הסיכון העצום למערכת הבנקאות הישראלים בסנקציות על החוואים ביו"ש

הנהלות הבנקים בישראל מתמסרות ברצון לסנקציות מפוקפקות על חוואים ישראלים ביו"ש, ומתעלמות מפעילות רשות הטרור הפלסטינית*, שמשלמת משכורות עבור רצח יהודים, לרבות משכורות לאסירי הנוחבא.

למערכות אכיפת החוק בישראל ניתנו כלים חשובים למניעת טרור ופשיעה. הגבלת השימוש במזומן, הגבלת חשבונות, בדיקה ועצירה של העברות, כל אלה אמורים למנוע פעילויות פשיעה וטרור, ולהפוך עבורנו את השימוש לבטוח יותר. הציבור הרחב מסכים למטרות של ההגבלות האלה ולכן מקבל אותן בהבנה, וכך קשה לעבריינים וטרוריסטים להכניס כספים לתוך המערכת הכללית, ולהשתמש בכספים לצרכים לגיטימיים.

כחלק מהמאבק של הרשות הפלסטינית להשמדת ישראל, הם הצליחו לשכנע את ממשל ביידן להטיל סנקציות על חוואים ישראלים, שבולמים את השתלטות הפלסטינים על שטחי סי, ובעיקר על השטחים צמודי הגדר, מהם יכולה לצאת מתקפה עתידית נגד אזור המרכז. גורמים שונים כבר הודיעו שבכוונתם להטיל סנקציות דומות על כל התושבים היהודים ביו"ש (מזכיר לנו תקופות אפלות?), ואף על כל מי ששירת בצה"ל באזור יו"ש.

הבעיה בשימוש בסנקציות שנועדו לארגוני טרור ופשיעה, כנגד אנשים תמימים, היא כפולה: אובדן לגיטימיות למערכת האכיפה, ואובדן אמון במערכת הבנקאית.

מבחינת הלגיטימיות- אם בעבר אדם שחשבונו נחסם נחשב כאדם שראוי להתרחק ממנו, כיום חסימת חשבון הופכת לאות כבוד, והולכות ונבנות בציבור דרכים לסייע לו. דרכים שיפעלו מחוץ למערכת הכללית ולא יהיו חשופות לסנקציות: מזומן, צ'קים, קריפטו, ניהול חשבונות מקביל ועוד.

כאשר עבריין רוצה לקנות במכולת, הוא יכול להפעיל אנשי קש ("קופים") או לנסות מעקפים אחרים, וזה בהחלט מקשה עליו. כאשר מטילים סנקציות על אנשים תמימים, כולם תומכים בו ומחפשים איך לעזור. בין הבנקאים נהוג לומר, ש"כאשר אתה חייב לבנק מאה אלף שקלים, אתה לא ישן, כאשר אתה חייב לבנק מאה מליון שקלים, מנהל הבנק לא ישן". במקרה זה ניתן לומר, שכאשר המערכת מטילה סנקציות על עשרה אנשים- הם בבעיה. כאשר מטילים את הסנקציות על מליון אנשים- המערכת בבעיה.

אבל הבעיה השניה היא כבר איום קיומי, לפחות למערכת הבנקאית: אובדן אמון של הציבור במערכת הבנקאית. הנכס הכי חשוב לבנק הוא האמון שנותן בו הציבור. הוא מפקיד את יתרותיו וחסכונותיו בבנק כי הוא מאמין ששם הוא יותר בטוח מאשר במזומן "מתחת לבלטות". אדם מן השורה לא צריך לחשוש שיקרה משהו ליתרה שיש לו בעו"ש. כאשר כמעט מחצית מאוכלוסיית המדינה חשופה להחרמת כספם מחשבון הבנק באופן פתאומי, אנשים עלולים למשוך בו זמנית את יתרותיהם בבנק (run for the bank), והמשמעות הישירה היא קריסה מיידית של הבנק. הבנק לא יכול לתת לכולם את כספם בו זמנית, כי הכסף נמצא בשימוש אצל אחרים. את יתרות הלקוחות בזכות, והחסכונות, הבנק מלווה ללקוחות אחרים.

 

הסיכון הזה גובר בבנקאות הישראלית שכבר ריסקה בעבר את הכלכלה כאשר ביצעה הרצת מניות מאורגנת ("ויסות מניות הבנקים") בשנות השמונים. הסיכון גובר עשרת מונים, כאשר הפיקוח על הבנקים הוא זה שניהל את הרצת המניות, ואחרי התפוצצות הפרשה, כאשר מנהלי הבנקים נענשו, המפקחת על הבנקים באותה תקופה, מונתה למנכלית בנק לאומי. כולם הבינו את המסר- כדאי ליישר קו עם המערכת, גם כאשר היא מושחתת לחלוטין. עמדתם הפוליטית של בנק ישראל והנהלות הבנקים ידועה לנו עוד מימי הרפורמה המשפטית בה הם סגרו את הבנקים בשביתה בלתי חוקית. שיוכם הפוליטי הוא הסיבה העיקרית לתפקיד שהם מכהנים בו.

 

אז מה יכולים לעשות תושבי יו"ש או משרתים ביו"ש כדי להגן על עצמם?

קודם כל מושכים את היתרות מהבנקים ופייבוקס, ומתחילים להשתמש במזומן וצ'קים.

ניתן לשלם מראש וליצור יתרות זכות למשל במכולות שכונתיות, או בחנות חומרי בנין שעובדים איתה (זה יסייע להם בתזרים).

אפשר לתת הלוואות לחברים לסגירת הלוואות, במיוחד כאשר כיום הם משלמים ריבית גבוהה.

 

חשוב להרגיע ולומר שהסיכוי להרחבת הסנקציות נמוך מאוד, בטח לא לכל תושבי יו"ש או כל המשרתים ביו"ש, אבל תחילת נקיטת צעדים מהסוג הזה, והפצת המסר הזה עשויה להפוך את המגמה, ואף לגרום להסרת הסנקציות מהחוואים.

 

 

* ניתן לבצע העברות באופן שוטף לרשות הפלסטינית, כל עוד לא מדובר ב"חשוד טרור". לעניין זה הרשות עצמה שמממנת את כל הטרור ביו"ש וגם בעזה, אינה חשודה בטרור. רק מי ששייך לחמאס, ויקבל משכורת מהרשות רק אם יצליח בפיגוע.