כיצד ניתן לממן את הוצאות המלחמה באופן מעודד צמיחה?

מיסוי פנסיות תקציביות: עד שנת 2006 עובדי מדינה אישרו לעצמם הטבה, לפיה המדינה מתחייבת לשלם להם פנסיה על חשבונה (על חשבון משלם המיסים העתידי). לחלק מהעובדים מדובר על השכר שבנו עליו לעת זקנה, בו באמת לא ראוי לפגוע. אבל את בעלי הפנסיות הגבוהות מהמגזר הציבורי בהחלט ראוי למסות. בדרך כלל שיעורי מס הכנסה "נעצרים" ב50%, מתוך הנחה שמעבר לכך לא ירצו לעבוד. מקבלי הפנסיות התקציביות אינם עובדים, ולכן על החלק שמעל השכר הממוצע במשק, ניתן להעלות את רף המס ישירות ל90%. בכמה כסף מדובר? ב2018 הפנסיה *הממוצעת* לשופטים ודיינים הגיעה ל47 א' ש"ח בחודש, הבכירים מגיעים לקרוב ל100 א' ש"ח בחודש. התשלומים האלה נמשכים גם אחרי מותם לבני זוגם (פנסיית שאירים). גם עם 15 א' ש"ח לחודש הם לא ירעבו ללחם, ושאיריהם יכולים לשלם מס עבור כל סכום ההכנסה שלהם, כלומר יקבלו גם פחות מ15 א' ש"ח לחודש, *בנוסף* לשאר הכנסותיהם. התחייבויות צריך לקיים, אך את שיעור המס מותר לשנות. כך עשו כאשר התגלה גז טבעי בקידוחים שביצע יצחק תשובה והרחיקו בכך את המשקיעים מישראל. במקרה הזה, המיסוי לא יפגע בשום גורם צמיחה והשקעה. מדובר באנשים שכבר אינם עובדים, או בותיקי המגזר הציבורי, בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר במגזר הציבורי שלא ילכו לשום מקום, חלקם תקוע כמו מסמר בלי ראש, וטוב שילכו ויפנו מקום לצעירים.

למה זה לא עלה עד היום אתם שואלים? כי אלה אותם בכירי האוצר שמציעים במה נכון לקצץ. הם לא יציעו לקצץ בשכרם או בפנסיה שלהם. הם אפילו לא מפיקים מידע בכמה כסף מדובר בדיוק, או לכמה אנשים יש כיום פנסיה תקציבית. במענה לפניית גלובס, בנוסף ל135,000 מקבלי פנסיות תקציביות במגזר הציבורי, ישנם עוד מספר לא ידוע של זכאים בעיריות, אוניברסיטאות, וחברות ממשלתיות. כיום ההתחייבות בגין פנסיות תקציביות עברה את הטריליון ש"ח. הרבה יותר מתקציב הביטחון בעשור האחרון, והרבה יותר מהחוב הלאומי של ישראל. מדובר בנטל הכלכלי המשמעותי ביותר למשק.

מיסוי בעלי שכר גבוה במגזר הציבורי: זה צעד שיש לו סיכוי לעבור אם חברי הכנסת ימסו גם את עצמם. בנושא מיסוי הפנסיה דיברנו על בעלי השכר הגבוה שאינם עובדים, אבל גם את העובדים בפועל, בעלי השכר הגבוה במגזר הציבורי, ניתן למסות: ההנחה היא ששכר גבוה מביא אנשים "טובים" לעבוד במגזר הציבורי. אבל שכר גבוה מידי, מביא אנשים לא טובים תופעה המכונה "ג'ובים", או "ועדי השאלטר" (שתי תופעות שונות). המשותף הוא שמיסוי בעלי הכנסות גבוהות במגזר הציבורי, לפחות בעת המלחמה, לא יגרום לאף אחד לעזוב. במגזר הפרטי נמנעים מלהעלות מס הכנסה על בעלי הכנסות גבוהות, מחשש שיעברו לחו"ל, או יעבדו פחות. החשש הזה לא קיים במגזר הציבורי. יוצאים מן הכלל הם הרופאים הבכירים, אך הם לא באמת צריכים את השכר, כי הם מכניסים הרבה יותר מרפואה פרטית.

