באסלאם קיים איסור ריבית דומה מאוד לאיסור היהודי. הבנקאות האסלאמית החל רק לפני מספר עשורים וכבר מהווה חלק משמעותי מהבנקאות העולמית. מדובר בקצב גבוה של חדירה לשוק. מומלץ למי שעוסק בתחום הבנקאות ורוצה להגדיל פעילות, להכיר את התחום הזה. אין הרבה מעברים בתחום הבנקאות, ואם התחום הזה מתפתח כל כך במהירות, כנראה שזו דרך טובה להביא לקוחות חדשים.
מבוא
בנקאות אסלאמית היא מערכת פיננסית הפועלת לפי עקרונות ההלכה האסלאמית (שריעה), ובהם איסור גביית ריבית (רִבא) וחלוקת סיכון הוגנת בין המלווה ללווה. במודל זה הבנקים נמנעים מעסקאות המבוססות על ריבית קבועה מראש, ומשתמשים בכלים חלופיים כגון השקעות ישירות, עסקאות מכר ברווח קבוע מראש, שותפויות במיזמים (מושראכה) וחלוקת רווחים (מודארבה). הבנקאות האסלאמית צמחה בעשורים האחרונים מקטע נישתי לתעשייה עולמית משמעותית, והיא פונה לא רק למדינות מוסלמיות אלא גם לשווקים בינלאומיים רחבים (Islamic Banks Surge, Thanks to Financial Crisis – Atlantic Council) (Islamic Banks Surge, Thanks to Financial Crisis – Atlantic Council). להלן נסקור את היקפה של הבנקאות האסלאמית כיום, יחסיה עם הבנקאות הקונבנציונלית במדינות מוסלמיות, והשפעת המשבר הפיננסי של 2008 (משבר ה"סאב-פריים") על צמיחתה. בנוסף, נדון בהבדלים בין זרמים שונים בבנקאות האסלאמית – בעיקר בין גישות סוניות שונות, בין הבנקאות האסלאמית בדרום-מזרח אסיה, ובין הבנקאות בהשראת האסלאם השיעי – ונציג את המאפיינים והפתרונות המועדפים בכל זרם.
היקף הבנקאות האסלאמית בעולם ושיעורה בבנקאות הגלובלית
הבנקאות האסלאמית היא המרכיב הגדול ביותר בתעשיית הפיננסים האסלאמיים הגלובלית (שכוללת גם שוקי הון אסלאמיים, אג"ח סוקוק, קרנות השקעה ותעשיית טקָאפוּל – ביטוח אסלאמי). נכון לשנים האחרונות, נכסי הבנקאות האסלאמית בעולם מוערכים בכ-3 עד 4 טריליון דולר. למשל, בשנת 2019 שווי הנכסים של המגזר הבנקאי האסלאמי הוערך בכ-1.99 טריליון דולר, המהווים כ-6% מכלל הנכסים הבנקאיים בעולם (Islamic Finance Market Outlook 2021 – 2026: Global Assets Increase by Double Digits Year on Year – ResearchAndMarkets.com | Business Wire). התעשייה צומחת בקצב מהיר של כ-10% בשנה בממוצע, ובשנת 2022 הוערך שווי כלל הנכסים הפיננסיים האסלאמיים (כולל בנקאות, שוקי הון וביטוח) בכ-4.5 טריליון דולר – גידול של 11% לעומת השנה הקודמת (Navigating Uncertainty: Global Islamic finance assets expected to exceed 6.7 trillion by 2027 | LSEG). תחזיות עדכניות צופות כי היקף זה עשוי להגיע לכ-6.7 טריליון דולר עד 2027 (Navigating Uncertainty: Global Islamic finance assets expected to exceed 6.7 trillion by 2027 | LSEG), מה שמעיד על המשך מגמת הצמיחה החזקה. הבנקאות האסלאמית לבדה תורמת כ-70% מכלל נכסי תעשיית הפיננסים האסלאמיים (Islamic Finance Market Outlook 2021 – 2026: Global Assets Increase by Double Digits Year on Year – ResearchAndMarkets.com | Business Wire), וממשיכה להיות מנוע הצמיחה העיקרי שלה.
התפלגות גאוגרפית: פעילות הבנקאות האסלאמית מרוכזת מאוד במספר קטן של מדינות מפתח. למעשה, כ-95% מכלל הנכסים האסלאמיים בעולם מרוכזים ב-10 מדינות מוסלמיות מובילות (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?). בראש הרשימה ניצבות סעודיה ואיראן – כל אחת מהן מחזיקה בכ-25%–30% מכלל הנכסים השרעיים בעולם (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?). אחרי שתי ענקיות אלו בולטת מלזיה עם כ-12% מהשוק הגלובלי (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?), ואחריה איחוד האמירויות הערביות (כ-10%), כווית וקטאר (כ-5.5% כל אחת), וטורקיה ובחריין (כ-3.5% כ"א). גם אינדונזיה ופקיסטן, בעלות אוכלוסיות מוסלמיות גדולות, תופסות כל אחת כ-2% מהנכסים האסלאמיים בעולם (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?). ריכוזיות זו מלמדת שהבנקים האסלאמיים הגדולים ביותר פועלים בעיקר במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובדרום-מזרח אסיה. שלוש המדינות המובילות – איראן, סעודיה ומלזיה – לבדן היוו כ-63% מנכסי הבנקאות האסלאמית הגלובליים ב-2019 (Islamic Finance Market Outlook 2021 – 2026: Global Assets Increase by Double Digits Year on Year – ResearchAndMarkets.com | Business Wire).
