנסת אותו, ואם תספיקנו מוטב, ואם לא תספיקנו יטול הספקתו מהצבור, ואין בכך כלום. … וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור … עת לעשות לה' הפרו תורתך.[21]

רבי יוסף קארו לא מעמיד עצמו כחולק על הרמב"ם באופן מוחלט. מסכים הוא עם הרמב"ם שאין ראוי שאדם יסתמך מראש על מה שיקבל מהציבור בשביל תורתו, או מקופת הצדקה. מסכים הוא, שאין ראוי שהעוסק בתורה ובמצוות יקבל מעבר לצרכיו, או למרות שיש לו משלו. מסכים הוא, שאין ראוי שמטרת העיסוק בתורה ובמצוות תהיה הכבוד או ההכנסה הכספית. מחלוקתם, אם היא קיימת, נשארת ביחס לנוהג לתת שכר לבעלי תפקידים בקהילה המוגדרים כ"מצווה", וכן לתלמידים שיוכלו בעתיד למלא תפקידים אלו. כפי שראינו לעיל נתינת "משכורת" זו היא מקופת הצדקה.

חשוב עוד לדעת, שגם לדעת הרמב"ם, האיסור, אם הוא קיים, הוא רק על קבלת משכורת, אולם גם הרמב"ם חייב מתן הטבות כלכליות אחרות, שיאפשרו לתלמידי חכמים לפנות את זמנם ולהתמסר ללימוד התורה במידת האפשר. וכך כתב בפרושו למסכת אבות:

ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה ועושה זה, יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים – ושתימכר סחורתם תחילה למה שיימכר, ותיתפס להם ראשית השוק דוקא. …וכן פטרה התורה את כל תלמידי החכמים מחובות השלטון כולן, מן המיסים, והאכסניות, ומיסי הנפש, והם אשר יקראו כסף גולגלתא, יפרעום בעבורם הקהל, ובנין החומות וכיוצא בהן. ואפילו היה תלמיד החכמים בעל ממון רב לא יחוייב בדבר מזה. …אף על פי שהיה משלם המס ההוא אפילו העני שביהודים. וזה דין תורה, כמו שפטרה התורה הכהנים ממחצית השקל."[22]

 

      סיכום הפרק

הנושא של קבלת שכר על לימוד תורה ועיסוק במצוות הוא נושא רחב בעל השלכות אדירות. העיסוק במצוות כולל בתוכו, ככל הנראה, רבים מהמועסקים במשק כיום. מלבד האברכים, המורים למקצועות הקודש,  המחנכים, הרבנים והדיינים, יש לכלול בתוכו גם את אנשי זרועות הביטחון לסוגיהם ותפקידיהם, גם את עובדי מערכת הבריאות לסוגיהם ותפקידיהם, גם את העוסקים בהצלת עשוק מיד עושקו באמצעות המערכת המשפטית, עובדים סוציאליים, ועוד רבים מעובדי העמותות, עובדי הממשלה והרשויות המקומיות, ועוד. כל אלו עוסקים במצוות הם. לפי העקרונות שראינו לעיל ההיתר לקבל שכר על עיסוקים אלו הוא אחד משלושה:

1. צריכים הם לקבל שכר הנצרך למילוי צרכיהם על מנת שיוכלו להתמסר לתפקידם, אם אין להם משלהם, ולא כדי להתעשר.
2. יכולים הם לקבל שכר מקביל למה שהיו יכולים להרוויח בסבירות גבוהה במגזר העסקי.

עובדים אלו צריכים לעשות את תפקידם לשם מצווה, ולא בשביל השכר, הפרסום, או הכבוד הנלווה לתפקיד.

3. אף על פי כן, זכות קיימת לציבור לתמרץ אנשים מתאימים לתפקידים חשובים על ידי שכר גבוה, אם לולי זה יש חשש, שלא יסכימו לעסוק במצווה.
4. הציבור צריך לייקר את העוסקים בצורכי מצווה, להקל עליהם מיסים, ולעזור להם באופן עקיף בפרנסתם, כדי שיוכלו להתרכז בתפקידם לשם שמים, ולעשותו באופן הטוב ביותר.

 

הארכתי בנושא זה משום שהערך שהאדם יפרנס את עצמו ולא יזדקק לידי מתנת בשר ודם הוא ערך חשוב והמרכזי ביותר בתחום החינוך הפיננסי, אולם הדגשתו מבלי להראות את הדרך בה ניתן להקדיש זמן משמעותי לעיסוק בתורה ובמצוות ואף להקדיש לכך את החיים, הייתה מעוותת את העמדה ההלכתית. אגב זאת הרווחנו את לימוד היחס הראוי על פי ההלכה לנשיאת תפקידים ציבוריים ולעיסוק בצרכי מצווה, על אף השכר הקיים בצדם של תפקידים אלו.

 

 

 

 

3. לא לידי הלוואתם

"פריעת בעל חוב מצווה"[23] כך נאמר בתלמוד במסכת כתובות. גם אם פריעת בעל חוב איננה מצווה דתית עצמאית, זו היא חובה מוסרית משפטית שאסור לאדם להתחייב אליה, אם אין לו את היכולת לעמוד בה. לכחש בחוב הוא חלק מאיסור "לא תגזול".[24] גם כאשר אדם צריך להוציא הוצאות לצורך מצווה ואין לו, אין לו לקחת הלוואה אלא אם כן יש לו מהיכן לפרוע אותה. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הביא בספרו ה"משנה ברורה" את מימרת חז"ל שיש על אדם ללוות ולבטוח בקב"ה שיפרע את הלוואתו:

צריך ללות כדי שלא לבטל מצות עונג שבת. וכמו שאחז"ל, שאומר הקדוש ברוך הוא: בני, לוו עלי, ואני פורע.[25]

אך את דבריו אלו סייג ב"שער הציון":

ובעטרת זקנים משמע דלא ילוה אלא אם כן הוא משער שיהיה לו במה לפרוע, ונראה דהכל לפי הענין[26]:

למעשה, פסיקתו של רבי ישראל מאיר הכהן היא, שגם כשיש לפני אדם צורך מצווה, האפשרות לממן את המצווה באמצעות הלוואה, תלויה בהערכת האפשרות להחזיר אותה בבוא העת. אין צורך בידיעה מדויקת של מקור ההכנסה ממנה תוחזר ההלוואה, אך חייבת להיות קיימת השערה סבירה שאכן ניתן יהיה להחזיר אותה בסופו של דבר.

ר' יהודה ב"ר שמואל החסיד משפירא (חי באשכנז- גרמניה. נפטר בשנת תתקע"ז) כתב בחריפות כנגד הגישה של נטילת הלוואות ללא יכולת פירעון.

מעשה באחד שהיה דל וחסר ולא היה רוצה לקבל צדקה. אמר האיך אקבל? הריני גוזל את העניים! אלא הלך ולוה מבני אדם, ונתנו לו על מנת להרוויח למחצה, ויחזיר להם לזמן פלונית. והיה לו מהרבה בני אדם, ואינו פורע להם, ומלוה לו על אמונת שמים, ולא היה פורע. ואמר מה אפרע ואין לי במה לפרוע … נאמר עליו (קהלת ז' ט"ז) אל תהי צדיק הרבה, ועוד שהוא רשע למה לוה והוא יודע שאין לו הצלחה, ולא יהיה במה לפרוע, ומתחלל שם שמים על ידו, ונועל דלת לפני לווין.[27]

לדברי בעל ספר חסידים, הלוקח הלוואה כשאין לו אפשרות לפרוע אותה, נקרא "רשע"[28], מחלל שם שמים, ונושא באחריות לכך שבגללו אחרים הזקוקים להלוואה לא יקבלו אותה – נועל דלת בפני לווים.

 

בימנו לדברים אלו ישנה חשיבות יתירה. תחום האשראי נעשה נפוץ וזמין מאוד. אין צורך בעשיית מאמץ מיוחד, הגשת בקשה, או חוסר נעימות בבקשת ההלוואה. יתירה מזו, רוב ההלוואות נעשות באופן שגרתי כחלק מאמצעי התשלום המקובל: כרטיס אשראי, צ'ק דחוי, אוברדרפט בבנק וכו'.

מסמך שהוכן על ידי המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר בהתבסס על ממצאי  סקר בנק אוצר החייל בשיתוף חברת מחקרי הגל החדש[29] מורה על הנתונים הבאים:

מתוך בעלי חשבון עובר ושב בבנק, 52% העידו כי היו באוברדראפט לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, כאשר 21% העידו כי הם מצויים באוברדראפט בדרך קבע. ממצא דומה עלה גם מסקרים נוספים לפיהם 34% עד 42% היו באוברדראפט. מחצית מהנשאלים בעלי אוברדראפט אינם יודעים מהי הריבית אותה הם משלמים על משיכת יתר. עוד עולה כי לא קיים קשר בין גובה ההכנסה של אדם להימצאותו במשיכת יתר, שכן כ 31.0% מהנשאלים שהגדירו עצמם כבעלי הכנסה שהינה "הרבה מעל הממוצע", העידו כי גם הם נמצאים במצב תמידי של משיכת יתר[30].

