הבעיה האינטלקטואלית של הישיבות הליטאיות והאקדמיה

יש קווי דמיון רבים בין האליטה האינטלקטואלית החרדית בישיבות הליטאיות, לבין האליטה האינטלקטואלית האתאיסטית באוניברסיטאות.

שתיהן מצדיקות את קיומן, ובעיקר את המשאבים שמוקצים להן בתרומה האינטלקטואלית לחברה. ההנחה היא שגם אם רק יחידים מגיעים לרמות הגבוהות, ויוצרים ערך אינטלקטואלי, נדרשת תשתית מוסדית – חברתית משמעותית כדי לא לאבד את הידע והיכולות, ואף כדי לקדם ולפתח.

שתי האליטות מתאפיינות בזהות סוציולוגית גבוהה כגון מוצא מסוים ואזורי מגורים מסוימים. בעשורים הראשונים לקיום המדינה, היתה הצדקה לא מבוטלת, הן בצורך בקבוצה אינטלקטואלית מובילה, והן בחוסר הגיוון. הרבה תחומים בעבר נוהלו כ"גילדות", ויש לכך יתרונות.

עם הגידול באוכלוסיה, הקבוצות האלו, שהכילו מספר מועט יחסית של אנשים המעורים בשאר הציבור, הופכים להיות מגזרים בפני עצמם. ההצדקה להפניית המשאבים הולכת ופוחתת, כאשר זה הופך להיות תקצוב למגזר, ולא לפי תפקיד. אבל זו הבעיה המשנית.

הבעיה העיקרית היא, שהמגזר מרגיש צורך להגן על עצמו, ומגייס את הסמכות האינטלקטואלית לטובת צרכי המגזר.

באקדמיה החילונית, תכנים פרוגרסיביים, מוצגים כאמת אקדמית, ובמקרים מסוימים, מי שיחלוק על אותם תכנים, יפגע בקידומו המקצועי, אפילו בענפי המדע שאינם קשורים לשאלות חברתיות. מאות אנשי אקדמיה חתמו על מכתבי התנגדות לרפורמה המשפטית, והתומכים בה, לא העיזו לצאת בפומבי נגדם.

בישיבות הליטאיות, נזנחים חלקים גדולים מעולם התורה, כמו תנ״ך, מחשבה ופנימיות התורה. הדיונים הולכים ומאבדים קשר עם המציאות, מתוך תחרות סמויה ב"פלפול לשם פלפול", בו ככל הטיעון פחות הגיוני הוא יותר מוצלח. מאבקי השליטה בישיבות לא נראות כמו מחלוקות תורניות לשם שמיים. במקרים מסוימים, מגיעים לפסיקות מנוגדות לתורה בפועל, כמו הימנעות לכתחילה משירות צבאי.

תואר אקדמי הופך להיות מאיתות על יכולת אינטלקטואלית, לאיתות על השתייכות חברתית. השתייכות לישיבה ליטאית מובילה, הופכת להיות מאיתות על אדם ירא שמיים וגדול תורה, לאיתות על השתייכות חברתית. אין ספק שגיבוש מגזר חברתי סביב מוסד אינטלקטואלי, יוצר לו עוצמה פוליטית משמעותית, אך הוא מאבד את ליבת הערך שהוא נותן לחברה.

הבינה המלאכותית עשויה לשנות את העולם האינטלקטואלי, וכדאי לאליטות האינטלקטואליות בישראל ללמוד משאר שוק העבודה. המבנים הישנים והנוקשים הולכים ונעלמים.

שוק הרעיונות יהפוך מבוזר יותר, חופשי יותר ותחרותי יותר, ובעיקר ביקורתי יותר. אנשים יחפשו אמת אובייקטיבית, ולא מניפסטים פוליטיים שכל בוט יכול לייצר.

אליטות לא יוכלו לטעון שהן מייצרות ידע חשוב אם הן יתרכזו בעצמן, ו"ימכרו" את הנכסים הקריטיים ביותר שלהן: האמינות והאובייקטיביות, תמורת נזיד עדשים של תמיכה פוליטית.

 

בתמונה: פרופסור ישראלי שטוען שקבוצה שהוא מתנגד אליה פוליטית, עולה למשק בשנה, כמו כל התוצר השנתי של המדינה