עני זמני שמתייבש, ועני מקצועי שלא – מאת יהודה בן אלי

בעיירה קראקא שבפולין, חי עשיר מופלג, בודד וערירי בשם יוסל'ה. אותו עשיר היה ידוע גם בקמצנותו. אף אדם שפנה אליו בבקשת עזרה, לא קיבל ממנו פרוטה. אנשי העיירה לא אהבו את יוסל'ה וכינו אותו יוסל'ה קמצן. כאשר נפטר יוסל'ה בבדידותו, קברו אותו אנשי העיירה מחוץ לגדר וכתבו על מצבתו "פ"נ יוסל'ה קמצן".
בסוף השבוע, כשבאו אנשי העיירה למכולת לקנות מוצרים לשבת, לפתע המוכר לא הסכים לתת מוצרים בהקפה. "בכל שבוע מישהו היה מניח סכום כסף מתחת לדלת החנות, לתשלום כל החובות שלא נפרעו. במקביל, החלו להגיע לרב עניים רבים שסיפרו שהיו מקבלים צדקה בעילום שם באופן קבוע ולפתע השבוע הם לא קיבלו כלום.
לאט לאט החל להתברר שיוסל'ה נהג לסייע בסתר לתושבים רבים בעיירה ללא שאף אחד ידע מכך. מתוך הבושה הגדולה, התקבצו כל אנשי העיירה שוב סביב קברו והוסיפו מילה למצבה: "יוסל'ה קמצן קדוש". רב העיירה ביקש להיקבר לידו מחוץ לגדר.
מתן בסתר הוא אחת הדרגות הגבוהות ביותר של הצדקה על פי הרמב"ם. הסיבה העיקרית לכך היא למנוע בושה מהעני. אבל בפרשת השבוע מתגלה עוד סיבה:
מעשר עני ניתן רק בשנה השלישית והשישית. בשאר השנים מפרישים מעשר שני ואוכלים אותו בירושלים. זה חשוב למסחר, לפיתוח הכלכלי ולאחדות העם. לעניים דואגים רק פעם ב3 שנים.
כאן מתברר עיקרון נוסף בכלכלת רווחה. אמנם צריך להימנע מזה שהעני יתבייש, אבל לא פחות מזה צריך להימנע ממצב שהעני לא מתבייש. אסור להגיע למצב שאדם נסמך באופן קבוע על צדקה. כדי להתפרנס אדם צריך לתת ערך לסביבה, ליצור, לעזור. הסביבה מצידה צריכה לסייע לכל נצרך ולנסות לקדם את החלשים, אך אסור להגיע למצב שהמסכנות הופכת למקצוע.
עני שמקבל צדקה באופן קבוע, עלול להתחיל להתנכל לאלו שנותנים לו. כך עשו תושבי העיירה, כך עושים ה"נכים" שחוסמים כבישים.
בקרימינולוגיה התופעה הזו נקראת "אנומיה חברתית". פושעים מצדיקים את התנהגותם בתואנה של "מגיע לי כי אני מסכן והוא עשיר".

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*