ניכר שלקיחה לא מבוקרת של הלוואות הינה נורמה מקובלת. נורמה זו היא בעייתית ביותר לאור העובדה שלעיתים רבות לא נעשה מאמץ לפרוע את ההלוואות במועד.  כפי שמפורט בהמשך המסמך:

לפי הסקר הלאומי, ל 24% היו חובות או חיובים כספיים שלא -שולמו במועד במהלך השנה האחרונה, ברובם לרשויות מקומיות ולחברת החשמל ותאגידי המים.[31]

מניסיוני האישי בעמותת "אחים לבית", ראיתי משפחות שנכנסו ל'סחרור חובות'. 'סחרור חובות' או 'גלגול חובות' הוא מצב בו משפחה יוצרת חוב אחד על מנת לפרוע חוב אחר. ממנהל גמ"ח גדול בירושלים שמעתי על שיעור של כ50% מהלווים מהגמ"ח, הם לווים ה"מגלגלים" הלוואה מגמ"ח לגמ"ח ללא יכולת ממשית לפרוע את חובתיהם באופן מוחלט.

 

נורמה הזו של הסתמכות כה גדולה על הלוואות היא בעייתית עוד יותר בהקשר של הלכות ריבית, בהן נעסוק בפרק הבא.

4. 4. איסור ריבית

בתורה נאמר בפרשת משפטים: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:[32]"

התורה חוזרת על כך שוב בפרשת בהר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:  אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים:[33]

ופעם שלישית בפרשת כי תצא: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:"[34]

מריבוי ההזהרות בתורה למדו חכמים את ריבוי הנושאים באחריות לסיטואציה בה ניתנה הלוואה בריבית:

ואלו עוברין ב'לא תעשה': המלוה, והלוה, והערב, והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר. עוברים משום: "לא תתן", ומשום "בל תקח מאתו", ומשום  "לא תהיה לו כנושה", ומשום "ולא תשימון עליו נשך", ומשום (ויקרא יט) "ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה':"

 

כה חמור הוא איסור הריבית עד שחכמים החשיבו את המלווה בריבית לכופר בעיקר:

בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית: אדם קורא לחבירו רשע – יורד עמו לחייו. והם – מביאין עדים, ולבלר, וקולמוס, ודיו, וכותבין וחותמין: פלוני זה כפר באלהי ישראל[35].

ואף הודיעו חכמים את עונשו של העוסק בריבית:

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית – עליו הכתוב אומר "כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם". הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין.[36]

חכמנו אף אמרו שהמלווה בריבית לא יקום בתחיית המתים:

וחי לא יחיה – אמר הקב"ה: מי שחיה בריבית בעולם הזה, לא יחיה לעולם הבא."[37]

רבי ליווא בן בצלאל (המהר"ל. רבה של פראג. נפטר בשנת ה' שס"ט) סיכם את דברי חז"ל בנושא הריבית: "לא מצינו חטא ועון שהפליגו בו חכמים, כמו שהפליגו בחטא זה."[38]

 

כנגד החומרה יוצאת הדופן של איסור הריבית, בולטת שכיחותה הרבה של הרבית במציאת חיינו.  הקמת עסק כיום מתבססת על גיוס הון נושא ריבית לצורך ההקמה. תפעול שוטף של עסק לוקח בחשבון את "עלות ההון" הנצרכת להפעלת עסק ו"עלות האשראי" לעסק הנובע ממתן אפשרות ללקוחות לשלם לאחר זמן. גם כלכלת משק בית מתבססת במידה רבה על אשראי נושא ריבית הניתן למשק הבית לצורך מימון צרכים שונים. על פי המסמך "אסטרטגיה לאומית לחינוך פיננסי לישראל"^[39]  52% מבעלי חשבון בנק היו באוברדראפט בשנה האחרונה  כמחציתם באופן קבוע. קרוב למחצית מהציבור נעזרו בהלוואה כלשהי  ) שאינה משכנתה(. מעבר להלוואות שנבדקו על ידי מחברי המסמך, שכיחות מאוד גם ההלוואות הניתנות על ידי חברות כרטיסי האשראי או על ידי ספקים ללקוחות המשלמים בתשלומים.

מעבר לתחום האשראי, הנושא ריבית על פי רוב, ישנו את תחום החסכונות וההשקעות שאף הן נושאים ריבית באופן כמעט מוחלט.

אם נתבונן היטב נראה את הקושי העצום הקיים במציאות כיום. מצד אחד קיימת חובה על אדם לכלכל צעדיו בתבונה ולדאוג ליום מחר לבל יצטרך לבריות. מצד שני תחום החיסכון וההשקעות, שהשימוש בו נחוץ לצורך הדאגה ליום מחר, ברובו הגדול נעשה באמצעות השקעות צוברות ריבית האסורות על פי ההלכה.

לצטט מהקדמות ספרים חדשים העוסקים בריבית ומספרי קורס "תורת המימון" של האו"פ על שכיחותה של הריבית וההיכשלות בה.

 

 

5. היתר עסקא והשלכותיו

היתר עסקא הינו היתר חדש יחסית. היתר זה התחדש על ידי רבי הר"ר ממנחם מענדיל בר' אביגדור מקראקא (נפטר בכ"ה באב ה'שנ"ט, ה-16 באוגוסט 1599). כמה שנים לאחר מכן ביסס רבי יהשע וולק (מחברו של הסמ"ע על השלחן ערוך חי בפולין. נפטר בשנת ה'שע"ד) את הנושא מבחינה הלכתית ב"קונטרס הריבית" שחיבר, וגם מיסד אותו מבחינה ציבורית על ידי החלטת ראשי הישיבות שנתכנסו בלובלין ליריד גראמניץ בשנת שסז (1607). ההחלטות נתקבלו על דעת ראשי ועד ארבע הארצות, ונקבעו בפנקסו. בספרד  הר"ר אברהם הלוי, בעל ספר גינת-ורדים. (חי בערך בשנים ה'ת"י, 1650 – ה'תע"ב, 1712), ערך היתר דומה.[40]

 

הבסיס של "היתר עסקא" הינו מושג המוזכר רבות בתלמוד בשם "עסקא" ובכנויים רבים אחרים כגון "השם" (מלשון שומא, בשל הערכת שווי ההשקעה הנעשית בהתחלה), "המקבל", "למחצית שכר" ועוד. הסבר תמציתי ובהיר למהות ה'עסקא' נמצא ברמב"ם:

תקנו חכמים, שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן, יהיה חצי הממון בתורת הלוואה, והרי המתעסק חייב באחריותו אף על פי שאבד באונס. והחצי האחר בתורת פקדון, והרי הוא באחריות בעל המעות. ואם נגנב או אבד החצי של פיקדון אין המתעסק חייב לשלם ולפיכך יהיה שכר זו החצי אם הרויח של בעל המעות [41].

 

במילים שלנו ה"עסקא" היא כזו: לאדם אחד יש הון ללא שימוש, ולאדם אחר יש רעיון כיצד להתעסק בהון, לייצר בעזרתו, ולהרוויח. מהות ה"עסקא" היא שותפות בין בעל ההון לבין המתעסק. מחצית מההון, שמעביר בעל ההון לידי המתעסק, ניתן כהלוואה שעד פירעונה היא בבעלות מלאה של המתעסק, ומחצית ההון ניתן כפיקדון ונשאר בבעלות בעל ההון למשך כל הזמן. הסיכום בין הצדדים הוא, שמחצית מהרווחים מגיעים לבעל ההון ומחציתם למתעסק. כל אחד מקבל את הרווחים של ההון שבבעלותו. כנגד הזכות להרוויח קיים גם סיכון מקביל להפסד. מעבר לחלוקה זו על בעל ההון לשלם למתעסק שכר על עבודתו, ותשלום על הוצאות בגין פעילותו בהון של הנותן.

 

"היתר עסקא" מבוסס על ה"עסקא", אלא שבהסכם בין הצדדים נוספה הערמת קשיים על הראיות שצריך להביא המתעסק למה שעלה בגורלה של ההשקעה המשותפת. כמו כן, במקום הבאת ראיות, מתאפשרת חלופה של תשלום דמי התפשרות; אם החזיר המתעסק לבעל ההון את הקרן, והוסיף עליה את דמי ההתפשרות, פטור הוא מלהביא ראיות למה שעלה בגורלה של ההשקעה.

