מה קורה בארגנטינה? איך נלחמים באינפלציה?

תארו לכם שהממשלה היתה מחלקת כסף לכל מי שרוצה ללא הגבלה. מה היה קורה? כנראה שכאשר הייתם מגיעים למכולת ומציעים למוכר כסף, הוא לא היה מוכן למכור לכם, כי הוא יכול לקבל כסף בלי למכור שום דבר. גם הקופאי במכולת היה מפסיק לעבוד, כי הוא יכול לקבל כסף בלי לעבוד.

כמובן שזה מקרה קיצון, תהליכים כאלה קורים בהדרגה. בדרך כלל השלטון מחלק כסף בעיקר לקבוצות לחץ ולמקורבים, והם יוצרים את אותו אפקט, רק בהדרגה. תהליך כזה מכונה "היפר-אינפלציה" והמבוגרים שבינינו חוו אותו בשנות השמונים. נרחיב על כך בהמשך.

כאשר מדובר במטבע המקומי, הוא פשוט יאבד מערכו, ואנשים יחפשו לקבל בתשלום במטבע אמין יותר. כיום בדרך כלל דולר אמריקאי, למרות שגם הוא מתחיל לאבד מאמינותו עם התנפחות החוב האמריקאי שנמצא על סף יציאה משליטה (זו הסיבה להורדת הדירוג של ארה"ב, יחד עם קריסת הבנקים שם)

לתהליך כזה יש נטיה להפוך ל"כדור שלג" כלומר, עם הזמן, הבעיה מתרחבת במהירות הולכת וגוברת. ככל שהאנשים במדינה מאבדים אמון במטבע, הוא שווה פחות ופחות. אנשים מצפים שהערך ירד עוד, וזו גורם לתהליך להתעצם. עם ירידת ערך המטבע, המחירים עולים במהירות ונוצר לחץ לקנות מהר, כי מחר המחיר כבר יעלה.

גם בסחר הבינלאומי כבר לא מוכנים לקבל אותו. ולכן מחיר המוצרים המיובאים עולה במהירות. במקביל, הממשלה צריכה לשלם את חובותיה, ולטובת כך היא מגדילה את החוב יותר יותר, כאשר הריבית שהיא צריכה לשלם עולה במהירות וגורמת להוצאות הממשלה לגדול עוד יותר, ומחלישה את המטבע אפילו יותר.

הפתרון שמציעים הכלכלנים הוא בדרך כלל העלאת ריבית, שאמורה לגרום לאנשים לרצות לחסוך, ובכך לבלום את בולמוס הקניות, ובמקביל, להקטין את כמות הכסף הזמין לציבור, מאחר וקשה יותר לקחת הלוואה. גם בסחר בינלאומי, העלאת ריבית אמורה ליצור ביקוש למטבע. בפועל, כאשר המצב קשה, זה בדרך כלל לא עובד. בארגנטינה, הבנק המרכזי העלה את הריבית עד לשיעור של 137%, וזה לא עזר. הממשלה הקודמת הצמידה כל הזמן את שכר עובדי המדינה למדד וכך כדור השלג המשיך לגדול. העלאת ריבית היא בקושי אקמול, כאשר בעיית המגזר הציבורי מקבילה לסרטן מבחינה כלכלית.

באותה תקופה גם טורקיה סבלה מהיפר אינפלציה, וארדואן סרב להעלות את הריבית מסיבות דתיות: האסלאם אוסר על נטילת ריבית. כל כלכלן שארדואן מינה לנגיד הבנק המרכזי ביקש להעלות ריבית כדי להתמודד עם האינפלציה, וארדואן פיטר אותו. ארדואן ניסה לטפל בבעיות במשק הטורקי בבעיות אחרות. בפועל האינפלציה בטורקיה בתהליכי בלימה, ללא קשר לריבית. (לפני הבחירות ארדואן התגמש והסכים להעלות קצת את הריבית)

נהוג לטעון שבישראל ההיפר אינפלציה נבעה מהוצאות הממשלה, על מלחמת יו"כ עשור לפני כן, או על מלחמת לבנון מספר שנים לפני כן, אך כנראה שהסיבה האמיתית היא הרצת מניות הבנקים, שכונתה "ויסות המניות". למעשה מדובר בהונאה מאורגנת שנוהלה יחד עם בנק ישראל, ובה שכנעו את הציבור ליטול הלוואות ולקנות בהן מניות של הבנקים, כאשר הובטחה להם תשואה גבוהה מהריבית. כאשר אפשר לקבל כסף בחינם, למה שאנשים יעבדו? יותר כדאי להשקיע במניות בנקים בלי לעבוד. כך נכנס השוק להיפר אינפלציה.