ניתן לראות את חלקן של כמה מדינות נבחרות בשוק הבנקאות האסלאמית, מבחינת שיעור הנכסים הבנקאיים במדינה שהם שרעיים (אסלאמיים) לעומת קונבנציונליים, בטבלה הבאה:
מטבלה זו עולה שרק מיעוט מהמדינות המוסלמיות אימץ מערכת בנקאית אסלאמית מלאה (דוגמת איראן וסודאן שבהן 100% מהבנקים פועלים ללא ריבית על פי חוקי השריעה). ברוב המדינות המוסלמיות קיימת מערכת בנקאות כפולה – הבנקאות האסלאמית פועלת לצד בנקאות קונבנציונלית. כך למשל בסעודיה, כ-75% מנכסי המגזר הבנקאי הם בבנקים אסלאמיים והשאר בבנקים רגילים (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?); בכווית כמחצית מהמערכת היא אסלאמית (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?); ובמדינות כקטאר, איחוד האמירויות, ירדן ומצרים חלקם של הבנקים האסלאמיים נמוך מ-30%. אפילו במדינות עם רוב מוסלמי גדול כמו פקיסטן ואינדונזיה, הבנקאות האסלאמית מהווה כיום רק כ-8%–20% מכלל הפעילות הבנקאית (Supportive Regulatory Environment to Boost Indonesia's Islamic …) (Islamic Finance: Just For Muslim-Majority Nations?), אם כי אחוז זה במגמת עלייה. מלזיה מהווה מקרה מיוחד של הצלחה: תחת מדיניות ממשלתית תומכת, חלקו של המגזר האסלאמי שם צמח מכ-5% בשנות ה-1980 לכ-40% ב-2022, עם יעד להגיע ל-50% בשנים הקרובות (Malaysia Islamic Banking System Edges Towards Banking System Parity as Financing and Deposits Market Share Reach 40% and Total AUM Tops RM1.3 Trillion (US$298bn) – ASAS PORTAL). במלים אחרות, ברוב המדינות המוסלמיות קיימות גם בנקאות אסלאמית וגם בנקאות קונבנציונלית, במינונים שונים – החל מדומיננטיות מלאה של אסלאמית בכמה מדינות, ועד דומיננטיות של קונבנציונלית באחרות – אך נדיר למצוא כיום מערכת בנקאית ללא נוכחות כלל של בנקים אסלאמיים.
השפעת המשבר הפיננסי (סאב-פריים 2008) על הבנקאות האסלאמית
המשבר הפיננסי העולמי של 2008, שניצת בשל משבר הסאב-פריים בשוק הדיור האמריקאי, פגע קשות בבנקים קונבנציונליים רבים ברחבי העולם. במבט לאחור, בנקאים ורגולטורים החלו לתהות האם המודל האסלאמי – שמתאפיין בהימנעות ממינוף יתר ומנכסים פיננסיים רעילים – הפגין עמידות גבוהה יותר במשבר. בפועל, נראה כי הבנקים האסלאמיים אכן נפגעו פחות בשלב הקריטי הראשון של המשבר: בשנת 2008 נשמרה רווחיותם של רבים מהם טוב יותר מאשר בבנקים הרגילים, בין היתר בזכות מינוף נמוך יותר ותיקי השקעות קטנים יותר, ובעיקר הימנעות מוחלטת מהשקעה במכשירים הפיננסיים שעמדו במוקד המשבר – נייירות ערך מגובי משכנתאות, נגזרים מסוכנים וכו' (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?) (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?). מחקר של קרן המטבע העלה שבעיצומו של המשבר (2008) הצליחו הבנקים האסלאמיים למתן את הפגיעה ברווחיות הודות לדבקותם בעקרונות השריעה, שמנעו מהם לממן את אותם "נכסים רעילים" שפגעו אנושות במתחריהם הקונבנציונליים (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?) (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?). יתר על כן, בנקים אסלאמיים נכנסו למשבר עם הון חזק יותר ויחסי הון טובים, מה שסייע להם לספוג זעזועים.
עם זאת, המשבר גם חשף חולשות מסוימות בבנקים האסלאמיים. בשנת 2009 – השנה שאחרי השיא – נרשמה ירידה גדולה יותר ברווחי חלק מהבנקים האסלאמיים יחסית לבנקים רגילים (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?). הסיבה העיקרית הייתה חולשות בניהול סיכונים: במקומות מסוימים התמקדו בנקים אסלאמיים יתר על המידה בענפים מסוימים (למשל מימון נדל"ן) או בלקוחות בודדים, וסבלו מריכוזיות סיכון גבוהה. בנוסף, היעדר מכשירי נזילות אסלאמיים מספיקים הגביל את יכולתם להגיב. למרות זאת, במבט מצרפי על תקופת המשבר כולה (2008–2009) נמצא שהביצועים המצטברים של הבנקים האסלאמיים היו דומים ואף טובים מעט מאלה של הבנקים הקונבנציונליים, והם שמרו על רווחיות ממוצעת דומה תוך סיכון נמוך יותר (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?). במילים אחרות, הבנקים האסלאמיים הוכיחו עמידות יחסית – לא קרסו כמו כמה מקביליהם במערב, ואף המשיכו לצמוח בחלק מהמקרים.