 

כך מנוסח ההסכם בהיתר העסקא שבאתר מכון כת"ר:

לשם מילוי חובתה של החברה האמורה לעיל, תוכל החברה לשלם למשקיע את הסכום שהוסכם ביניהם במסגרת תנאי ה"הלוואה".

במידה ותשלם החברה למשקיע את הסכומים הנ"ל תהיה החברה פטורה מחובת הוכחה ומשבועה כפי שתובא להלן, ומותר הרווח יהיה שייך לחברה לבדה.

הראיות הנדרשות א. על החברה להוכיח שנהגה ועסקה בנאמנות בעסקא ו/או בפיקדון, ולא תהיה נאמנת על כך כי אם בשבועה חמורה עפ"י דיני ישראל. כמו כן לא תהיה נאמנת על הרווח או אי הרווח כי אם בשבועה חמורה עפ"י דיני ישראל, ועל הפסד הקרן לא תהיה נאמנת כי אם בשני עדים כשרים ונאמנים ע"פ דיני ישראל.

 

הנחת היסוד השקטה שעליה מסתמכים העושים הלוואה ב"ריבית" על פי היתר עסקא היא, שהמתעסק ימנע מלהישבע שבועה חמורה, ויעדיף לשלם את "דמי ההתפשרות" בהתאם ל"תנאי ההלוואה". "תנאי ההלוואה" הם המכונים בפרסומי הבנקים, בחוזים עם הלקוחות ובדו"חות שלהם בשם "ריבית". אולם ההלכה איננה מכירה במינוח הזה. בהיתר עסקא ישנו סעיף האומר שגם אם מישהו מעובדי החברה יערוך חוזה בו נאמר שנתנה או נלקחה הלוואה בריבית, לא יהיה תוקף להתחייבות כלשונה, ובהכרח צריך לפרשה כשותפות בין הצדדים במסגרת "עסקא".

שטר זה נתקבל כהחלטה גמורה ומחייבת בהנהלת החברה, עפ"י כח והרשאה שיש לה בשם הדירקטוריון, ויש תוקף להחלטה והתחייבות זו ככל שאר התקנות הקובעות של החברה, ואין רשות לאף אחד לעשות בשם החברה עסקה כספית שיש בה איסור ריבית.[42]

 

בשל מספר סיבות ישנו צורך  שכל יהודי כיום יכיר את היתר העסקא היטב.

1. מודעות לצורך בהיתר. – בגלל ההרגל להסתמך על היתר עסקא בהלוואות בנקאיות ובהלוואות עם חברות שיש להן היתר, טועים רבים לחשוב, שניתן לעשות את אותן פעולות גם ללא היתר עסקא. או שאינם מודעים לצורך לבדוק אם לחברה איתה עושים חוזה שכלולה בו הלוואה יש "היתר עסקא". כך כתב נתן דרייפוס (תושב בית אל, סמנכ"ל כספים של חברת "כמקלים לישראל" בעבר)

בזכות הרכוזיות הרבה במערכת הפיננסית של ישראל, מכוסה אחוז גבוה של הפעילות הכספית במשק ע"י "היתרי עסקא" אלה. אך יש לציין, שכתוצאה מפתיחת שוק ההון לתחרות תוך צמצום משקל הבנקים במערכת, כפי שההתפתחויות מסתמנות כיום, ישתנה מצב זה. כבר כיום יש מספר לא קטן של מוסדות פיננסיים לא בנקאיים (ברוקרים, שירותים פיננסיים שונים), שלגביהם תלויה הסדרת "שטר עסקא" ביוזמתם הם, הניזונה מהקפדת הבעלים, העובדים או הלקוחות. וכן המצב לגבי המערכת הלא-פיננסית של התעשיה והמסחר.

2. התוקף של ההיתר. – לדעת חלק מהפוסקים, תוקפו של ההיתר תלוי במודעות של המשתמש בו לתוכנו.[43]
3. שימוש ב"היתר עסקא" בהתאם לתנאי ההיתר – היתר עסקא איננו מתיר לקיחת הלוואה נושאת ריבית בכל מצב. ישנם מצבים שבהם אסור לגמרי לקחת הלוואה בריבית וישנם מצבים בהם ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם ניתן להסתמך בהם על "היתר עסקא". למשל, כאשר אדם לוקח הלוואה לצורך קניית ממתקים, או לצורך שמחה משפחתית, אין כאן השקעה עסקית המצדיקה את השימוש בהיתר עסקא לרבים מהפוסקים. לדעת אחרים, האפשרות להסתמך על היתר עיסקא במצב כזה תלויה בקיומה של השקעה אחרת, שניתן להניח שההלוואה, בעצם, נלקחת בשבילה.
4. צמצום השימוש ב"היתר עיסקא" – רבים מהפוסקים רואים בשימוש בהיתר עיסקא כהיתר של שעת הדחק. למשל כך כתב רבי יהושע וולק, בעל הסמ"ע, "ואף על פי שכל אלה הדברים [תקנת "היתר עסקא"] תמוהים ונראים כהערמה, מכל מקום לצורך שעה אין לאוסרם, כדי ליתן מחיה לבני ברית."^[44] ישנם כאמור גם סוגי עסקאות וסיטואציות בהם ההיתר נעשה דחוק עוד יותר ולא הוסכם השימוש בו במקרים אלו על דעת כל הפוסקים. כך כתב נתן דרייפוס בסיום מאמרו:

יש לארגן מסגרות כלכליות ומכשירים פיננסיים, שיאפשרו לצמצם את ההזדקקות ל"היתר עסקא", ובפרט בתחומים שהם "חלקים" פחות מבחינה הלכתית. זוהי משימה גדולה וכבדה, והדרך למטרה ארוכה ומלאה מכשולים, אך אם לא נתחיל, לפחות להרגיל את המחשבה לרעיון, לעולם לא נתחיל לצעוד בה. הצעד הראשון הנחוץ הוא שיתוף ושילוב בין בעלי ההלכה והיזמים בעולם הפיננסי, אשר יניב בראש ובראשונה את הגברת המודעות והעמקתה בנושאים של איסור ריבית. … העדר המודעות הוא גם בלם בפני ההתקדמות לשיפור ולשכלול הענין על פי דרך ההלכה ורוחה.[45]

 

 

סיכום

בחלק ההלכתי של עבודה זו לא התאפשר לי לסקור את כל הנושאים ההלכתיים הקשורים לתחום הפיננסי.  זאת על אף  ש"מטרות החינוך הפיננסי לאור עקרונות ההלכה וערכיה" נובעים באופן ישיר מכל אותם הנושאים . עבודה זו עוסקת בחינוך, גם בהיבט המעשי והיישומי של תחום זה, ומן הנמנע להרחיב יתר על המידה בתחום ההלכתי בפני עצמו.

 

כפי שראינו ממספר הנושאים המצומצם שנסקרו בחלק זה, ישנם תחומי הלכה רחבים, שכדי לחנך תלמידים לכוון את חייהם על פיהם, יש צורך  ללומדם. בנושאים אלו, נוסף על לימוד העקרונות ההלכתיים, יש צורך ללמוד גם את המציאות הכלכלית כיום, ולחנך את התלמידים לכוון את מעשיהם במציאות זו באופן העולה בקנה אחד עם התפיסה ההלכתית, וניתן גם ליישום ריאלי בחיי המעשה.

החינוך להיות נהנה מיגיע כפיו, ולספק את צרכי חייו בכוחות עצמו, מחייב הערכה של הוצאות מחיה צפויות בהתאם לגודל המשפחה, לסביבת המגורים, לסגנון החיים ולרמת החיים. לאור זה יש צורך בבחירת מקצוע מתאים ובהכרת הדרכים האפשריות להשגת הכנסה ראויה, שתספק את צרכי החיים. ישנו גם צורך להיות מסוגל לנהל תקציב ולהבין משמעויות של החלטות כלכליות. למשל, ההבנה שהחלטה על הפניית תקציב לצורך מסוים מחייבת ויתור על הפניית אותו התקציב לצורך או למטרה אחרים. ישנו גם צורך להיות מסוגל לוותר על הוצאות מיותרות הנובעות מחוסר ידע והבנה. כמו כן, חשוב לרכוש את היכולת לשים לב לצרכים עתידיים או לסיכונים אפשריים, ולחסוך כסף או לרכוש פוליסת ביטוח,  על מנת להיערך אליהם כראוי.

