האם נכון להחליף שטרות? מה האפשרויות? מה הסיכונים?

בניהול מטבע יש סיכון משני צידי המטבע: עודף ומחסור.

ייצור עודף של מטבעות יוצר מצב בו שווי הכסף הולך ויורד. מצב כזה יכול לקרות למשל במדינה שמוציאה בלי חשבון. מאוד פופולרי מצד המדינה לחלק כסף, אך התוצאה היא שהוא הופך להיות חסר ערך. כך קרה למשל בונצואלה. בגרמניה שבין מלחמות העולם, היא נאלצה לשלם פיצויי עתק לאויבותיה, ונאלצה "להדפיס כסף" (=לקחת חוב), כך שערך הכסף בה ירד פלאים.

בשנות ה80 בישראל, הבנקים המסחריים (למעט הבינ"ל) יחד עם בנק ישראל שכנעו את הציבור שמניות הבנקים לעולם לא יורדות, והריצו את המניות כך שכל יום יסתיים בעליה הם נתנו הלוואות ללקוחות למטרת רכישת מניות הבנקים עצמם, וכך גרפו רווחי עתק מהריבית, וגם מעליית שווי המניות. במצב כזה אין לאנשים אינטרס לעבוד. במקום לעבוד לקחו הלוואות ושמו במניות בנקים שרק עלו כל יום. כמובן שהעלאות הריבית שבהן נקט בנק ישראל לא הועילו, כי בהרצת המניות הובטח ללקוחות תשואה גבוהה מהריבית. התרמית הזו הובילה לקריסת הבנקים בישראל והלאמתם על ידי הממשלה. ראשי הבנקים נמצאו אשמים אך קיבלו עונשים מצחיקים. באופן אבסורדי, המסקנה מהפרשיה היתה שבנק ישראל (שניהל את התרמית) צריך להיות עצמאי ולא תלוי בנבחרי הציבור (!).

הצד השני של המטבע הוא סיכון של מחסור בכסף. למעשה זו חזרה למצב של ללא מנפיק מטבע.

בגמרא (תענית דף י"ט:) מזהיר רבי יוחנן מפני מצב של מיתון, שבו אנשים נתקלים בחוסר במטבע ולכן נפח המסחר קטן. "אמר רבי יוחנן לא שנו (שלא מתריעין מיד)  אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר (אינפלציה ועליה במחירי המזון)  אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעין אליה מיד.  דאמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו קיימי ארבע סאין בסלע והוו נפישי  נפיחי כפן בטבריא, מדלית איסר" (היה מצב שבו היתה תבואה בזול והיו אנשים נפוחי בטן ורעב בטבריה מחוסר כסף). מפרש רבנו חננאל: "שהמעות בזול והפירות ביוקר כלומר המשא ומתן מצוי ומרויחין בני אדם". (רבנו חננאל בן חושיאל (ד'תשכ"ו 965 – ד'תתט"ז 1055) הר"ח, בין פרשני התלמוד הראשונים, חי בתקופת קו התפר בין הגאונים לראשונים.)

שלטון חמאס אינו מנפיק מטבע. כאשר כל נתיבי המסחר לרצועה סגורים, שליטתו במטבע הישראלי שנמצא ברצועה היא מקור כוחו. כאשר לא מעבירים אוכל לרצועה, חמאס מוכר את האוכל שאגר במחיר גבוה, וכך כולם תלויים בו. הרעיון של פגיעה בכסף במקום באוכל הוא הגיוני ונכון. אם הכסף שצבר יהפוך חסר ערך, זה עשוי להקשות עליו מאוד לנהל מערכת אזרחית. מהצד השני, הוא כנראה ימשיך לשלוט בכח ואיומים כפי שעשה עד עכשיו. קשה להאמין שזה ימוטט אותו, לפחות כל עוד הציבור שלו תומך בו. אפשר להסתדר בלי כסף ובלי אפשרויות טכניות לביצוע העברות כפי שרוסיה מנהלת כלכלה ללא שימוש במערכת הסוויפט. איפה שיש רצון יש יכולת. אם שני הצדדים רוצים לעשות עסקה, בעיות טכניות בביצוע התשלום לא יעצרו את העסקה. ארגוני הטרור האסלאמיים מנהלים עשרות שנים העברות כספים למרות סנקציות כלכליות שמטילים עליהם גורמי אכיפת החוק ברחבי העולם. האופן הקלאסי בו זה מתבצע הוא ב"חוואלה" – העברה אסלאמית. גורם מתווך במדינה של המעביר, מתחשבן עם גורם במדינה בה נמצא המקבל, בלי ניירת ותיעודים. יש מגוון פתרונות טכניים.

