
מטרת סבסוד המעונות היא לאפשר לנשים אמהות לצאת לעבודה
ההנחה היא שנשים שיצאו לעבודה במקום לשמור על תינוקות יביאו למשק ערך רב יותר.
כדי לקבוע מי זכאי להטבה נקבעו קריטריונים.
הקריטריון הבסיסי הוא היקף המשרה, בו האישה עובדת. בנוסף, נקבעו קריטריונים של מבחני הכנסה משפחתיים, על מנת לסייע בעיקר לחלשים. שם הסיוע אפקטיבי יותר.
מעבר לכך, הוסיפו "מומחים" עם אג'נדה אנטי חרדית שנדרש לבדוק "מיצוי כושר השתכרות", כלומר לבדוק האם האבא עובד או סטודנט, או לא. כאשר האוכלוסיה הכמעט יחידה מחוץ להגדרה זו היא אוכלוסיית האברכים. אלו ששרתו בצבא ואלו שלא.
אברכים לא נחשבים עובדים למרות שמקבלים תשלום עבור הלימוד מתורמים פרטיים, כי אסור הלכתית לקרוא לזה עבודה.
הם לא נקראים סטודנטים, כי הכוללים אינם מוסד להשכלה גבוהה (למרות שעשרות אלפי תלמידים מכל העולם מגיעים ללמוד בהם)
כלומר קריטריונים "נתפרו" נגד החרדים, אבל עד היום הח"כים החרדים נלחמו בהצלחה רבה כדי שלא יפגעו באברכים.
באה היועצת המשפטית בעקבות החלטת בגץ שהפטור לחרדים לא תקין, וקבעה שמעכשיו, האברכים שלא שרתו לא זכאים להנחה, כי המדינה לא צריכה לתת הטבות לאלו שלא משרתים. ליתר דיוק- לא לתת לנשים של אברכים חרדים אפשרות לצאת לעבוד. חרדים עובדים שלא שרתו- זכאים. חילונים שלא שרתו- זכאים. ערבים שלא שרתו- זכאים. רק חרדים שכעת הם אברכים, עם ילדים קטנים, בשלב הכי קשה מבחינה כלכלית, הם לא זכאים.
כן כן, כמו שכאשר משביתים את המשק, פוגעים בחלשים כדי להעלות את שכר החזקים, וכמו שקיצוץ בתקציב הביטחון תמיד יפגע בציוד ובאימונים ולעולם לא בפנסיות התקציביות, כך האיום תמיד הוא לפגוע בחלשים ביותר, איפה שהפגיעה הכי כואבת. שום קשר לעידוד גיוס. אברכים עם ילדים במעונות, הם ממש לא הלוחמים הדרושים לצהל. זו אלימות לשמה.
החוק המוצע כעת מנתק את עיסוקו של הבעל מהשאלה. למעשה לבטל הטבה לאמהות חד הוריות. מצב נדיר אצל חרדים, ונפוץ מאוד באוכלוסיה חילונית, וכן באוכלוסיה פוליגמית (אשה שניה רשומה כחד הורית).
יש רבים שלא מתגייסים, הן פרטנית בתואנות שונות (קב"ן, ספורטאים), והן כאוכלוסיות (ערבים). יש שעושים זאת בהתרסה (חרדים, סרבני שמאל), ויש שעושים זאת בצורה שקטה (פטורים שונים).
גם בתוך אלו שמתגייסים, יש כאלה שבוחרים את התפקידים הקרביים והתורמים ביותר, יש כאלה שיסכימו לשרת רק במקום שתורם להם, אחרת לא יסכימו להיות לוחמים ("או סיירת או ניירת"), יש כאלה שיתגייסו לקרבי כדי למלא את חובתם ולא יותר, ויש כאלה שלא מוכנים לשרת בקרבי. יש כאלה שאפילו שירות לא קרבי, הם מוכנים לבצע רק קרוב לבית, בקריה למשל (רחוב קפלן למי שלא מכיר). ויש כאלה שמסיבות שונות בוחרים בשירות לאומי.
לשמחתי, באמת פועלים עוד ועוד לטובת אלו שכן משרתים, אני לא חושב שיש לי מה להוסיף בנושא.
מה צריך לעשות עם אלו שלא מתגייסים או עושים שירות לאומי?
קודם כל לשלול מהם את זכות ההצבעה בבחירות. מיידית. ללוחמים צריכה להיות זכות הצבעה כפולה. מי שלא ביצע את חובתו הבסיסית, לא יכול להיות שותף להחלטות. מי שסיכן את חייו למען המדינה יכול להשפיע יותר.
להשית עליהם מס גולגולת לכל החיים. מי ששרת הקדיש שלוש שנים ששוות הרבה כסף.
לפטר אותם מיידית מכל משרה במגזר הציבורי, ולא לאפשר להם להתמודד לכנסת. זה צריך להיות תנאי סף.
ובתפנית חדה לסיום:
מדבר אחד התעלמתי בכוונה. מהטענה שלימוד התורה חשוב לנו ושומר עלינו. ולכן יש לו ערך לא כלכלי.
זו באמת לא שאלה כלכלית, אבל גם מבחינה ערכית, אני מציע לטוענים את הטענה הזו לשאול את עצמם, האם לימוד התורה שלהם נחשב בעיני שאר עם ישראל, או שרוב עם ישראל, ורוב עולם התורה כבר סובר שמי שאינו מתגייס בהתרסה, ורומס ברגל גסה מצוות דאורייתא של עזרת ישראל מיד צר, וירושת הארץ, כבר נחשב בעינהם כמו סטודנט לתלמוד באוניברסיטה?
לסיכום:
הטענה שדווקא
החרדים אינם נושאים בנטל, חלשה מאוד. יש שנותנים יותר ויש פחות.
הטענה שהפסקת סבסוד המעונות לילדי אברכים מוצדקת, או שתגרום להתגייסות, אינה מוצדקת כלל. זו התעמרות חסרת הצדקה.
הטענה שלימוד התורה מגן על עם ישראל אינה צודקת, אם מתנתקים מעם ישראל באופן מתריס.
המסקנה: כל ציבור צריך לעשות את חשבון הנפש של עצמו במקום לחפש את הבעיות אצל האחר. "אדרבה, שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו" (רבי אלימלך מליז'נסק)
Leave a Reply