החינוך להקפדה על הלכות ריבית, מחייב הכרה משמעותית של תחומי האשראי ושוק ההון. ריבית מצויה בתחומים אלו על כל צעד ושעל. היתר העסקא איננו פוטר את כל הבעיות, לא תמיד הוא קיים, והשימוש בו בחלק מהמקרים לא מוסכם על דעת כל הפוסקים. במקרים אחרים היתר העיסקא הינו היתר של שעת הדחק בלבד בהעדר חלופה אחרת. הלכות ריבית מחייבות גם תשומת לב לאופן התשלום בכל קניה, ולמכלול מערכת היחסים האישית והכלכלית של הלווה והמלווה.

נושאים אלו הינם דוגמאות בלבד. נושאים הלכתיים רבים נוספים מחייבים הכרות טובה עם תחומי הכלכלה:

מצוות הצדקה  משפיעה על היחס למקרים בהם נפגשים בסביבה הקרובה, כמו גם מדיניות חברתית קהילתית ולאומית הנגזרת ממצווה זו.

איסור הגזל יוצר את החובה לשאת ולתת באמונה וביושר, לא להשתמש במשאבים של אחרים ללא הסכמת הבעלים, הניתנת בדעה צלולה ומתוך הבנה מלאה של השלכותיה. הקפדה על מתן שכר הפועלים כחוק וכדין בזמנו, ועמידה בהתחייבויות כלכליות נוספות.

איסור "אונאה" מחייב לא להטעות במחיר מוצר, ולא להרוויח מחוסר הידיעה של הצד השני לעסקה את מחירי השוק, וכן שלא ליצור רושם מוטעה על איכות המוצר ולא על הצורך של הקונה בו. לצערנו, התנהגות כזו מצויה הרבה אצל העוסקים בתחום השיווק והפרסום.

מצוות "השבת אבדה" במובנה הרחב כוללת בתוכה חובה להציל את הזולת מהפסד כלכלי ואף מהחמצת אפשרות להשגת רווח במקרים מסוימים[46]. כדי לקיים מצווה זו כהלכתה יש צורך להכיר את התנהלות החיים הכלכליים, לזהות הפסד הממשמש ובא, ולדעת להעביר את האינפורמציה לבעל הממון הצפוי להפסד. ההלכה הקובעת ש"אבדתו ואבידת אביו –אבדתו קודמת[47]" מטילה אחריות קודמת על בעל הממון למנוע את הפסד ממונו שלו, לפני שחובה זו חלה על הזולת וכלפיו. אף זה לעניות דעתי כלול במצוות השבת אבדה, לפחות מן הפאן החינוכי של מצווה זו.

להבחנה בין "מניעת רווח" ל"הפסד" ישנה משמעות רבה לא רק בקשר למצוות השבת אבדה, אלא גם בהלכות חול המועד, בהלכות תפילה במניין ובמקרים רבים נוספים בהם הפוסקים נוטים להקל בהלכה כדי למנוע הפסד, אך לא על מנת להשיג רווח. "רווח"  ו"הפסד" הם מושגים שלהבנתם דרושה הבנה כלכלית משמעותית.

"לפני עיוור" ו"מסייע" – הבנה כלכלית ברמה גבוהה יותר נצרכת בכדי שאדם יוכל להתנהג בתחום הכלכלי באופן שישפיע על אחרים לעשות מצוות ולהימנע מעברות. למשל, העדפת קנייה משומרי שבת והעדפת השקעה בחברות שומרות שבת. לעיתים באופן אבסורדי לחלוטין, העדפות כלכליות של יהודים שומרי מצוות מחייבת יהודים אחרים לעבור עברות. למשל, נסיעה בתחבורה ציבורית מייד בצאת השבת, נסיעה למירון בל"ג בעומר החל במוצאי שבת, קניית תוצרת חקלאית מנכרים בשמיטה באופן הגורם להם לקנות קרקע מיהודים בניגוד לאיסור "לא תחונם", קניית בשר זול הגדל באופן שנעשה בו "צער בעלי חיים". אלו דוגמאות, שעלו מעט למודעות הציבורית, אף בהזכרתן לא באתי להכריע בשאלת האסור והמותר, אלא להדגים את קיומה של השפעה המחייבת התייחסות הלכתית. אך בנוסף לאלו רבים הם עוד התחומים בהם ההעדפות הכלכליות של ציבור שומרי המצוות משפיעה לטובה או שלא לטובה על היכולת של אחרים לשמור מצוות, וכלפיהם לא קיימת מודעות כלל.

בקצרה נזכיר, שרבים מבוגרי החינוך הדתי כיום אוחזים בתפקידי מפתח בהובלת המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, אך אין להם מושג מה הם ערכיה ועקרונותיה  של ההלכה בתחום הכלכלי, וכיצד הם אמורים להיות מתורגמים למדניות כלכלית של מדינה מודרנית. חינוך פיננסי ראוי בהתאם לעקרונות ההלכה וערכיה, עשוי לשפר מציאות זו, ולהביא ליישומה של התפיסה היהודית אט אט בתחום המדיניות הכלכלית במדינת ישראל.

 

מעל כל אלו, ובשורשם של כל אלו, עמודת מצוות "ואהבת לרעך כמוך". כלל גדול בתורה שלאורו צריכים להתנהל מערכות היחסים שבין אדם לחברו על פי ההלכה. מערכות היחסים שבין אדם לחברו מתקיימות במידה רבה מאוד במסגרת מארג החיים הכלכליים וזהו הקשר החיים הטבעי והמרכזי בו מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אמורה לבוא לידי ביטוי . כך תאר הרמב"ם בספר המצוות את תוכנו של כלל זה:

שציוונו לאהוב קצתנו את קצתנו כמו שנאהב עצמנו, ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי כחמלתי ואהבתי לעצמי: בממונו ובגופו, וכל מה שיהיה ברשותו או ירצה אותו. וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו. וכל מה שאשנא לעצמי או למי שידבק בי, אשנא לו כמוהו. והוא אמרו יתעלה "ואהבת לרעך כמוך".

 

חינוך פיננסי במדינת ישראל

הנושא של "חינוך פיננסי" כתחום העומד בפני עצמו, הוא חדש יחסית. תחילתו בשתי החלטות ממשלתיות.  האחת, החלטה של משרד החינוך, הנובעת מהצטרפות של ישראל למדינות ה-OECD, והשנייה, החלטת ממשלה להקמת המחלקה לחינוך פיננסי באגף שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, שהתקבלה זמן קצר לאחר המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011.

 

חינוך פיננסי במשרד החינוך

תוכנית הלימודים הראשונה בתחום החינוך הפיננסי נכתבה בחודשים אוגוסט עד דצמבר בשנת 2010 ונוסתה כבר בשנת 2011, מיד עם סיום הכנתה, בכיתות י'  ב- 26 בתי ספר ברחבי הארץ.

הסיבה להכנה הבהולה של התכנית הייתה, ככל הנראה, הכללת פרק ב"אוריינות פיננסית" במבחני פיז"ה הבינלאומיים שאמורים היו להיערך בקיץ 2012 בקרב נוער בגילאי 15-16 – כיתות י.

התוכנית, שנבנתה  כללה עשרה שיעורים פרונטאליים בנושאים כמו תקציב אישי ומשפחתי, צרכנות נבונה, חיסכון ושוק ההון, עליהם נוספו 20 שעות מתוקשבות באתר יעודי שנבנה לצורך כך. התכנים נבנו בשיתוף פעולה בין מט"ח – מרכז טכנולוגי חינוכי, הפועל עבור משרד החינוך – לבין המועצה הישראלית לצרכנות, וכן בסיוע כמה כותבים חיצוניים שנבחרו. לפי דברי דניאלה פרידמן, מפקחת מרכז מדעי החברה במשרד החינוך, שצוטטו בכתבה בכלכליסט בשנת הלימודים תשע"ג התוכנית צפויה הייתה להתרחב לכלל שכבות י' במערכת.[48]

מטרות התכנית, כפי המתואר באתר הרשמי שלה, הן:

נועדה לפתח בקרב התלמידים כישורי חיים בתחום הפיננסי, המאפשרים להם להכיר בחשיבותה של התנהגות אחראית לצד מודעות לקיומן של הזדמנויות פיננסיות, ולרכוש כלים לקבלת החלטות מושכלות, שיאפשרו להם לפעול בשיקול דעת בזהירות ובאחריות כלכליים.

 

לפי התרשמות מפורום המורים הנמצא באתר נראה שהתכנית ממשיכה להתקיים גם בשנת הלימודים תשע"ז במספר בתי ספר, אך לא מתקיימות השתלמויות סדירות, ואין הכוונה ברורה למורים ולבתי הספר.[49]  אולם מאתר המשותף למשרד החינוך ולמט"ח נראה שהשתלמויות אכן מתקיימות.[50]

 

באתר "להבין את הכסף" של רשת "אורט", אתר שנבנה בשנת 2011 לצורך יישום התכנית הנ"ל, מתוארות הדרישות של התכנית –  השתלמות חד פעמית בת 30 שעות למורים,  והעברת 8 שעות בכיתה, ו8 שעות מתוקשבות ועריכת "יום שיא" עם ההורים. לפי האתר הזה, גם בשנת הלימודים תשע"ב מספר בתי הספר שאמורים היו להשתתף בתכנית היה מוגבל.