עובד בנמל עם שכר של 80,000 שקל לחודש לא יקבל שכר דומה בחו"ל. גם לא ח"כ, שופט או פקיד באוצר. מי שרוצה לעזוב, יוכל לוותר על הקביעות והפנסיה התקציבית, ולהציע את שירותיו כעצמאי בתנאי מכרז חופשי. לפני שמעלים מיסים או מקצצים שירותים, צריך לקצץ בשומנים של המגזר הציבורי- אותם בכירים שמחליטים במה צריך לקצץ.

צריך לזכור: המגזר הציבורי הוא הוצאה, המגזר הפרטי הוא הכנסה לתקציב המדינה. על מנת לממן את המלחמה יש לקצץ בהוצאות, ולהגדיל הכנסות. פגיעה במגזר הפרטי מקטינה הכנסות.

 

ריסון הוצאות המשפט בישראל: ההוצאה הציבורית על משפט בישראל כפולה מהבאה אחריה בoecd, וכמות עורכי הדין הדין לאלף נפש, גבוהה פי 6 עד פי 20 ממדינות אחרות. מבחינה כלכלית, מערכת המשפט הישראלית היא הגרועה בעולם בפער ענק. זו בעיה של העם היהודי עוד מימי משה רבנו, אוהבים להתווכח. אבל אין לנו כסף לממן להם את הויכוחים.

המדינה צריכה להוריד את ההתערבות בסכסוכים פרטיים (אזרחיים), ולהפנות לבתי דין ובוררים פרטיים. מי שפונה לדין אזרחי, צריך לשאת במלוא העלות לכך.

אגב, ה"כסף הגדול" של השופטים, נמצא ב"הפניות לבוררויות", ששופטים מסדרים לחבריהם בגלל העומסים. יש לאסור עליהם בוררויות פרטיות, ולחזק את בתי הדין הפרטיים.

יש לבטל דרישות מיותרות לחתימת עו"ד, ודרישות תואר עו"ד לתפקידים במגזר הציבורי. צריך להקטין את המשאבים המופנים למשפט במשק הישראלי.

מיסוי הכנסה משכר דירה: בעוד שיעור המס מהכנסה על עבודה יכול להגיע ל60% ומעלה, יחד עם ביטוח לאומי, הכנסה מהשכרת דירה נהנית מפטור מלא עד 5,654 ש"ח בחודש, ומשיעור של 10% על סכומים גבוהים מאלה. עובדה זו מעודדת כל בעל הכנסה גבוהה לרכוש בתים להשקעה, ומנפחת את מחירי הדירות בישראל. במקביל, היא מדכאת את התמריץ ליזמות עסקית: למה שמישהו יפתח עסק, יטבע בבירוקרטיה של דיווחים וישלם מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, וביטוח בריאות, אם באותו סכום הוא יכול לקנות דירה להשכרה בפטור ממס ומדיווח?

הטענה היתה שעידוד רכישת דירה להשקעה טוב לשוכרים, ולכן כדאי לעודד רכישת דירות להשקעה בהטבות מס. ההנחה היתה, שמיסוי המשכירים יתגלגל לשוכרים. בפועל, הטבות המס הביאו לביקוש פיקטיבי שהעלה את המחירים. מחירי הדירות המאמירים העלו כל כך את מחירי הקניה, שגם מחירי השכירות עלו לסכומים לא הגיוניים. מחירי השכירות נקבעים לפי ביקוש והיצע, וכפי שראינו עליית הריבית שנחתה על המשכירים, לא התגלגלה לשוכרים.

אז מה יקרה אם ימסו הכנסות משכירות כמו כל הכנסה אחרת? ראשית, יתכן שמחירי קניית הדירות יהפכו לשפויים וברי השגה לצעירים, אבל גם למשפחות צעירות מחו"ל יתאפשר פתאום לעלות לארץ. אנחנו רגילים לראות את עשירי יהודי חו"ל קונים דירות בארץ ומוציאים כאן את מיטב כספם, אך בחו"ל יש גם יהודים לא עשירים שאולי יעלו לארץ, אם מחירי הדירות יהיו הגיוניים יותר. יש לזכור שרמת החיים וההכנסה בארץ גבוהים מרוב העולם המערבי. בנוסף, כספי המשקיעים בישראל יופנו מרכישת דירות להשקעה, לעסקים יצרניים ומעודדי צמיחה. העסקים הם מנוע הצמיחה העיקרי של המדינה, וגם המקור העיקרי להכנסה ממיסים.

