לפני כעשרים וחמש שנים ישבתי באולם ההרצאות של ישיבת חורב. על הבמה עמד הפיזיקאי פרופ' נתן אביעזר והציג בפנינו את משנתו המרתקת על ההרמוניה שבין תגליות הקוסמולוגיה המודרנית לבין פסוקי ספר בראשית. בסיום ההרצאה, הרמתי את ידי ושאלתי אותו שאלה שהציקה לי: "פרופסור, במשך מאות שנים המדע החזיק בתיאוריות שהתבררו בסוף כשגויות, בעוד שההסבר התנכ"י נשאר יציב. אם כך, למה לנו לטרוח כל כך ולהתאמץ להסביר את הסתירות לכאורה מול התיאוריה המדעית החדשה? הרי מי לידינו תוקע שגם היא לא תתחלף בעוד כמה עשורים?"
פרופ' אביעזר חייך והשיב שהתיאוריה הנוכחית – מודל המפץ הגדול – אינה עוד השערה חולפת, אלא היא מגובה בתצפיות ובמדע אמפירי מוצק. השבתי לו, חצי בחיוך וחצי ברצינות, שבטוח שגם המדענים של התיאוריות הקודמות היו ממש בטוחים שהם צודקים.
במאה ה-12, בספרו "מורה נבוכים" (חלק ב', פרק כ"ה), התעקש הרמב"ם על כך שהעולם נברא "יש מאין". הוא עשה זאת בניגוד מוחלט לקונצנזוס המדעי הגורף של זמנו – הגישה האריסטוטלית שקבעה שהעולם קדמון ונצחי. המדענים ואנשי הרוח של אותה תקופה נטו ללעוג לתפיסה המקראית שנראתה להם מנוגדת להיגיון המדעי, אך למרות הגישה המדעית שלו, הרמב"ם עמד על שלו כנגד הזרם. והנה, במאה ה-20, נאלץ המדע המודרני לזנוח את מודל היקום הסטטי ולהודות בנקודת התחלה פתאומית ליקום.
כפי שפרסמנו בעבר כאן באתר מסתברא, הפער הכרונולוגי המדובר – שישה ימי בריאה מול 13.8 מיליארד שנה – אינו בהכרח סתירה. שילוב של עקרונות תורת היחסות של איינשטיין עם מודל המפץ הגדול מראה כי שני הנתונים מייצגים מדידה תקפה של אותו הזמן, תחת מערכות ייחוס שונות.
מהו המפץ הגדול?
כדי להבין את פתרון החידה, כדאי קודם כל לפשט את תיאוריית המפץ הגדול. בקליפת אגוז, המדע גילה שהיקום מתפשט, והסיק מכך שהוא התחיל מנקודה אחת זעירה של אנרגיה אינסופית.
ברגע הבריאה, אותה נקודה החלה להתפשט ולפרוץ לכל עבר במהירות עצומה – שלמעשה החלה בערך במהירות האור. מאז אותו רגע ראשוני, היקום ממשיך להתרחב ללא הפסקה, אך קצב ההתרחבות וההתפשטות שלו הולך ופוחת עם הזמן.
המחיצה הגמישה של הזמן: ניסוי מטוס הסילון
איך קצב התפשטות היקום משפיע על הזמן? כאן נכנס אלברט איינשטיין עם תורת היחסות. לפי משוואת לורנץ, הזמן אינו מוחלט. הוא מושפע מהמהירות שבה נעים. ככל שאתה נע מהר יותר, השעון שלך מתקתק לאט יותר ביחס למי שנשאר מאחור.
כדי להוכיח את הרעיון הבלתי נתפס הזה, מדענים ביצעו בשנת 1971 ניסוי פשוט ומבריק (ניסוי היפלה-קיטינג): הם לקחו שעונים אטומיים מדויקים ביותר. חלק מהשעונים נשארו על הקרקע במנוחה, והשאר הועלו על מטוסי סילון מסחריים שחגו מסביב לעולם.
כשמטוסי הסילון נחתו והשעונים הושוו, התברר בדיוק מה שאיינשטיין חזה: השעונים שטסו במטוסי הסילון המהירים פיגרו בכמה ננו-שניות אחרי השעונים שנשארו על הקרקע. הזמן של השעונים שטסו מהר פשוט זרם לאט יותר!
השילוב: ציר הזמן של שרודר מול שלבי הפיתוח של אביעזר
אם נחבר את החלוקה המתמטית של פרופ' ג'רלד שרודר (מתוך ספרו "המדע והאל") המסבירה כיצד הזמן התכווץ לוגריתמית מנקודת המבט של ראשית היקום, יחד עם הניתוח המדעי של פרופ' נתן אביעזר (מתוך ספרו "בראשית ברא") המתאר את מהות האירועים, נקבל תמונה הרמונית מלאה של ששת ימי הבריאה:
- היום הראשון (כ-7 מיליארד שנים בשעון שלנו):
- הזמן (שרודר): התקופה הארוכה ביותר, שבה היקום היה קטן, דחוס והתפשט במהירות האור.
- האירוע (אביעזר): רגע המפץ הגדול. היקום מתחיל כמרק פלזמה לוהט ואטום. רק לאחר כ-380,000 שנה הטמפרטורה צונחת, והאור (הפוטונים) משתחרר ונפרד מהחומר האפל, בדיוק כמו הפסוק: "יהי אור… ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך".
- היום השני (כ-3.6 מיליארד שנים בשעון שלנו):
- הזמן (שרודר): קצב ההתרחבות נמשך, והזמן הקוסמי מתחיל להתרחב.