 

מטרות התכנית כפי שתוארו באתר "להבין את הכסף" הן.

• פיתוח יכולת המתבגרים להתמודד ולהבין התנהלות תקציבית אישית, השקעה וחיסכון.
• הקניית כלים בסיסיים למתבגרים לניהול תקציבי, לחשיבה ביקורתית, ולקבלת החלטות בניהול כלכלי אישי בחיי היום יום, ולהתנהלות כלכלית ראויה בעתיד.
• שיפור הדיאלוג הפיננסי בין הורים- ילדים מתוך הבנה והקשבה לצרכים השונים.

 

תכנית נוספת לחינוך פיננסי מצאתי בתכנית הלימודים "גיאוגרפיה – אדם וסביבה" – "מולדת, חברה ואזרחות" לבתי הספר היסודיים, הנמצאת באתר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך.

מטרות החינוך הפיננסי מתוארות שם כך:

הטמעת החינוך הפיננסי מהווה חלק מרכזי ממטרות תוכנית הלימודים "מולדת חברה ואזרחות". נושא זה משתלב בתכנית הלימודים בפרקים העוסקים בהיבטים אזרחיים, סביבתיים ולאומיים, סדרי עדיפויות וקבלת החלטות של הפרט, המשפחה והקהילה, צרכנות נבונה, חשיבות החיסכון, מחירה האקולוגי של תרבות השפע והצרכנות, היכרות עם מוסדות ציבור ביישוב ובמדינה (הבנק([51]

באתר זה מצוינת כבר התכנית של המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר כבסיס לתכנית משרד החינוך. אם כי, ראוי לציון, שבאתר של משרד החינוך מופיע רק המסמך "האסטרטגיה הלאומית לחינוך פיננסי בישראל", ולא מופיע המסמך הרלוונטי יותר "מיומנויות ליבה בחינוך פיננסי לילדים ונוער" , שהוכן אף הוא על ידי אותה המחלקה כשנה לאחר הכנת המסמך הראשון.

 

 

 

חינוך פיננסי לנוער במחלקה לחינוך פיננסי באגף הפיקוח על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר

 

התכנית שנראית כמרכזית, מקיפה ויסודית ביותר משאר התכניות, היא התכנית שהוכנה על ידי המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר. תוכנית זו עוסקת במיומנויות שונות הצריכות להילמד במערכת החינוך מהגיל הרך ועד לכיתה י"ד.  משום כך בחרתי בעבודה זו להתמקד דווקא בה. כדי להבין את התכנית, נקדים מעט ברקע לכתיבתה.

 

בתאריך 28.11.2011 התקבלה החלטה מספר חכ/243 (3926) של ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה (קבינט חברתי-כלכלי) בנוסח הבא:

על מנת להגביר את האוריינות הפיננסית בקרב אזרחי ישראל מכל שכבות האוכלוסייה, ומתוך הכרה בחשיבות החינוך הפיננסי לכל אזרח ולתפקודו היעיל והדינמי של המשק, וליציבות השווקים הפיננסיים: 1. להנחות את הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן – הממונה) –

א. להכין תכנית מדיניות לאומית מקיפה לקידום החינוך הפיננסי ולהגברת האוריינות  הפיננסית בישראל תוך התייחסות ליעדים כמותיים מדידים, ככל הניתן.

ב. להקים מחלקה לחינוך פיננסי באגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר אשר תרכז את נושא החינוך הפיננסי בישראל.

ה. לפעול להנגשת מידע בנושאים הנוגעים לחינוך פיננסי לציבור הרחב בכלים שונים, ובין היתר, באמצעות אתר אינטרנט ייעודי בתוך 18 חודשים ממועד קבלת החלטה זו.[52]

אכן, בעקבות החלטה זו מוקמת בסוף שנת 2011 המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר. כשנה לאחר מכן באוקטובר 2012 המחלקה מוציאה מסמך רשמי בשם "אסטרטגיה לאומית לקידום חינוך פיננסי בישראל". מסמך זה סוקר את הצורך בחינוך פיננסי לכלל הציבור, ומציב מטרות שונות עם לוחות זמנים קצובים לביצוע. בין המטרות מוזכרת המטרה : "פרסום רשימת מיומנויות ליבה מפורטת, עד יוני 2013 [53]"

ביולי 2013 מפרסמת המחלקה לחינוך פיננסי מסמך בשם: "מיומנויות ליבה בחינוך פיננסי לילדים ולנוער". מסמך זה סוקר את המטרות שיש להשיג בתחום החינוך הפיננסי בהתאם לשכבות הגיל השונות. מסמך זה מצורף לעבודה במלואו כנספח. בפרק הבא אסקור את המטרות השונות שבמסמך ואבקר אותם לאור עקרונות ההלכה וערכיה.

 

לסיום הפרק הזה בחרתי לצטט מהמסמך את הסיבות לכתיבת המסמך ואת מטרותיו:

"אוריינות פיננסית" מוגדרת כמצבור ידע, דעות והבנה בתחום הפיננסי, ובכלל זה מודעות, מיומנויות, מוטיבציה וביטחון עצמי, הנחוצים לקבלת החלטות פיננסיות מושכלות, להשגת רווחה כלכלית אישית ולהשתתפות מלאה בחיים הכלכליים. ארגון ה- OECD , כמו גם מדינות רבות בעולם, מזהים אוריינות פיננסית ככישור חיים הכרחי וכיסוד חשוב ביציבות הכלכלית והפיננסית של החברה והמדינה. מדינות וארגונים רבים מקדמים תכניות לחינוך פיננסי של ילדים ומבוגרים במטרה להקנות לציבור אוריינות פיננסית גבוהה. כדי להבטיח תכניות חינוך פיננסי איכותיות ואפקטיביות, יש להגדיר את התוצאות הרצויות שלהן בצורה של מיומנויות ליבה נדרשות, יכולות-בסיסיות המהוות תשתית חיונית להתנהלות פיננסית מושכלת.

מדינות רבות פיתחו רשימות של מיומנויות ליבה לחינוך פיננסי לילדים, לעיתים כחלק מאסטרטגיות לאומיות שפורסמו לקידום חינוך פיננסי. גם בישראל פורסמה אסטרטגיה לאומית לקידום חינוך פיננסי בישראל, ובה נקבע יעד לפרסום רשימת מיומנויות ליבה נדרשות מתכניות חינוך פיננסי. הרשת הבינלאומית לחינוך פיננסי של ארגון ה- OECD קוראת לעודד מדינות לפתח רשימות של מיומנויות ליבה המותאמות לצרכי ולמאפייני כל מדינה, ופועלת לגבש רשימת מיומנויות ליבה גלובליות בחינוך פיננסי.

 

סיכום

מהסקירה שבחלק הזה, ניתן להסיק שלוש מסקנות:

1. תחום "החינוך הפיננסי" במדינת ישראל הוא תחום חדש. תכניות הלימוד הקיימות כיום בתחום הן חדשות, ניסיוניות ומצומצמות מאוד בהיקפן.
2. ישנן סיבות משמעותיות וכבדות משקל להחלטות הממשלתיות להקדיש משאבים רבים להגברת האוריינות הפיננסית בקרב אזרחי ישראל:
   • א. לחינוך פיננסי של האזרחים השלכה על יציבות כלכלית ועל ההתפתחות הכלכלית של המשק כולו,
   • ב. ישנה דרישה בינלאומית ממדינת ישראל לפעול בנושא.
   • ג. הוכנה תוכנית משמעותית, מפורטת ורב שנתית לחינוך פיננסי בכל שכבות הגיל במערכת החינוך.
3. יש בסיס להערכה שתחום החינוך הפיננסי ילך ויתפתח בשנים הקרובות.

 

 

 

 

מטרות החינוך הפיננסי ויישומם לאור עקרונות ההלכה וערכיה.

 

כפי שהוסבר בהרחבה בפרק הקודם, קיימת במדינת ישראל תוכנית בשם: "מיומנויות ליבה לחינוך פיננסי לילדים ולנוער". תוכנית זו מפרטת מיומנויות שונות שילדים ונוער במערכת החינוך אמורים להשיג בהתאם לגילאים השונים.