חשוב מכך, המשבר הגלובלי הפנה זרקור חיובי אל הבנקאות האסלאמית. מדינות ומשקיעים שחיפשו אלטרנטיבות בטוחות החלו לגלות עניין במודל הפיננסי האסלאמי. כך למשל, שרת האוצר הצרפתייה דאז, כריסטין לגארד, ציינה בשנת 2008 כי המערב יכול "ללמוד דבר או שניים מהעולם האסלאמי" בנוגע למתינות פיננסית ושקיפות, והכריזה על כוונת צרפת למשוך בנקים אסלאמיים לפריז (Islamic Banks Surge, Thanks to Financial Crisis – Atlantic Council) (Islamic Banks Surge, Thanks to Financial Crisis – Atlantic Council). באותה עת הוערך שסך הנכסים בשירותי פיננסים שרעיים הגיע לכ-700 מיליארד דולר וגדל בקצב מהיר של 10%–30% לשנה (Islamic Banks Surge, Thanks to Financial Crisis – Atlantic Council) – נתון שמשך תשומת לב ממשלות במשבר נזילות. ואכן, בזמן שבנקים מערביים קיצצו אשראי, כמה בנקים אסלאמיים המשיכו להגדיל את היקף האשראי והנכסים שלהם, בקצב שלפחות כפול מזה של בנקים קונבנציונליים (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?). לפי קרן המטבע, במהלך המשבר האשראי שהעניקו הבנקים האסלאמיים וצמיחת הנכסים שלהם היו לפחות פי שניים מאלו של בנקים רגילים, הודות לחוסנם הגבוה יותר (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?). יתרות ההון החזקות וההתמקדות במגזרי צריכה פחות מסוכנים סייעו לכך. חברות דירוג אשראי אף מצאו שבשיא המשבר פרופיל הסיכון של בנקים אסלאמיים היה לעיתים טוב יותר (או לכל הפחות דומה) לזה של בנקים רגילים באותן מדינות (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?).
כל הממצאים הללו הובילו לתובנה שהמודל האסלאמי יכול לתרום ליציבות פיננסית. כתוצאה, לאחר המשבר גברה ההתעניינות העולמית בבנקאות האסלאמית, מה שסייע לדחוף את צמיחתה. אכן, בשנים שאחרי 2008 אנו רואים האצה מסוימת בהתפשטות הבנקאות האסלאמית לשווקים חדשים, ועלייה עקבית בחלקה מסך המערכת הבנקאית במדינות רבות. למשל, בפקיסטן ובמדינות המפרץ זינקה נתח השוק של בנקים אסלאמיים בעשור שאחרי המשבר. מומחי IMF העריכו כי בזכות עמידותם, צפוי שבנקים אסלאמיים יגדילו את נתח השוק שלהם בעתיד (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?) – תחזית שהתממשה במידה רבה בעשור שלאחר מכן. עם זאת, המשבר גם הדגיש אתגרים שהענף האסלאמי צריך לטפל בהם (כמו פיתוח כלי נזילות תואמי שריעה, חיזוק הרגולציה והאחדת סטנדרטים בין מדינות) כדי לשמור על אמון ולמשוך קהלים רחבים יותר (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?) (IMF Survey: Islamic Banks: More Resilient to Crisis?).
לסיכום חלק זה, משבר 2008 הציב את הבנקאות האסלאמית במבחן – ובמידה רבה היא עמדה בו בהצלחה. העמידות היחסית תרמה לעלייה במעמדה ובשיעורה במערכת הבנקאית העולמית, כאשר משקיעים וממשלות ראו בה מודל אלטרנטיבי יציב יותר בתקופות של טלטלות פיננסיות.
הבדלים בין זרמים שונים בבנקאות האסלאמית
הבנקאות האסלאמית אינה מקשה אחת; אופן היישום של עקרונות השריעה במערכת הבנקאית שונה במידת מה בין אסכולות הלכה סוניות שונות, בין מדינות ואזורים שונים, ואף בין זרם השיעה לזרם הסוני. בחלק זה נבחן שלושה הקשרים מרכזיים: הבנקאות האסלאמית בהשראת הזרם השיעי (ובעיקר המקרה האיראני), מאפייני הבנקאות האסלאמית בדרום-מזרח אסיה, והבדלים בין גישות בקרב הזרמים הסוניים השונים והפתרונות המועדפים עליהם.
בנקאות אסלאמית בהשקפת הזרם השיעי (המקרה האיראני)
המדינה היחידה בעולם שבה הבנקאות האסלאמית היא ממלכתית וגורפת לחלוטין על פי חוק, מזה עשרות שנים, היא איראן – רפובליקה אסלאמית שיעית. בשנת 1983, כארבע שנים לאחר המהפכה האסלאמית באיראן, נחקק במדינה "חוק בנקאות ללא רִבא" שהורה על ארגון מחדש של הבנקים בהתאם לכללי השריעה (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat) (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat). מאז ועד היום, המערכת הבנקאית האיראנית מוסדרת כולה לפי ההלכה האסלאמית (בהתאם לפרשנות הזרם השיעי-ג'עפרי), מה שהופך את איראן למרכז הבנקאות האסלאמית הגדול בעולם מבחינת נכסים (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat). נכון לאמצע העשור הקודם, הנכסים הבנקאיים באיראן היוו למעלה משליש מכלל נכסי הבנקאות האסלאמית בעולם (Banking and insurance in Iran – Wikipedia).