- האירוע (אביעזר): תחת כוח הכבידה, ענני גז עצומים של מימן והליום קורסים ומתגבשים ליצירת הגלקסיות הראשונות, הדורות הראשונים של הכוכבים ומערכת השמש שלנו. זהו תהליך יצירת ה"רקיע" המפריד בין החומרים הקוסמיים השונים.
- היום השלישי (כ-1.8 מיליארד שנים בשעון שלנו):
- הזמן (שרודר): היקום ממשיך להתרחב, השעון מאט, והימים הולכים ומתקצרים במונחים שלנו.
- האירוע (אביעזר): כדור הארץ מתקרר, קרום כדור הארץ מתקשה, ואדי המים הרבים באטמוספירה מתעבים ויוצרים את האוקיינוסים הראשונים. בתוך המים מופיעים החיים המיקרוסקופיים הראשונים – אצות וחיידקים המבצעים פוטוסינתזה ראשונית (הבסיס לחיי הצומח), כמתואר: "יקוו המים… ותראה היבשה… תדשא הארץ".
- היום הרביעי (כ-900 מיליון שנים בשעון שלנו):
- הזמן (שרודר): חצי מהזמן של היום הקודם.
- האירוע (אביעזר): בעקבות פעילות האצות המסיבית מהיום השלישי, נפלט חמצן רב שמשנה את הרכב האטמוספירה. האטמוספירה הקדמונית, שהייתה סמיכה ומלאת גזים מעורפלים, הופכת לראשונה לשקופה. שינוי אופטי זה מאפשר לראשונה קו ראייה ישיר אל השמש והירח מפני הקרקע. המאורות הופכים לדומיננטיים ומשפיעים על כדור הארץ, ככתוב: "יהי מאורות ברקיע השמים… להאיר על הארץ".
- היום החמישי (כ-450 מיליון שנים בשעון שלנו):
- הזמן (שרודר): הזמן ממשיך להצטמצם בשעון המקומי.
- האירוע (אביעזר): חופף ל"פיצוץ הקמבריוני" המפורסם במדע – התפרצות פתאומית, מסיבית ומהירה של מגוון עצום של יצורים ימיים מורכבים ורב-תאיים, דגים, ובהמשך זוחלים מעופפים וציפורים, בדיוק כפי שמסופר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ".
- היום השישי (כ-250 מיליון שנים ועד לפני 6,000 שנה בשעון שלנו):
- הזמן (שרודר): השלב הקוסמי האחרון של בריאת העולם הפיזי.
- האירוע (אביעזר): שלב הופעת היונקים הגדולים, חיות היבשה המורכבות, ובנקודה המאוחרת ביותר על ציר הזמן האבולוציוני – הופעתו של המין האנושי הנבון (הומו-ספיינס), היצור היחיד בעל התודעה והנשמה הרוחנית: "תוצא הארץ נפש חיה… נעשה אדם בצלמנו".
מרגע שנברא אדם הראשון, השעון הקוסמי של התורה עובר לספור "זמן מקומי" רגיל לחלוטין על כדור הארץ – ומאז, על פי הלוח העברי, חלפו כ-6,000 שנה.
סיקור: מדע, אמונה ונקודות מבט
בסופו של דבר, חשוב לזכור שגם למדענים יש עמדות תיאולוגיות, פוליטיות ואישיות שמשפיעות על האופן שבו הם בוחרים להציג את המציאות – לכאן ולכאן. מדענים אינם פועלים בוואקום חברתי או אינטלקטואלי.
עם זאת, כאשר אנו עדים לכך שהמדע, באמצעות כלים אמפיריים ותצפיות מדויקות, מתכנס שוב ושוב אל עבר אמיתות היסטוריות שהיו שמורות למסורת (כמו עצם קיומה של נקודת בריאה ליקום והסדר הכרונולוגי של הופעת החיים), אנחנו יכולים ללמוד מכך. המדע המודרני לא רק שאינו סותר את האמונה, הוא מספק לנו את הכלים המרתקים ביותר כדי להבין את המציאות ואת העולם הרוחני טוב יותר. כפי שעולם רוחני יכול לחול בתוך העולם הגשמי בלי שיוכל להימדד פיסית, כך העולם הרוחני מקדם את העולם הגשמי. שישה ימים ומיליארדי שנים – לא סתירה, השלמה.
רשימת מקורות והפניות
- אביעזר, נ' (1990). בראשית ברא: מדע קוסמולוגי מודרני מול פסוקי התורה. הוצאת פרופסור נתן אביעזר, אוניברסיטת בר-אילן.
- בן אלי, י' (2025). האם העולם נברא ב-6 ימים או במיליארדי שנים? מאמר בבלוג "מסתברא – כלכלה וחברה בישראל". [1]
- ויינברג, ס' (1977). שלוש הדקות הראשונות: מבט מודרני על ראשית היקום. (The First Three Minutes: A Modern View of the Origin of the Universe).
- בן מימון, מ' (הרמב"ם). מורה נבוכים, חלק ב', פרק כ"ה (דיון בסוגיית בריאת העולם יש מאין מול קדמות העולם של אריסטו).
- ניסוי היפלה-קיטינג (1971). Hafele, J. C., & Keating, R. E. Around-the-World Atomic Clocks: Predicted and Observed Relativistic Time Gains. Science, 177(4044), 166-170 (הניסוי האמפירי המוכיח התארכות זמן באמצעות שעונים אטומיים במטוסי סילון).
- שרודר, ג' (1997). המדע והאל: ההתכנסות של החכמה המדעית והתנ"כית. (The Science of God: The Convergence of Scientific and Biblical Wisdom). הוצאת Free Press.
Leave a Reply