בפרק זה נסקור את המיומנויות השונות שהוצגו בתכנית, ונציין את הערך התורני או ההלכה המתממשים דרך רכישת מיומנות אלו. לצורך הבלטת המטרות מול ההתייחסות ההלכתית אליהן, בחרתי לסדר את המטרות השונות שבתוכנית בטבלה, שבצידה הימני רשימת המיומנויות, ובאמצעה ציון העקרונות והערכים ההלכתיים, הבאים לידי ביטוי במטרות אלו. בהערות שבעמודה השמאלית ושבתחתית הטבלאות הוספתי מטרות נוספות בהתאם להלכה, הקשורות לאותו הנושא, ואשר בחינוך הנעשה לאור ההלכה, לעניות דעתי, ראוי להוסיפם.

 

המסמך המקורי מצורף כנספח לעבודה.

 

הערות:

1. בשל התארכות הדברים מעבר לאורך הרצוי של העבודה, הטבלאות מקיפות כמחצית מנושאי התכנית ולא את כולה.
2. יש מקום לדון בערך ההלכתי המדויק של חלק מן המיומנויות. לא יכולתי לעשות זאת במסגרת המצומצמת של עבודה זו. ניתן להתייחס לטבלה זו כהדגמה והמחשה לערך התורני הגדול שיש בעיסוק במבט כולל. דיוק בקשר בין המיומנויות השונות לבין ערכן התורני צריך להיעשות במהלך כתיבת תכניות הלימוד ב"חינוך פיננסי תורני".

 

טבלה 1 אחריות פיננסית ותקציב – ידע ^[54]

	המיומנות	הערך ההלכתי	הערות
1	להבין שחשוב לנהל תקציב מאוזן וכי לא ניתן להוציא יותר ממה שמכניסים	לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם.
	להכיר כי למדינה יש דרכים לעזור לאלו שנמצאים במצוקה כלכלית	צדקה, השבת אבדה	"שיח הזכויות" המקובל במדינה ניאו – סוציאליסטית מערבב בין ביטוח וזכות קניינית, הנובעת מתשלומי מיסים שונים,  לבין תמיכה בנזקקים. ההתייחסות ההלכתית לנושא זה עשויה להיות מאתגרת ומרתקת ביותר.

 

 

טבלה 2: אחריות  פיננסית ותקציב – כישורים

	המיומנות	הערך ההלכתי	הערות
1	לדרג רצונות וצרכים בהתאם לסדר עדיפויות	לא לידי מתנת בשר ודם
	לנהל מעקב אחר הכנסות והוצאות	כנ"ל
3	לסווג ולתייק מסמכים	השבת אבדה

 

 

 

טבלה מספר 3: צרכנות נבונה – ידע

	המיומנות	הערך ההלכתי	הערות
1	להבין שבפרסומות מנסים למכור לנו דברים וכי פרסומות אינן אובייקטיביות	אבדתו קודמת – להציל את עצמו מטעות והפסד.	ראוי להוסיף את איסור האונאה, שאסור לגרום לאדם לקנות מוצר בגלל חוסר ידע על טיב המוצר, מחיר המוצר או הצורך בו.
2	להבין שראוי לעשות השוואת מחירים לפני שרוכשים מוצר	כנ"ל	כנ"ל. ראוי להרחיב במושג "מחיר שוק" ובאיסור למכור מוצר מעבר למחיר השוק שלו, כאשר קיים מחיר כזה, מבלי ליידע בכך את הקונה.
3	להבין כי משפחה, קהילה ומאפיינים תרבותיים, יכולים להשפיע על התנהלות צרכנית וקבלת החלטות פיננסיות.	אין ערך במיומנות זו בפני עצמה, אך רכישתה מאפשרת את השגת המטרות ההלכתיות שנזכרו כאן באופן עמוק ומדויק יותר, ולמנוע היקשים מוטעים
4	להבין שלצרכנים יש זכויות אך גם חובות כגון החובה, לשלם במועד, לא לרמות, ולא להונות.	איסור גזל	תמוה העיסוק בערכים אלו דווקא כלפי הצרכן. היצרן חשוד על אונאה יותר. בהיותו בעל הידע בתחום.[55]
5	להכיר את זכויות הצרכן (כגון אחריות, מדיניות החזרת מוצרים וכו')	איסור גזל, איסור אונאה, השבת אבדה	ראוי לפתוח דיון על מידת ההתאמה של חוקי הגנת הצרכן להלכה ועל דרך ההתנהגות הרצויה במקום שיש סתירה בין השניים. כן יש לדון בהתייחסות הראויה לחוקים שאינם מיושמים.
6	להכיר היבטים פסיכולוגיים בתהליך הצריכה	איסור אונאה
7	לדעת כיצד להימנע מהונאות פיננסיות (גניבת אמצעי תשלום. מכירת אשליות)	השבת אבדה
8	להבין את החשיבות של התנהלות בהגינות בעת ביצוע עסקאות	גזל, אונאה

 

טבלה 4 צרכנות נבונה -כישורים

	המיומנות	הערך ההלכתי	הערות
1	להעריך עלות של מוצרים	השבת אבדה, אונאה
2	לזהות השפעה של לחץ ציבורי, מיתוג	השבת אבדה, אונאה
3	להשוות מחירים	השבת אבדה, אונאה
4	לזהות שיטות שיווק ופרסום הגורמות לצרכנים לקנות דברים שאינם צריכים	השבת אבדה
5	להשתמש באינטרנט להשוואת מוצרים ומחירים.	השבת אבדה, אונאה
6	לנתח פרסומות בביקורתיות	השבת אבדה, אונאה
7	לקבל החלטה מושכלת לגבי רכישת מוצר בהתחשב בצורך, באיכות במחיר ובתקציב הקיים	לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם. איסור ריבית בקניה מעבר ליכולת.
8	לממש זכויות צרכניות (למי פונים ומה מבקשים)	השבת אבדה
	הערה כללית: תחום הצרכנות משיק במידה רבה מאוד להלכות ריבית. כל תשלום מוקדם או מאוחר נחשב להלוואה הגוררת איסור לתת ולקבל הטבה תמורתה. יש להכיר היטב את אופני התשלום המותרים והאסורים מההיבט של הלכות ריבית
	בנושא הצרכנות בכללותו ישנו ערך של "לא לידי מתנת בשר ודם" שמהותו התאמת ההוצאות ליכולת הכלכלית ולצרכים הנוספים הקיימים.

 

טבלה 5: אמצעי תשלום ובנקים – ידע

	המיומנות	הערך ההלכתי	הערות
1	להבין כי בני אדם זקוקים למוצרים, וכסף הוא אמצעי שמשמש לרכישתם.	לא לידי מתנת בשר ודם
2	להכיר את התפתחות אמצעי התשלום מסחר חליפין ועד התבססות הכסף המודרני.	יסוד להבנת תחומי הלכה רבים הקשורים לאיסור גזל כגון הלכות קניינים והשלכותיהם. וכן יסוד להבנת תחומי הלכה הקשורים לכסף כגון איסור הריבית ופדיון הקדשות (מעשר עני ובכור), קידושין ועוד.
3	להבין שלכסף עצמו אין ערך מצד עצמו, אלא רק כאמצעי לרכישת דברים אחרים	העצמה לנ"ל. תאוות הממון	תאוות הממון וההתמודדות איתה תופסת מקום נרחב בספרות המוסר לדורותיה ובמידה מיוחדת בכתבי רבי נחמן מברסלב. המעניין הוא שדווקא הבנה אמיתית של מושג הכסף היא הדרך המשמעותית להתמודד עם התאווה אליו ועם הסגידה לו.
4	להכיר את המוסדות הפיננסיים המרכזיים: בורסה, בנק, חברות ביטוח	אמצעי הכרחי להשגת מטרות אחרות
5	להכיר את סוגי אמצעי התשלום השונים	אמצעי הכרחי למניעת הפסד (השבת אבדה) או ממתן/קבלת ריבית  כתוצאה מחוסר הבנת דרך התשלום.
6	להכיר את היתרונות והחסרונות של אמצעי התשלום השונים	השבת אבדה
7	להכיר את תפקיד הבנקים ואת האינטרס הכלכלי שלהם מול הלקוח	השבת אבדה
8	להכיר מטבעות זרים מרכזיים	"לא לידי מתנת בשר ודם" – מידע עשוי לסייע בפרנסה.	הלכות ריבית הקשורים לשנויי שער של מטבעות. כיצד נקבע  מטבע מרכזי לעניין ריבית: "טבעא", ביחס למטבעות אחרים, הנחשבים "פירא".
9	להבין כי כדאי להימנע מרכישה של מוצרים באשראי כאשר לא ניתן לקנותם במזומן	לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם	איסור ריבית בעסקאות "קרדיט" ובאוברדרפט והקושי בהסתמכות על היתר עסקא ביחס אליהם.
10	להבין את תפקידו של הבנק המרכזי במערכת הפיננסית	כלי למטרות חשובות ביותר
11	שמירה על יציבות המשק	השבת אבדה
12	עידוד צמיחה	לא לידי מתנת בשר ודם
13	צמצום פערים	צדקה	ישנו פער בין תפיסות סוציאליסטיות הדוגלות בשוויון לבין מצוות הצדקה ביהדות. גם ל"קו העוני" של הלמ"ס אין משמעות מבחינה הלכתית. חשוב להכיר את הבדלי התפיסה והשפה בין ההלכה לסוציאליזם
14	השוואה בין בנקים בעת פתיחת חשבון	השבת אבדה, אונאה
15	חשיבות הבקרה והמעקב אחר חשבון הבנק	לא לידי מתנת בשר ודם, השבת אבדה, ריבית.
16	להכיר אמצעי אבטחה	השבת אבדה, מניעת גזל, "לפני עיוור".
	יש צורך בלימוד של "היתר העסקא", את האופן בו פעילות הבנק מוסדרת מבחינה הלכתית על פיו, את ההבחנה בין לקיחת אשראי נושא ריבית להשקעה ולצריכה. את האופן בו נעשות הלוואות דרך אמצעי התשלום השונים, ולדעת כיצד הלכות ריבית והיתר עסקא מיושמים באמעי התשלום ובמוסדות הפיננסים השונים.