כאשר התפוצצה בועת הבנקים, בתחילה יצאו כל ראשי הבנקים והרגולטורים ללא פגע. לאחר התעקשות של חברי כנסת, קיבלו חלק מראשי הבנקים עונשים קלים, ולאחר ערעור העונשים קצת הוחמרו. הרגולטורים שניהלו ביודעין את הפרשיה יצאו ללא פגע, והמפקחת על הבנקים באותה תקופה אף מונתה בהמשך למנכלית בנק גדול.

איך כל הרגולטורים טועים? איך הם אומרים שהפתרון לאינפלציה הוא העלאת ריבית ולא הקטנת הוצאות הממשלה? איך מפרשת ויסות המניות, המסקנה היתה שצריך לחזק את עצמאותו של בנק ישראל? באופן טבעי, ה"דרג המקצועי" אינו ממליץ לקצץ שכר במגזר הציבורי או לפחות להקפיא אותו, כי הוא שייך לאותו מגזר. בישראל ראינו שלמרות שה"דרג המקצועי" מעל בתפקידו בצורה הבוטה ביותר, הוא רק הגדיל את כוחו.

השלטון הקודם בארגנטינה העלה ריבית, אך הצמיד את שכר עובדי המדינה למדד. זה כמובן העצים את הבעיה. נוצר מצב שהביקוש למטבע המקומי הגיע לכזה שפל, ששוויו בשוק עצמו, היה הרבה יותר נמוך משער החליפין הרשמי. כלומר בזמן ששער החליפין של הפזו היה כ300 לדולר, בפועל ברחוב נדרשו 600 לדולר. מיליי הוריד דרמטית את השער הרשמי כדי להפוך אותו לרלוונטי, אך עדיין האמון במטבע לא חזר. לכאורה הזדמנות להשקעה: מי שיקנה פזו ברחוב תמורת דולרים, יכול להרוויח מהפער בין השווי האמיתי לבין השער הרשמי, ואם יפקיד את הכסף בבנק, שיעור הריבית השנתית הוא 100%. אם המטבע יתחזק, לכאורה יכול להיווצר רווח נוסף: ב2014 שער הפזו היה כ5 פזו לדולר, לפעמים אחרי ירידה גדולה יש עליה גדולה (ולפעמים לא, וכל הערך נמחק, גם זה יכול לקרות. אין כאן המלצת השקעה)

אז מה עושה כעת הנשיא החדש חאבייר מיליי? מקצץ במגזר הציבורי: סוגר משרדים ומפטר עובדי מדינה. בנוסף, הוא לא מעביר תקציב, כך שהתקציב פועל ב"טייס אוטומטי" לפי תקציב השנה הקודמת, כאשר בפועל זה מהווה קיצוץ דרמטי לאור הירידה בערך המטבע. בדרך הוא גם הוריד את הריבית. ואכן האינפלציה כבר החלה לרדת.

מיליי הוא מרצה לכלכלה שעבד ככלכלן בחברות פרטיות. הוא מבין איך עוצרים אינפלציה (קיצוץ במגזר הציבורי שמכונה לעיתים ה"דרג המקצועי") ואיך לא עוצרים אינפלציה (העלאות ריבית). ארגוני העובדים יוצאים נגדו, וזה עלול להיות מסוכן עבורו. יש חשש לבטחונו האישי. הכל יכול לקרות, והשקעה במדינה במצב כמו של ארגנטינה היא סיכון גדול, אבל נראה שארגנטינה צועדת בכיוון טוב.

במקביל מיליי הודיע על תמיכתו בישראל, ורצונו להתגייר, וביטל את התהליך לצירופה של ארגנטינה לbrics יחד עם רוסיה וסין. נראה שהוא מעלה את ארגנטינה על מסלול המראה כלכלי. נאחל לו בהצלחה!