האם כלכלן יכול להציל את העולם?

יש להרבה ילדים חלום להציל את העולם. אילו היה מדען שהיה מוצא תרופה לדבר השחור, הוא היה יכול להציל 75-200 מליון בני אדם בשנים 1346-1353. אילו היה מדען שהיה מוצא תרופה לקורונה, הוא היה יכול להציל כ7 מליון בני אדם.

חלק מהאסונות הגדולים ביותר עלי אדמות, היה יכול להימנע על ידי כלכלן. בשנים 1958-1962 הגה המנהיג הסיני מאו דזה טונג את התוכנית הכלכלית שכונתה "הקפיצה הגדולה קדימה", שנועדה להפוך את סין למעצמה תעשייתית. התוצאה היתה רעב המוני שהביא למותם של 15-55 מיליון בני אדם.

כל המומחים אמרו לו שהתעשייה זה העתיד. ה"הייטק" של אותה תקופה, ולכן הוא החליט שצריך להפנות את כל המשאבים לתעשייה. מאחר וכולם היו בטוחים שזה הדבר הנכון ביותר, כל המשאבים הוקדשו לייצור פלדה, בתים ורהיטים שימשו להסקת תנורים. זה כילה את שאר המשאבים והענפים, אך לא הביא תוצאות, אלא בעיקר רעב וסבל. זה לא קרה ביום אחד רבים ראו שזה לא עובד, אך חששו לדבר. מי יצא נגד המומחים הגדולים שהיו באחדות דעים מוחלטת שהתעשייה היא העתיד? אילו רק היה שם מישהו שיציג עמדה אחרת, אולי הם לא היו פועלים באופן כל כך אגרסיבי ונחרץ.

המודל שלהם היה רוסיה הסובייטית שבאותה תקופה נוהלו על ידי תכנון מרכזי "מדעי", שהוצג כהצלחה מסחררת. הרעיון היה תכנון מרכזי שיביא ליעילות כלכלית מושלמת. יחידות כלכליות שכונו "קולחוזים", ומפעלי ענק לניצול משאבי טבע. בפועל זה הביא למותם של כ20-60 מליון בני אדם: חלקם ברעב (הולודומור באוקראינה- כ4 מיליון, קזחסטן כ2 מיליון), חלקם במחנות עבודה בכפיה (מיליונים), ועוד כמליון בטיהורים הגדולים. אילו רק היה שם מישהו שיציג עמדה אחרת, אולי הם לא היו פועלים באופן כל כך אגרסיבי ונחרץ.

לאחר שבסין הבינו שזו לא השיטה הנכונה, הם ניסו לפצח את השיטה המערבית להצלחה כלכלית. אחד המאפיינים הבולטים ביותר לצמיחה כלכלית במערב היה ירידה בילודה. הדוגמה הבולטת היתה יפן, שהיתה בצמיחה אדירה משנות ה60 עד שנות ה90. כמובן שיש עוד מאפיינים, אבל מבחינה מדעית, זה היה אחד המתאמים הבולטים ביותר: במדינות בהן היתה ירידה חדה בילודה, היתה עליה חדה בצמיחה. כל המומחים בסין הבינו שנמצאה הנוסחא הסודית של המערב לצמיחה כלכלית, וב1979 הסינים החלו ב"מדיניות הילד האחד" להורדת הילודה בסין באמצעים אגרסיביים של קנסות והפלות כפויות. ובאמת, הצמיחה בסין מצוינת כבר מספר עשורים. מאותה סיבה, אכן קיימת בעולם המחקר הכלכלי מוסכמה כלכלית לפיה ילודה גבוהה פוגעת בצמיחה (לנפש). אבל בסין מתחיל לקרות מה שקרה ליפן החל משנות ה90- מיתון שנמשך וגובר עד ימינו. הסיבה לכך נעוצה במתמטיקה פשוטה: כאשר הילודה יורדת, בשלב ראשון התוצר לנפש עולה: צריך פחות השקעה בתחום חינוך הילדים ויש יותר עובדים לשאר הענפים. גם להורים יש יותר זמן לעבוד. במקביל, כאשר מצטרפים פחות אנשים להון הקיים, הוא מתחלק בין פחות אנשים, ולכן לכל אחד יש יותר בממוצע. אפילו בתוך גיל העבודה, ככל שממוצע הגילאים עולה, ממוצע ההכנסה עולה. עובד בן 40 מרוויח יותר מעובד בן 20. הבעיה היא שאחרי שני עשורים הכל מתחיל להתהפך: הזקנים אינם עובדים, ואף צריכים טיפול, כך שיש יותר לא עובדים ביחס לעובדים (יחס התלות), והמצב הולך ומיתדרדר. הצריכה והפעילות הכלכלית יורדת כאשר אין צעירים, ומחירי הנכסים יורדים כאשר אין ביקוש חדש.

בכל העולם המערבי מנסים להעלות את הילודה ולא מצליחים. כולם מבינים שטעו, אבל לא מדברים על זה. אין כמעט מחקרים על ה"דיבידנד הדמוגרפי", למרות שזו אחת התופעות הכלכליות המשמעותיות ביותר בעולם המערבי.

אם רק היה כלכלן שהיה מסביר את זה לסינים בשנות השמונים, אולי לא היו פועלים באופן כל כך אגרסיבי.

 

משך 400 שנים, יהודים בארץ ישראל מתפרנסים מלימוד תורה. יהודים מכל העולם משלמים כסף כדי שיהודים ילמדו תורה בארץ ישראל זה הענף היציב ביותר בכלכלת העם היהודי בארץ ישראל. על פי נביאי ישראל, זה עתיד להיות הענף המשמעותי ביותר בעתיד: "הנה ימים באים… והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה" (עמוס ח). דברי הנביאים נוטים להתגשם, כך היה בנושא קיבוץ הגלויות, ובנין חורבות ירושלים.

לצערי, יש היום מוסכמות כלכליות שעלולות להיות בעייתיות מאוד: הנחה שעולם התורה הוא נטל כלכלי, כי רק הייטק מביא צמיחה. ההנחה הזו ממשיכה גם כאשר רוב כתיבת הקוד מתבצעת בבינה מלאכותית, כי אין מי שיאתגר אותה. כמו שלא היה מי שיאתגר את ה"קפיצה הגדולה קדימה" בסין והקולחוזים ברוסיה.

ההנחה שילודה גבוהה מביאה לירידה ברמת החיים, שהיא טעות מתמטית כפי שראינו.

מדינת ישראל סבלה לא מעט מטעויות של הכוונה כלכלית: בקום המדינה הוכוון המשק לחקלאות בו לא היה לנו יתרון יחסי, זה היה חשוב לקיום המדינה בעת חירום, אבל לא ענף כלכלי, ואכן חלקה של החקלאות בכלכלה הישראלית הולך וקטן. לאחר מכן העידוד היה לתעשיית הטקסטיל והיהלומים שדעכו עם המעבר לייצור במדינות עם כח עבודה זול. השיא היה בויסות מניות הבנקים: הם היו הקטר של המשק, כל הזמן מניותיהם עלו. הם המשיכו לתת ללקוחותיהם הלוואות כדי שיקנו את המניות שלהם, ואף אחד לא היה שם לומר להם שזה לא עומד בכללי היתר העסקה ההלכתי. לא היה מי שיציג עמדה אחרת כדי שלא יפעלו באופן כל כך נחרץ.

אז אנחנו רוצים קודם כל לאתגר, ולהציג נקודת מבט אחרת. אבל זו לא המטרה. המטרה היא לבנות תפיסת עולם שלמה, וטובה יותר.

שיהיה לנו בהצלחה!