 

טבלה 6: אמצעי תשלום ובנקים – כישורים.

	המיומנות	הערך ההלכתי	הערות
1	לזהות מטבעות ושטרות	כלי להשגת מטרות אחרות.
2	ביצוע חישוב של עודף	הרגל הנדרש לקיום מצוות "השבת אבדה"
3	להשתמש באמצעי התשלום השונים באופן אחראי	השבת אבדה, לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם. ריבית.
4	לקרוא ולהבין תדפיס חשבון בנק	כנ"ל
5	לקרוא ולהבין תדפיס של כרטיס אשראי (תשלומים בקרדיט, מט"ח)	כנ"ל
6	לבצע המרה בין מטבעות חוץ שונים	כלי היכול לסייע בפרנסה וביישום הלכות ריבית בעסקאות מורכבות.
7	לבצע את הצעדים הנדרשים בעת אבדן כרטיס אשראי / חשיפה לאונאה	השבת אבדה

 

 

סיכום

בעבודה זו שלושה חלקים:

החלק הראשון עסק במספר נושאים הלכתיים – פיננסיים שלצורך שמירתם, ההקפדה עליהם, ויישומם המעשי, יש צורך ב"חינוך פיננסי". בסיכום חלק זה נסקרו נושאים הלכתיים נוספים, שה"חינוך הפיננסי" נצרך גם על מנת ליישם אותם.

החלק השני של העבודה סקר את התפתחותו של תחום החינוך הפיננסי בישראל בשנים האחרונות. מסקנת הפרק היא שזה הוא תחום דעת חדש, הנלמד כיום במערכת החינוך בהיקף מצומצם, אך קיימת מגמה בעלת משקל רב להגביר את היקף הלימוד של התחום במערכת החינוך בשנים הבאות באופן משמעותי ביותר.

בחלקה השלישי והחשוב ביותר של העבודה סקרתי חלק גדול מ"מיומנויות הליבה בחינוך הפיננסי", כפי התכנית שהוכנה במחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר עבור מערכת החינוך, הראיתי את הערך שברכישת המיומנויות הללו מנקודת המבט ההלכתי, והוספתי השלכות הלכתיות נוספות, שיש להתייחס אליהן, כאשר עוסקים באותן מיומנויות.

 

עולה מעבודה זו, שהתפתחות תחום החינוך הפיננסי במדינת ישראל, מהווה הזדמנות פז עבור מערכת החינוך הדתי לקידום החינוך לערכים חינוכיים-תורניים ולשמירה וליישום של תחומים הלכתיים רבים, שבוגרי החינוך הדתי כיום הינם "בורים ועמי ארצות" ביחס אליהם.

לדעתי, תחום החינוך הפיננסי במערכת החינוך הדתי צריך להילמד על ידי המורים להלכה ולתושב"ע ואף על ידי מחנכי הכיתות. הקדשת הזמן לתחום זה רצויה אף אם חלק משעות הלימוד יהיה על חשבונם של לימודי הקודש.  מטרות הלימוד ונושאי הלימוד, כפי המוצע כאן הינם תורניים מן המעלה הראשונה. לא לימוד תורה בעלמא הוא, כי אם לימוד מעניין, רלוונטי, ערכי, בעל משמעות אדירה לחיי המעשה, והמהווה מפתח להבנת סוגיות ונושאים הלכתיים נוספים בהקשר של יישומם המעשי בימנו.

 

החינוך הפיננסי התורני, כפי המוצע כאן, איננו תחום מדעי שימושי של "כישורי חיים" בלבד, אלא תחום העוסק בערכים רבים. לדעתי, דווקא העיסוק בתחום מנקודת המבט הערכית עשויה  להפוך את הנושא גם למעניין ביותר מבחינת התלמידים.

העיסוק בצורך של האדם לפרנס את עצמו איננו משרת רק מטרה קיומית, ומהווה אמצעי להשגת רווחה חומרית בלבד, אלא מהווה גם את הבסיס לעיסוק באופן יישומה של מצוות הצדקה, ובפיתוח חברה בה יש אחריות אישית לצד ערבות הדדית. בחירת מקצוע, לפי "החינוך הפיננסי התורני"  איננה רק מימוש עצמי והשגת רווח כלכלי, אלא גם שליחות, שברבים מהמקצועות, צריכה להיעשות לשם שמים בלבד, והשכר הינו אמצעי המאפשר את ההתמסרות לתחום, אך לא מהווה מניע מוצדק לעסוק בו.

העיסוק בתחומי הצרכנות, האשראי והבנקאות, איננו רק כדי "להסתדר בחיים", אלא מהווה את הדרך בה נבנית חברה של עובדי ה' הדואגים איש לרעהו, משיבים אבדות זה לזה, מסייעים זה ביד לזה לפתח חיים עצמאיים של עבדי ה' שאינם עבדים לעבדים[56], נמנעים מלנצל מצוקה כלכלית של הזולת על מנת לגרוף רווחי ריבית, ולא מנצלים חוסר ידע על מנת להונות את הזולת, ולהרוויח מטעותו. חברה שהרגישות לזולת בה כה גבוהה, עד שמכוחה לא עולה על הדעת לגזול, לעשוק זכויות המגיעות לזולת,  או שלא לשלם חוב בזמנו. חברה שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'" מהווה בה דרך חיים שלמה במלוא מובן המילה.

 

באופן אישי, מודה אני, שעל אף שנושא זה יקר היה בעיני גם לפני כתיבת העבודה, כתיבתה של עבודה זו ייקרה את הנושא הזה בעיני עוד כהנה וכהנה. מלא צפייה אני, שתימלא הארץ דעת בתחום חשוב זה, ונזכה לראות ביישומו המלא בחיי המעשה לפי הדרכתה המיוחדת והנפלאה של תורת ישראל.

 

 

ביבליוגרפיה

אריאל ע. כותב, אקשטיין ח. ואחרים עורכים, "השבת אבדה בימנו", "אסיף" שנה ג חלק א עמ' 304-333, איגוד ישיבות ההסדר, ישראל תשע"ו.

אריאל ע., עבודה סמינריונית בנושא: "שיעורי החיוב במצוות הצדקה" בהנחיית ש. וואלטר, מכללת "אורות ישראל",  אב תשע"ו.

דרייפוס נ, "דיני ריבית בראי הכלכלה המודרנית", "תחומין" יד עמוד 207,  אתר מכון "צומת" http://www.zomet.org.il/?CategoryID=264&ArticleID=258#_ftnref35 תאריך איכון 1.8.2016

זילברשטיין הרב יצחק, "חשוקי חמד" על הש"ס, בני ברק, מתוך מאגר  פרוייקט השו"ת גרסה 21+

רבי יהודה ב"ר שמואל החסיד, ספר חסידים, דפוס בולוניא על פי מהדורת ר' ראובן מרגליות, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ז (1957), מתוך מאגר  פרוייקט השו"ת גרסה 21+

יצחקי רבי שלמה (רש"י) פרוש על הש"ס מסכת בבא מציעא, על פי מהדורת שטיינזלץ מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 21+.

כ"ץ הרב וולק ( בעל הסמ"ע), קונטרס הריבית, "הלכה וכספים" גליון א עמ' יג –לג מכון רגנשבורג, ירושלים ממאגר פרויקט השו"ת" גירסה 21+.

רבי ליוא בן בצלאל (מהר"ל), "נתיבות עולם" א, הוצאת "יהדות", בני ברק תש"מ.