עם זאת, הגישה השיעית לבנקאות אסלאמית שונה במקצת מהפרקטיקות הנפוצות בעולם הסוני, והייחוד הזה אף גרר מחלוקות. הבנקאות האיראנית מושתתת על עקרונות האסכולה הג׳עפרית (ההלכה השיעית המרכזית), שלעיתים נבדלת מפסיקות ההלכה הסוניות. למשל, באיראן הותר לבנקים להשתמש במגוון חוזים אסלאמיים כמו מֻרָאבּחַה (עסקת מכר ברווח קבוע), מֻשָארַכָּה (מיזם בשיתוף הבנק והלקוח), מוּדָארַבַּה (שותפות שבה הבנק מספק מימון והיזם מספק עבודה, והרווחים מחולקים) ועוד – אך אופן היישום של חוזים אלה הוא ייחודי. מבקרים סוניים טענו לעיתים שבפועל הבנקים האיראניים "נושאים תווית אסלאמית בלבד" אך ממשיכים לגבות ריבית בצורה עקיפה (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat). במילים בוטות יותר, מאמר שפורסם באוניברסיטה האסלאמית הבינלאומית במלזיה טען שהבנקים האיראניים הם "רק גרסה דמה של בנקים אסלאמיים" (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat). הכוונה היא, בין היתר, לשימוש שהבנקים באיראן עושים ב"עמלות" וקנסות על הלוואות ללא ריבית, שבפועל מדמים ריבית. ואכן, בשנים האחרונות עלתה באיראן ביקורת מצד בכירי ההנהגה הדתית השיעית (מרג׳עים) על כך שהבנקים גובים תשלומים שמנוגדים לעקרונות השריעה. למשל, איתוללות ידועים באיראן הצהירו שגביית "קנסות פיגורים" על הלוואות (מעבר לעמלה קבועה) מהווה ריבית אסורה במסווה, וקראו לרפורמה בבנקים (Banking and insurance in Iran – Wikipedia) (Banking and insurance in Iran – Wikipedia). הקריאות הללו משקפות את הדגש השיעי החזק על איסור ריבית מוחלט ועל צדק חברתי – הבנקים אמורים להיות "משרתים של העם" ולא להכביד בריבית, במיוחד בתקופות קשות (Banking and insurance in Iran – Wikipedia).
למרות הביקורת, המודל האיראני מציג כמה הדגשים מיוחדים: ראשית, זוהי דוגמה יחידה כמעט ליישום מקיף ומחייב בחוק של בנקאות ללא ריבית במדינה מודרנית. כל בנק באיראן – ממשלתי או פרטי, מקומי או זר – מחויב לפעול במסגרת החוזים האסלאמיים המותרים. שנית, הבנקאות השיעית מדגישה מאוד את עקרון חלוקת הרווח וההפסד: רווח על הון מותר רק כנגזרת של רווחי הפרויקט הממומן, לא כתשואה מובטחת מראש (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat). לכן חוזי מוּרָאבּחַה (מכירה ברווח) וחוזי מודארבה (השקעת הון תמורת חלק יחסי ברווח) הם השכיחים. שלישית, קיים באיראן כלי מיוחד של הלוואות חסד (קרד אל-חסן) ללא ריבית, שהבנקים מעניקים לפעמים לצרכים חברתיים, והוא מקובל בהלכה השיעית כמוסד של גמילות חסדים. בנוסף, איראן פיתחה שוק אג"ח אסלאמיות ייחודי (הנקראות "צ'קרה סאמאן" וכדומה) המבוססות על חוזי איגרה ומושארכה במקום ריבית. במידה מסוימת, הניתוק של איראן מהמערכת הפיננסית הבינלאומית (בשל סנקציות) גרם לכך שהבנקאות האסלאמית שם התפתחה בבידוד משאר העולם המוסלמי. עם זאת, אם וכאשר איראן תשתלב מחדש בשווקים הגלובליים, עשוי להיווצר "עימות עקרוני" בין התפיסה השיעית לתפיסה הסונית של הבנקאות האסלאמית (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat) (Iran and the Islamic Finance Crown – The Diplomat). כבר כיום יש חוקרי שריעה סונים שמצהירים שלא יקבלו אוטומטית את תקפות החוזים האיראניים, ולהפך – ייתכן שיהיה צורך לגשר על פערים הלכתיים בין שני הזרמים כדי לאפשר אינטגרציה פיננסית חלקה.
בנקאות שיעית מתקיימת כמובן גם מחוץ לאיראן, למשל בעיראק, לבנון (בקרב האוכלוסייה השיעית) ובקהילות שיעיות אחרות, אך במקומות אלה הבנקים כפופים לרגולציה כלל-ארצית שלרוב שואבת מהמסגרת הסונית. לכן הייחוד השיעי בבנקאות בא לידי ביטוי מובהק דווקא במקרה של איראן, שבו יש מערכת הלכתית נפרדת. בסיכום, הדגשים בבנקאות השיעית כוללים הקפדה תאורטית חזקה על איסור ריבית, יישום ממלכתי כולל של המערכת ללא חלופה קונבנציונלית, והתוויית חוזים ופתרונות פיננסיים לאור ההלכה הג’עפרית – גם אם בפועל יש מחלוקת עד כמה הבנקים אכן עומדים ברוח השריעה.
