הסיפור המקורי המופיע במסכת שבת (דף לג…) מתחיל כך: "דיתבי (ישבו) רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו (איתם) פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג"
כלומר היתה סיבה מדוע הרומאים חיפשו דווקא אותו. הוא קרא תיגר על קשר השתיקה של המגזר הציבורי. היומרה "להנדס" את החברה. השימוש הפסול של שלטון בערכים של טובת הכלל וצדק לטובתם הפרטית של בעלי השררה.
גביית מיסים בכפיה לטובת צרכים שאינם חיוניים הוא שימוש לרעה בסמכות שניתנה לשלטון לדאוג לשלומם של התושבים. מעטים מעיזים לצאת נגד השיטה כי כולם מקווים להנות מאותם כספים שהשלטון "מחלק", וגם כי השלטון מתנכל למי שמנסה לפגוע בכח שהוא צבר. רשב"י מחה, ושילם את המחיר.
לאחר 12 שנים במערה יוצאים רשב"י ובנו ומזדעזעים מכך שאנשים עוסקים בהבלי העולם הזה במקום לעסוק בתורה, והקב"ה מחזיר אותם למערה לעוד שנה. ביציאתם השניה הם רואים בערב שבת אדם הולך עם שני הדסים לכבוד שבת, ומתפעלים מאהבת המצוות של "עמך ישראל". הפעולה הראשונה שרשב"י עושה עם יציאתו היא להתיר ספק טומאה כדי שכהנים יוכלו ללכת בדרך קצרה יותר. הוא לומד זאת מיעקב שתיקן שווקים במקומות שאליהם הגיע. הוא מדגיש שתפקידם של בעלי השררה הוא לשרת את הציבור, ולא לקחת מהציבור ולחלק למקורבים.
הדבר היה נכון בתקופת הרומאים שבה הכסף נגבה רק ממי שנהנה מהשירותים שסיפק השלטון. הדבר נכון עוד יותר כיום, כאשר המיסים נגבים בכפיה מוחלטת ללא קשר למידת ההנאה מהשירותים שמספק השלטון.
הרומאים שנלחמו ביהודים וטבחו ללא רחם ביהודי הארץ, לא היו בהכרח אנשים שמוצאם מרומא. הם היו ממקומות רבים בעולם, שהצטרפו לשיטה כדי לקבל תמורה בצורת איכות חיים, על חשבון הבאים שייכבשו וישועבדו. עם הזמן הם איבדו את זהותם הלאומית והפכו לרומאים. רשבי לא נכנע לאידיאולוגיה הזו, לתרמית הפירמידה הזו. אצלו חיי העולם קודמים לחיי השעה.
Leave a Reply