רבי משה בן מיימון, "היד החזקה", מהדורת ירושלים תשל"ד, ד"צ ורשא תרמ"א, מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 21+.

רבי משה בן מיימון, פרוש המשנה לאבות, מהדורת שילת, מעלה אדומים תשנ"ח, מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 21+.

פרקש-ברוך ר. "איך לחסוך מהילדים את המינוס", , כלכליסט 4.4.2011 http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3513781,00.html תאריך איכון 28.8.2016

מכון כת"ר, נוסח היתר עסקא, אתר המכון https://www.keter.org.il תאריך איכון 3.7.2016

ממשלת ישראל, החלטת ממשלה 3926 מתאריך 8.12.2011, אתר משרד ראש הממשלה,  ttp://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2011/Pages/des3926.aspx תאריך איכון 30.8.2016

סיטרוק הרב מאיר, "תורת ריבית", הוצאת המחבר, פריז תשס"ב.

קארו רבי יוסף, "כסף משנה", ד"צ ורשא תר"מ, מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 21+.

קארו רבי יוסף, "שלחן ערוך", הוצאת כתובים, ירושלים תשנ"ג, מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 21+.

תוספתא מהדורת צוקרמאנדל, ירושלים תשל"ה, מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 2

תלמוד בבלי מסכתות: כתובות, קידושין, בבא בתרא, גיטין, על פי דפוס וילנא, מתוך מאגר "פרוייקט השו"ת" גרסה 21+.

תנ"ך –מוגה על פי כתב יד לנינגרד, חמישה חומשי תורה ע"פ הנוסח המקובל, ממאגר פרויקט השו"ת" גירסה 21+.

 

 

אתרים

פורום מורים באתר "חינוך פיננסי" של משרד החינוך. http://www.finance.cet.ac.il/Forum.aspx תאריך איכון 28.8.2016

אתר משותף למט"ח ומשרד החינוך https://www.easyform.co.il/?formId=13bfb666-034b-484b-a61c-c6eb44952a0d  תאריך איכון 28.8.2016

"להבין את הכסף" אתר של רשת אורט בשיתוף בנק הפועלים ו"Israel sci-teach", אודות התכנית, http://money.ort.org.il/?page_id=4  תאריך איכון 28.8.2016

 

 

 

 

[1] תהילים פרק קכח פסוק ב

[2] תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

[3] תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב

[4] רמב"ם משנה תורה הלכות דעות פרק ה

[5] משנה מסכת פאה פרק ח

 

[6] שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנה סעיפים א ו ב

[7] תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

[8] תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נ עמוד א בעבודה הסמינריונית שכתבתי "שיעורי החיוב במצוות הצדקה" הרחבתי בהסבר הקשר שבין שיעור החומש ל"אפס כי לא יהיה בך אביון".

[9] הגהות הרמ"א לשולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרנו

[10] תלמוד בבלי מסכת בכורות דף כט עמוד א. עיסוק נרחב בנושא איסור לקיחת שכר על עשיית מצוות קיים גם בהלכות השבת אבדה פריקה וטעינה ובמקומות נוספים בתלמוד, אך במקום שאמרו לקצר אינני רשאי להאריך.

[11] שם

[12] כה חזקה הייתה דוגמה אישית זו של משה, עד שמוצאים אנו אצל נכדו של משה, על פי חז"ל במסכת בבא בתרא דף קי, את המחשבה שמוטב לאדם לעבוד עבודה זרה ממש ובלבד שלא יצטרך לבריות. למרבה האירוניה, משום שעבודה זרה איננה מצווה, האיסור לקבל שכר על מצוות לא חל עליה. לכן נכדו של משה הורה לעצמו היתר להתפרנס ככהן לפסלו של מיכה. לו היה זה משכן ה', היה נמנע מלהתפרנס ממנו.

[13] אינני נכנס כאן להבהרת המושגים ולהסבר דרך החישוב של השכר בדרך הזו, משום שזה נושא מורכב, ורבות בו הדעות.

[14] הסבר זה כתוב ב"חשוקי חמד" למסכת בכורות דף כט עמוד א בשמו של הרב יוסף שלום אלישיב.

[15] שלחן ערוך יחלק יורה דעה סימן רנ"א סעיף א

[16] שלחן ערוך חלק יורה דעה סימן רמ"ח

[17] שלחן ערוך חלק יורה דעה סימן רנ"א.

[18] :תוספתא מסכת נידה פרק ו הלכה י . הרמ"א הביא בעצמו את מקורותיו ב"דרכי משה" על הטור בסימן זה.

[19] מתוך פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד משנה ו .

[20] רמב"ם, היד החזקה, הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י.

[21] כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י

 

[22] פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד משנה ו

[23] תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פז עמוד א דעת רב פפא. נראה שזו דעה הנתונה במחלוקת.

[24] סוגיית הגמרא בתלמוד הבלי מסכת בבא מציעא דף קיא עמוד א עוסקת בגדרי איסורים אלו בהרחבה

[25] משנה ברורה סימן רמב ס"ק ג

[26] שער הציון סימן רמב ס"ק יב

[27] ספר חסידים (מרגליות) סימן שיח

[28] מקור כינוי זה בפסוק בתהילים: "לווה רשע ולא ישלם" (תהילים כז לא)

[29] הסקר התפרסם באתר גלובס בתאריך 3.7.2012

[30] מתוך המסמך: אסטרטגיה לחינוך פיננסי / המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר עמוד 42

[31] שם

[32] שמות פרק כב פסוקים כד עד כו

[33] ויקרא פרק כה פסוקים לה- לח

[34] דברים פרק כג

[35] תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עא עמוד א

[36] תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עא עמוד א

[37] שמות רבה לא,ו

[38] נתיבות עולם למהר"ל מפראג, נתיב הצדקה סוף פרק ו עמוד קפד

[39] נכתב על ידי המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר  בשנת 2012 .

[40] המידע ההיסטורי מתבס על מאמרו של נתן דרייפוס בתחומין כרך יד עמוד 207, על הערכים הרלוונטיים בויקיפדיה, ועל הביוגרפיה שבפרויקט השו"ת.

[41] משנה תורה לרמב"ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ו', הלכה ב'

[42] חוזה "היתר עסקא" מאתר מכון כת"ר

[43] תורת ריבית טז א

[44] קונטרס הריבית לבעל הסמ"ע דרך ארוכה אות כב כמובא במאמרו של נתן דרייפוס הנ"ל.

[45]  "איסור ריבית בראי הכלכלה המודרנית" תחומין יד עמוד 207

[46] ראה במאמרי "השבת אבדה בימנו" אסיף ג חלק א עמוד 304 בהרחבה רבה.

[47] משנה מסכת בבא מציעא פרק ב משנה יא

[48] המידע כאן לקוח מכתבה בכלכליסט מתאריך 4.4.2011 . ניתן להסיק שהנתונים שבכתבה מהימנים מכך שהיא מצוטטת באופן מלא באתר "חינוך פיננסי" הרשמי של משרד החינוך, תחת הכותרת "חינוך פיננסי בישראל"

[49] בפורום המורים באתר "חינוך פיננסי בישראל" כ20 הודעות בלבד במהלך השנתיים האחרונות. מתוכן 3 הודעות הן שאלות של מורים בשנה האחרונה על מועד ההשתלמות הקרובה. להודעות אלו תגובה לקונית  בנוסח: "כשיהיו פרטים נעלה לאתר ונפרסם". פרטים אלו לא פורסמו בסופו של דבר.

[50] נכון לתאריך 28.11.2016 ישנה הודעה על סגירת ההרשמה להשתלמות תשע"ו עם פרטים אודות ההשתלמות.

[51] מתוך אתר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך – גיאוגרפיה.

[52] החלטת ממשלה מספר 3926, מתוך אתר משרד ראש הממשלה.

[53] מתוך המסמך "אסטרטגיה לאומית לקידום חינוך פיננסי בישראל"/ המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר, עמוד 26.

[54] בטבלה זו לא כללתי את כל המיומנויות שבתכנית משום שמדובר בעיקר במיומנות מרכזית מורכבת הנקנית בשלבים

[55] ישנו תיקון מסוים במטרת הידע לתיכון "להבין את חשיבות ההתנהלות בהגינות"

[56] ראוי לציון בהקשר זה הביטי החריף של שלמה המלך במשליו "עבד לווה לאיש מלווה" (משלי כב ז). הביטוי "עבדים לעבדים" כשלילת הבדלי מעמדות והיווצרות יחסי תלות בין האנשים שבמעמדות הנמוכים לבין בעלי ההון, נמצא אצל חז"ל, ומובא ברש"י לפרשת משפטים.