מאפייני הבנקאות האסלאמית בדרום-מזרח אסיה
אזור דרום-מזרח אסיה – ובפרט מלזיה ואינדונזיה – הפך בעשורים האחרונים למוקד חשוב של בנקאות אסלאמית, אך בסגנון מעט שונה מזה של המזרח התיכון. מלזיה נחשבת לאחת החלוצות שבנו מערכת כפולה מצליחה: החל משנות ה-80 מלזיה פיתחה תעשיית בנקים אסלאמיים במקביל לבנקים הרגילים, בגיבוי ממשלתי ובחקיקה ייעודית (כאמור, כבר ב-1983 נחקק חוק הבנקאות האסלאמית שם (Malaysia Islamic Banking System Edges Towards Banking System Parity as Financing and Deposits Market Share Reach 40% and Total AUM Tops RM1.3 Trillion (US$298bn) – ASAS PORTAL)). גם אינדונזיה – המדינה המוסלמית הגדולה בעולם – אימצה בשנות ה-90 מערכת כפולה, אם כי שם חלקו של המגזר האסלאמי צמח לאט יותר. בדרום-מזרח אסיה מרבית המוסלמים משתייכים לאסכולה הסונית שאפיעית, הידועה כנטייה לפרשנות גמישה יותר בחלק מסוגיות הפיקוח השרעי. גמישות זו איפשרה למלזיה, למשל, לפתח פתרונות ייחודיים. מאפיינים בולטים של הבנקאות האסלאמית בדרום-מזרח אסיה כוללים:
- חקיקה ורגולציה מרכזית: מלזיה הנהיגה מודל רגולטורי שבו לבנק המרכזי (Bank Negara Malaysia) יש מועצה שרעית מרכזית המנחה את כל הבנקים האסלאמיים במדינה. הדבר יוצר סטנדרטיזציה גבוהה, וודאות משפטית לחוזים אסלאמיים. מודל זה שונה מהמזרח התיכון, שם לרוב כל בנק נסמך על מועצת שריעה פנימית משלו ללא רגולטור שרעי ארצי. כיום גם מדינות מהמפרץ מתחילות לאמץ רגולציה מרכזית (למשל איחוד האמירויות וכווית הקימו מועצות שרעיות לאומיות), בהשראת הניסיון המלזי (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters).
- כלים פיננסיים ייחודיים: בדרום-מזרח אסיה התפתחו מספר חוזים ומוצרים שלא היו מקובלים במדינות ערב. דוגמה מרכזית היא חוזה "בַּיְע אל-עִינָה" (מכירה חוזרת): מדובר בעסקה שבה הבנק מוכר נכס ללקוח באשראי (בתשלום דחוי) וקונה אותו ממנו בחזרה במזומן מידית במחיר נמוך יותר. בפועל, זהו אמצעי לספק ללקוח הלוואה בכסף מזומן במסווה של מכר. מלזיה התירה שימוש נרחב בבַּיְע אל-עינה, בהתבסס על כך שהאסכולה השאפיעית רואה עסקה זו כמותרת כאשר היא נעשית בשני שלבים נפרדים (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). לעומת זאת, רוב הפוסקים במפרץ (האסכולות החנבילית, המלכּית והחנפית הרווחות שם) דחו חוזה זה בטענה שהוא "תחבולה" שאינה עומדת באמת בעקרון השריעה שלקשר בין מימון לכלכלה ריאלית (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). השימוש הנרחב בעסקאות עינה במלזיה איפשר לבנקים שם להציע הלוואות אישיות ומימון צרכני באופן דמוי-קונבנציונלי (למשל, מימון לרכב או לבית במבנה שנראה כמו הלוואה רגילה אך ערוכה כשתי עסקאות מכר). בשנים האחרונות, לנוכח הרצון לקרב בין הסטנדרטים ולהקל על כניסת בנקים מהמפרץ למלזיה, הרשויות המלזיות הגבילו בהדרגה את השימוש בעינה והמליצו לבנקים לעבור למכשירים חלופיים (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters) (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). אכן, יותר ויותר בנקים במלזיה עברו להשתמש בחוזה תוּוָארוּק (עסקת קומודיטי מוראבחה דרך צד ג') – הנחשב מקובל יותר גם אצל פוסקי המפרץ – במקום עינה. ברגולציה החדשה במלזיה מודגש שביצוע עינת חייב להיות עם העברת בעלות אמיתית ונפרדות מלאה בין שתי העסקאות, דרישות שהופכות את השימוש בו למסובך ולא אטרקטיבי (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters) (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters).
- חדשנות ומוצרי שוק הון: דרום-מזרח אסיה הובילה בפיתוח אג"ח סוקוק (אג"ח תואמות שריעה) למימון ממשלתי ופרטי. מלזיה הייתה בין הראשונות שהנפיקו סוקוק כבר בשנות ה-90. כיום מלזיה ואינדונזיה הן מהמנפיקות הגדולות בעולם של סוקוק, לצד מדינות המפרץ (The State of Islamic Sustainable Finance in Malaysia and Indonesia …). הן פיתחו מודלים שונים (סוקוק איגרה, סוקוק מושארכה וכו') להתאמה לצורכי מימון גדולים, לעיתים תוך גמישות הלכתית שעוררה דיון (כגון מתן התחייבות רכישה ממשלתית להחזיר קרן לסוקוק – נושא שעדיין נדון בין פוסקים).
- שילוב קהלים לא-מוסלמים: במלזיה במיוחד, הבנקאות האסלאמית משווקת לא רק כמחוייבת דתית, אלא גם כאופציה אטרקטיבית לכלל האוכלוסייה. במדינה יש מיעוט גדול של לא-מוסלמים, ובנקים אסלאמיים שם ממתגים עצמם כ"אתיים" ומציעים שירות לכל לקוח. כך, חלק מלקוחות הבנקים האסלאמיים המלזיים הם סינים והודים מלזים הבוחרים בהם בשל תחרותיות המוצרים, ולא בהכרח משיקולי דת. הממשלה אף מטפחת את מלזיה כ"מרכז פיננסים אסלאמיים בינלאומי", ומנסה למשוך חברות ובנקים זרים להנפיק ולקחת חלק בשוק האסלאמי המקומי. לשם כך הוגדרו סטנדרטים ברורים, מסגרות מיסוי תומכות (פטורים ממס על עסקאות סוקוק למשל) ותוכניות לפיתוח כישרונות (כמו האוניברסיטה הבינלאומית האסלאמית שמכשירה מומחי פיננסים שרעיים).
