אחת הסיבות לכך שהוחלט לסגור את מכונות המזל של מפעל הפיס היא ימי השיא של הפעילות של אותן מכונות: ה17 לחודש.
מה מיוחד ב17 לחודש? אתם ודאי שואלים. התשובה היא: היום שבו נכנסות הקצבאות מהביטוח הלאומי. בנוסף להימורים, מגיעים כספי הקצבאות לאלכוהול, סמים ורכישת מוצרי יוקרה וסמלי סטטוס.
זה לא מקרה. טיפול במקרי רווחה בעזרת מתן כסף כקצבה אינו פתרון. במידה רבה הוא חלק מהבעיה. "מלכודת הרווחה" היא תופעה מוכרת וידועה שגורמת לכך שלמטופלי הרווחה לא משתלם לנסות לשפר את מצבם, כי הקיצבה שלהם תיפגע. ההתמכרות להימורים ממחישה היטב את הבעיה- רק זכיה גדולה תשתלם לנתמך, ולכן ההימור של "הכל או כלום" מתאים לו. הכנסה מעבודה תמנע ממנו את הקצבה.
אבל הבעיה עמוקה הרבה יותר: אדם שמקבל קצבה כספית, מאבד את הערך לכסף, ולכן נוטה לבזבז אותו באופן לא רציונלי. כאשר הקיצבה ממוסדת, הוא מאבד את תחושת הכרת הטוב והיא מתחלפת בתחושת "מגיע לי".
בחקר הקרימינולוגיה, התחושה הזו היא חלק משמעותי ביצירת ה"אנומיה החברתית" שמהווה את ההצדקה הפנימית שעברייני רכוש נותנים לעצמם להצדקת מעשיהם (דורקהיים).
אחד הנושאים העיקריים בתורה הוא הסיוע לחלש ולנזקק. באף מקום בתורה אין אפילו הצעה לתת כסף לעני. במתנות עניים בשדה- משאירים לעניים שיקטפו או יאספו לבד. בתרומות ומעשרות מביאים להם מוצרים מוגמרים (במגבלות: רק בחלק מהשנים, והנותן קובע למי לתת). כאשר עני צריך כסף, מוזכרות אפשרויות של הלוואה או העבטה (הלוואה כנגד משכון).
גם במשנה ובגמרא מופיעים חיובים לדאגה לעניין לפי צרכים ולא לפי סך כספי (במשנה בפאה ח ז הוזכר שווי כספי לפי צורך). עם זאת, קיבוץ נדבות היה אפיק לגיטימי ("הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים"), ומתן פרוטה לעני דווקא כן נראה כדבר מתבקש ומובן מאליו. (קישור בתגובה הראשונה)
דאגה לעניים ולחלשים היא אחד הדברים החשובים ביותר לחברה, אי אפשר לזרוק לעניים כסף ולשכוח מהם. לכסף יש תפקידים אחרים.
Leave a Reply