השאלה היא האם הציבור העזתי מעוניין בשלטון חמאס או לא. לפני מלחמת חרבות ברזל, מרבית אנשי המודיעין היו ב"מיסקלקולציה" לגבי כוונות החמאס ועמדות הציבור העזתי. כדאי להזהר מלטעות בכך שוב.

ומה הסיכון במהלך של ביטול שטרות?

העוצמה העיקרית של המטבע נובעת מהאמון בו. אם בולם יודעים שממשלת ארצות הברית על נושאות מטוסיה הפרוסות בעולם מגבה את הדולר האמריקאי, אז כולם ירגישו בנוח לסחור בו במטבע עיקרי. אם יכולת היצור של סין גוברת על זו של ארה"ב, האמון בדולר יתערער (לכן הצעד של הטלת מכסים על סין חיוני מצד ארה"ב). מהצד השני, הצעד שנקט ממשל ביידן מול רוסיה, היה פחות מוצלח: הקפאת יתרות המט"ח של רוסיה, גרמה למדינות להקטין את יתרות המט"ח הדולריות שלהן כבטחון לשעת חרום. זה החליש את הדולר.

אם אנשים ידעו שהשקל הוא מטבע אמין שלעולם ניתן לסמוך עליו, שוויו עולה. אם יש חשש שבמצבים מסוימים, השקל לא יכובד, זה פוגע באמינותו. כך למשל, שיתוף הפעולה של בנק ישראל עם הסנקציות שהטיל ממשל ביידן על חשבונות בנק של אנשי ימין בישראל, החליש את האמון בחשבונות הבנקים הישראליים. ביטול שטרות מפלה למטרת פגיעה, בהחלט עשוי לפגוע באמון במטבע הישראלי. לכאורה הסיכון למטבע הישראלי לא מבוטל, לעומת הנזק המוגבל יחסית שעלול להגרם לחמאס.

מה האפשרויות:

האפשרות הפחות מוצלחת שעלתה היא לפסול סדרות של שטרות. זו אפשרות רעה. אף אחד לא מסתכל על המספר הסידורי של השטר, וזה יביא לאובדן אמון בשטרות. אין בכך הגיון.

האפשרות ההגיונית יותר היא החלפת השטרות בהליך מסודר כפי שקורה מידי מספר שנים. לפני מספר שנים החליפו את הצבעים של כל השטרות באופן חסר מקצועיות, חסר אחריות, וחסר התחשבות בבעלי מוגבלויות. שטר ה200 הפך מאדום לכחול, ושטר ה20 הפך מירוק לאדום. החלפה מבלבלת מאוד. בהחלט נכון להוציא את הטיפול בשטרות מידי בנק ישראל. מה גם שיש אומרים שייצור השטרות לא מבוצע בארץ, כך שאין עצמאות אמיתית בנושא הזה.

הדמויות המופיעות על השטרות מייצגות את ערכי בכירי בנק ישראל השייכים למחנה פוליטי מסוים ולא ערכי כלל האוכלוסיה. אין הצדקה לכך שהדמויות בשטרות יהיו סופרים חילונים אשכנזים ולא אנשי רוח ומנהיגים המשקפים את האתוס של כלל הציבור. לאור בעיות של זיוף שטרות, זה יהיה צעד מתבקש להחליף שוב את השטרות, *לשטרות באותו צבע לכל עריך*.