- התאמה חברתית מקומית: באינדונזיה, הבנקאות האסלאמית שמה דגש גם על מיקרו-פיננסים אסלאמיים (דרך רשת מוסדות הנקראים "BMT"), ועל שילוב עם מוסדות צדקה אסלאמיים (כמו עמותות זַכָּאה ווקף) כדי להגיע לאזורים כפריים. כך היא מותאמת למרקם הכלכלי המקומי. בנוסף, באינדונזיה השיקו תוכניות לכלילה פיננסית כדי להציע חשבונות אסלאמיים בסיסיים לאוכלוסיות שלא השתמשו בבנקים בעבר.
לסיכום, בדרום-מזרח אסיה הבנקאות האסלאמית מתאפיינת בגמישות ובחדשנות – אימוץ כלים הלכתיים ייחודיים (כמו ביע אל-עינה) שהתאימו לצורכי השוק המקומי, לצד רגולציה מרכזית חזקה שנתנה ודאות ומסגרת לצמיחה. המלזים הצליחו להביא את המגזר לכמעט שוויון עם הבנקאות הרגילה, בין היתר בזכות תמיכת הממשלה ובשל רצון לתת מענה לצרכי הציבור (למשל מימון לחאג' – עליית הרגל למכה – באמצעות בנקים אסלאמיים). מנגד, במדינות ערב שמרניות יותר הסתייגו מכמה מהפיתרונות הדרום-מזרח אסייתיים, אם כי כיום יש מגמה של התקרבות בין האסכולות וגיבוש סטנדרטים גלובליים אחידים יותר (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters) (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters).
הבנקאות האסלאמית בקרב הזרמים הסוניים השונים – פתרונות מועדפים
בעולם הסוני, ממנו צמח רוב רובה של הבנקאות האסלאמית המודרנית, קיימות ארבע אסכולות הלכה מרכזיות (מַדַאהֶבּ): חנבילי, חנפי, שאפעי ומלכי. למרות שבנושאי ריבית ועקרונות יסוד כולם מסכימים, יש ביניהם הבדלים דקים בהיתרים ובאופי הפתרונות הפיננסיים המועדפים. בנוסף, ישנו מנעד בין גישות סוניות שמרניות יותר (המכונות לפעמים "סלאפיות") המעדיפות היצמדות קפדנית לצורת העסקה האסלאמית הטהורה, לבין גישות פרגמטיות יותר שמוכנות להשתמש בתחבולות הלכתיות כדי להגיע לתוצאה דומה למוצרי בנקאות קונבנציונליים. נסקור כמה מההבדלים והפתרונות הנפוצים:
- פתרונות "מימון-סחר" (Debt-like): פתרון שרעי סוני נפוץ ביותר בבנקאות האסלאמית הוא חוזה מוּרָאבּחַה – עסקת מכר בהקפה ברווח קבוע. הבנק קונה סחורה או נכס ומוכר ללקוח במחיר גבוה יותר בתשלומים דחויים. חוזה זה, המותר על דעת כל האסכולות, משמש בפועל כתחליף הלוואה בריבית (ה"רווח" משמש כמו ריבית אך הוא חלק מעסקת מכר לגיטימית). מרבית הבנקים האסלאמיים בעולם מעדיפים את המוראבחה בשל פשטותה והדמיון שלה להלוואה רגילה מבחינת הוודאות – היא נותנת לבנק הכנסה קבועה וללקוח מחיר ידוע מראש. לפי הערכות, 70% ואף יותר מהמימונים האסלאמיים בעולם מבוססים על עסקאות מוראבחה וכדומה. בייחוד בבנקים במפרץ ובפקיסטן, מוראבחת קומודיטי/תוּוָארוּק (שבה הסחורה היא מתכת או סחורה זרה) היא פתרון שכיח מאוד למתן נזילות ללקוחות (תחליף לאוברדרפט או הלוואה אישית) (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters) (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). חלק מהפוסקים (בעיקר המלכּים והחלק מהחנבלים) מקבלים זאת בדיעבד אך בביקורת – שכן עסקת תוּוָארוּק טכנית מותרת, אבל אם היא מאורגנת מדי היא עלולה להיחשב לעקיפה של איסור ריבית. עם זאת, הצורך הפרקטי במזומן גרם לכך שרוב המדינות הסוניות אישרו מבנה זה. באופן כללי, ניתן לומר שבקרב הזרם הסוני הפתרון הפיננסי המועדף הלכה למעשה הוא מימון מבוסס-נכס (asset-backed) שבו נוצרת יתרת חוב ללקוח כלפי הבנק אך ללא ריבית פורמלית – לדוגמה מוראבחה, עסקאות ליסינג (איג'ארה) עם אופציית רכישה, וכדומה. פתרונות אלו נחשבים שרעיים כי יש מאחוריהם נכס ממשי או שירות שנמכר, ולא "כסף תמורת כסף עם זמן".
- פתרונות של "שותפות" (Equity-like): אידיאלית, רבים מאנשי ההלכה מעדיפים את מודל חלוקת הסיכון – כלומר חוזים בסגנון מוּדָארַבָּה ומוּשָארַכָּה, שבהם הבנק משקיע הון בעסק או בנכס יחד עם היזם, ונושא ברווחים ובסיכונים. גישה זו נתפסת כמגשימה יותר את רוח הצדק של השריעה, בה הרווח לבנק לגיטימי רק אם הוא נושא בסיכון (בניגוד להלוואה בריבית שבה המלווה מרוויח תמיד בלי תלות בתוצאות). אסכולות סוניות שונות נותנות דגשים שונים בנושא זה: הפוסקים החנבלים (למשל בסעודיה) ידגישו מאוד את עליונות השותפות על פני עסקאות היוצרות חוב, ויעודדו חוזי מושארכה ומודארבה. בפועל, גם בסעודיה וגם במלזיה, הבנקים גילו שקשה ליישם מודלים כאלו בהיקף גדול – בשל סיכון גבוה יותר לבנק ודרישות ניהול מורכבות. לכן, השותפויות נותרו נתח קטן יחסית מהפורטפוליו (לרוב <10%). עם זאת, במדינות כמו סודאן ופאקיסטן (שניסו "ליישם את השריעה" באופן אינטנסיבי בשנות ה-80) היה ניסיון לתעדף מימון על בסיס מושארכה/מודארבה על פני מוראבחה. בנקים שם פיתחו למשל מודל מושארכה מוּטַנָאקִצָה (שותפות דועכת) למשכנתאות, בו הבנק והלקוח קונים יחד בית והלקוח אט אט קונה את חלקו של הבנק. דגם זה מקובל כשרעי בכל הזרמים הסוניים, והוא פופולרי בפיננסים האסלאמיים המודרניים כחלופה למשכנתה קונבנציונלית בריבית. לסיכום, בזרם הסוני הפתרון ה"מועדף" האידיאולוגי הוא שותפות ברווח והפסד, אך הפתרון הנפוץ בפועל הוא מכר באשראי. המתח הזה קיים בכל הזרמים: הפתרונות השמרניים ידחפו יותר לשותפות, והפתרונות המעשיים משתמשים יותר במוראבחה ואיג'ארה.
- שוני בין אסכולות בשאלות ספציפיות: ישנם הבדלים הלכתיים נקודתיים בין האסכולות שמשפיעים על סוגי המוצרים. למשל, האסכולה השאפיעית (נפוצה במלזיה, אינדונזיה, דרום תימן ועוד) היא היחידה שמתירה עקרונית את חוזה ביאע אל-עינה (כאמור, מכר כפול), בעוד שהאסכולות המלכית והחנבלית אוסרות עליו במפורש ורואות בו סוג של הערמה לא לגיטימית (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). הדבר יצר הבדל ברור: בנק אסלאמי במלזיה יכול היה במשך שנים לתת אשראי צרכני בשיטת עינה, בעוד שבנק במפרץ לא יכול להשתמש בשיטה הזו ונאלץ לפנות לתווארוק כמסלול חלופי. דוגמה נוספת: בסוגיית קנסות פיגורים על איחור בתשלום – סוגיה רגישה כי היא יכולה להתפרש כריבית – האסכולות שונות במידת ההיתר. רבים מהפוסקים הסונים (בהסתמך על כללי "הסכם גרייס") מתירים לבנק לגבות מהלקוח תרומה לצדקה מוסכמת במקרה איחור (כדי להרתיע מפיגור, הכסף הולך לצדקה ולא לבנק). חלקם, בעיקר בחנבלית, נוטים להחמיר ולא לאפשר כל תשלום נוסף חובה (כדי לא להיכשל בריבית). פתרון נפוץ בבנקים סונים הוא לבנות מנגנון בו הלקוח חותם שהבנק יכול לתרום סכום X לצדקה בשמו אם יאחר – וזה מה שנעשה בפועל.
- העדפה תרבותית-אזורית: בעולם הסוני קיימים גם הבדלים הנובעים יותר ממסורת מסחרית מקומית ופחות מהלכה. למשל, בבנקים במפרץ הפרסי (סעודיה, כווית, בחריין וכו’) יש העדפה למוצרים "בטוחים" וקצרים יחסית – הרבה מימון סחר, ליסינג וכדומה, התואמים את כללי השריעה המקובלים שם. לעומת זאת, בפקיסטן, בנגלדש ומלזיה יש דחיפה גדולה יותר למימון עסקים קטנים ומשקי בית, מה שמצריך פתרונות הלוואה – לכן שם פופולריים יותר הסכמי מוראבחה לטווחים בינוניים ואפילו כרטיסי אשראי אסלאמיים (בנוסח "כרטיס מוראבחה" שבו כל רכישה מומנה כמכירה נפרדת). גם רמת המעורבות הממשלתית שונה: מדינות כמו פקיסטן, סודאן ואיראן, מטעמי אידאולוגיה, ניסו להמיר את כל המערכת לבנקאות אסלאמית, בעוד מדינות אחרות (כמו טורקיה, אינדונזיה, מדינות צפון אפריקה) נקטו גישה הדרגתית ושוק פתוח – מה שיצר פער בכמות ובגיוון המוצרים.
פתרונות מועדפים לפי זרמים סוניים:
באופן גס ניתן לומר: בסביבה חנבלית/מלכית (המפרץ הערבי) – ההעדפה הפורמלית היא למימון מבוסס שותפות ונכסים ריאליים (למשל מושארכה, איג'ארה) והימנעות מטריקים שנויים במחלוקת; בפועל, רוב האשראי ניתן במבנים דמויי-חוב (כמו תווארוק) אך תוך الالتزام (מחויבות) לעקרונות שריעה כמו איסור ריבית וגילוי מלא של העסקה (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters) (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). בסביבה שאפעית (דרום-מזרח אסיה) – יש נכונות רבה יותר להשתמש בתחבולות הלכתיות כמו ביע אל-עינה, מתוך מטרה לספק לציבור מוצרים הדומים לבנקאות הרגילה, וזאת בהיתר אסכולתי מקומי (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters). בסביבה חנפית (תת-היבשת ההודית, למשל בנגלדש ופקיסטן) – החנפים היסטורית גמישים בנושאי חוזים (התירו קדימה כמו אסלאם, אִסְתִסְנַא וכו'), ולכן פיתחו גם הם מגוון מוצרים; בפועל, בבנגלדש למשל רוב המימון האסלאמי הוא לליסינג נכסים (המותאם לעקרונות מקומיים).
ראוי גם לציין את השפעת הגופים הבינלאומיים לאחידות: מועצת הפיקוח השרעי הבינלאומית AAOIFI ובית הדין לפיקוח הלכתי של הבנק לפיתוח האסלאמי (IDB) גיבשו סט של סטנדרטים שמקובלים היום על רוב הבנקים האסלאמיים הסוניים. סטנדרטים אלו נוטים לפשרה מסוימת: למשל, הם אוסרים רשמית על ביע אל-עינה (לשביעות רצון המחמירים) אך מאפשרים תווארוק מאורגן תחת מגבלות (מה שמספק את הצורך הפרגמטי בנזילות). כך שבשטח, הפתרונות בבנקים הסוניים הולכים ומתכנסים. ההבדלים שהיו בעבר בין "מלזי" ל"מפרצי" מצטמצמים – מלזיה ממעיטה בעינה ועוברת לתווארוק (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters), וסעודיה ואיחוד האמירויות מאמצות רגולציה מרכזית בדומה למלזיה (Malaysia tightens rules on divisive Islamic bai inah deals | Reuters).
בסופו של דבר, בכל הזרמים הסוניים הבנקאות האסלאמית צמחה כדי לענות על אותם צרכים של בנקאות מודרנית – חיסכון, אשראי, העברות ותשלומים – אך עשו זאת בדרכים טכניות שונות בהתאם לפרשנות השריעה. בעוד השיעים (כמו באיראן) אולי מבקשים מודל "טהור" ללא שום סימני ריבית ואף מבקרים את הסונים על גמישותם, אצל הסונים נמצא קשת של דעות: מתומכי הגישה ה"מסורתית" שמבקשים להיצמד לעקרונות סיכון-סיכוי, ועד למומחים שטוענים שיש להתחרות בבנקאות הגלובלית אפילו במחיר של שימוש בתחבולות מותרות. בפועל, הבנקאות האסלאמית הסונית ממשיכה לאזן בין ערכי השריעה לבין דרישות השוק המודרני, כאשר הפתרונות המועדפים בכל מקום הושפעו מהלכות האסכולה המקומית, התרבות העסקית ואפילו הרגולציה המדינתית.
סיכום
הבנקאות האסלאמית התבססה בעשור האחרון כשחקן משמעותי בעולם הפיננסים. היא מהווה כיום כחמישה-שישה אחוזים מהמגזר הבנקאי העולמי מבחינת נכסים (Islamic Finance Market Outlook 2021 – 2026: Global Assets Increase by Double Digits Year on Year – ResearchAndMarkets.com | Business Wire), עם צפי להמשך צמיחה דו-ספרתית בשנים הבאות. אף שמרכזה עדיין במדינות מוסלמיות ספורות (סעודיה, איראן, מלזיה ואחרות), תפוצתה מתרחבת, ומדינות רבות מנהלות מערכות בנקאיות "כפולות" שבהן בנקים אסלאמיים ורגילים פועלים במקביל. המשבר הכלכלי של 2008 שימש זרז להגברת העניין בבנקאות האסלאמית, לאחר שזו הוכיחה חסינות יחסית וטוהר מפיננסים רעילים – מה שתמך בהגדלת נתח השוק שלה מאז המשבר.
עם זאת, הבנקאות האסלאמית אינה אחידה: ישנו מנעד של פרקטיקות וגישות בין זרמים והקשרים גאוגרפיים. בחינה של הזרמים השונים העלתה כי הזרם השיעי (כמו באיראן) מדגיש יישום ממלכתי מלא של עקרונות השריעה ודורש הקפדה מוחלטת על איסור ריבית – אם כי גם הוא מתמודד עם האתגרים של יישום בעולם האמיתי. הבנקאות בדרום-מזרח אסיה מפגינה גישה פרגמטית וחדשנית, המותאמת לקהל מגוון ולצורכי כלכלה מתפתחת, עם גמישות הלכתית (כמו התרת עסקאות עינה) ועם רגולציה חזקה שמנסה להגיע לפריצת דרך בשוויון מול הבנקאות הקונבנציונלית. בזרמים הסוניים השונים ראינו שוני דק בהעדפות: יש המעדיפים חוזי שותפות ורווח-הפסד ויש הנוטים לעסקאות מכר וליסינג, אך כולם שותפים למטרה לספק חלופות כשרות לריבית.
ניתן לומר שהבנקאות האסלאמית, על זרמיה, הצליחה לבסס איזון בין עקרונות דת למודרנה פיננסית: היא צומחת תוך כדי התאמה לציפיות הצרכנים (מוצרים דומים במידת האפשר לבנקאות רגילה) ובמקביל שמירה על עקרונות השריעה. במבט קדימה, אתגרי הענף כוללים המשך האחדת סטנדרטים בין אסכולות וטריטוריות, פיתוח מכשירי נזילות ואשראי מתקדמים תחת כללי השריעה, והוכחת הערך המוסף האתי והיציבותי של המודל האסלאמי – כדי למשוך לא רק קהל מוסלמי אלא גם קהל רחב יותר המחפש בנקאות אתית ויציבה. הבנקאות האסלאמית כבר עברה כברת דרך מרשימה, ואם תמשיך במגמתה, ייתכן ששיעורה בבנקאות העולמית יוסיף ויטפס, והיא תהפוך לחלק בלתי נפרד מהמארג הפיננסי הגלובלי.
האם ייתכן להקים בנק לפי ההלכה היהודית?
שאלה מצוינת. עוסקים בכך רבות.
ניתן לראות הרחבה על כך ב"בית לכלכלה יהודית".
נכתבו על כך מחקרים אקדמיים על ידי הרב חנן אטלס, וכן על ידי (יהודה בן אלי)