ושוב אתם ודאי שואלים, מדוע האפשרות הזו לא עולה כאפשרות על ידי בכירי האוצר? הרי מי שמחזיק בדירה להשקעה, הוא בעל נכס בשווי של לפחות מליון ש"ח, ולרוב הרבה יותר.

ובכן, לפי דוח הכלכלנית הראשית מ2021, בראש רשימת "משקיעי הנדל"ן" נמצאים עובדי המגזר הציבורי. זו האפשרות שלהם להגדיל הכנסה ללא מס. הם לא מעוניינים למסות את עצמם.

 

ועכשיו מה לא כדאי לעשות?

להעלות את המע"מ: הסיבה הערכית שלא להעלות את המע"מ היא שהוא מס רגרסיבי. פוגע יותר בחלשים. עלות כל מוצרי הצריכה והשירותים עולה וכח הקניה יורד. עם זאת, בהחלטות כלכליות צריך להתמקד בקידום הכלכלה, וגם בהיבט של עידוד הצמיחה, העלאת מע"מ היא צעד שגוי. כאשר המחירים עולים, אנשים קונים פחות, מתבצעות פחות עסקאות, ועסקים מייצרים פחות. כאשר יש פחות עסקאות המדינה מקבלת פחות מיסים. במקביל, כאשר מעלים מע"מ, נוצרת דינמיקה של העלאת מחירים שמעודדת אינפלציה. קיימת מחלוקת אם לטובת הצמיחה, עדיף להעלות מיסים ישירים (מס הכנסה) או עקיפים (מע"מ), אך לאנשי האוצר הרבה יותר נח להעלות את המע"מ, כי זה עובר יותר בשקט. הוא כמעט לא מורגש, כי הצרכנים לא יודעים מה הרכב עלות המוצר. הסכום הזה יכול להיות משמעותי רק לחלשים שאין להם ייצוג אמיתי בכנסת.

 

שחרור "רווחים כלואים": בעלי חברות גדולות "משאירים את הרווחים בחברה" ואינם מושכים אותם לעצמם כדי להימנע מתשלום מס. הם ממתינים לשעת כושר בה המדינה תהיה מוכנה לוותר על חלק מהמס כדי שימשכו לעצמם את הרווחים וישלמו פחות מס. כאן מקבלים תשובה טובה על השאלה האם העשירון העליון משלם יותר. הוא לא. הוא מבצע תכנוני מס, כך ששיעור המס שישלם יהיה מזערי. שלא לדבר על ביטוח לאומי ובריאות שפשוטי העם נאלצים לשלם ובעלי חברות פטורים ממנו.

המשמעות היא הטבת מס ענקית לבעלי ההון ופגיעה קשה באיתנות הפיננסית של החברות הישראליות. כאשר הכסף "בחברה" זה נותן לה יציבות לשעת משבר וזה מעודד אותה להשקיע בעובדים ובאמצעי יצור. עדיף שישאר בחברה, שם הוא מועיל יותר.

 

מיסוי הבנקים: אפשרות שעלתה, ובצדק. הבנקים נהנו מהעלאות הריבית, ונהנים באופן כללי מהגנה רגולטורית. עם זאת, גם כאן יש חשיבות רבה לשמירה על יציבות הבנקים. ראוי להגביל בונוסים ומשיכות של בכירים. אבל אם לדוגמא יקרסו חברות נדלן גדולות כפי שקורה כעת בסין, או בנקים קטנים כפי שקורה בארה"ב, חשוב שלבנקים יהיו יתרות משמעותיות.

"מומחים הכלכליים" מהעשירון העליון, טוענים שהעשירון העליון אחראי לרוב הצמיחה, וגם משלם הרבה מיסים, ולכן מימון המלחמה צריך לבוא מהשכבות החלשות. שתי הטענות מניפולטיביות באופן קיצוני.

אז במה מתעסקים כאשר לא רוצים לגעת ב"כסף הגדול" ובבעלי הכח במגזר הציבורי?

הימין עסק בתקציבים לסירוס חתולים של הממשלה הקודמת, והשמאל עוסק בתקציבי החרדים בממשלה הזו. שניהם סכומים זניחים יחסית, אבל בזה התקשורת אוהבת לעסוק ולתדלק את השנאה והדעות הקדומות, וכך אף אחד לא נוגע ב"כסף הגדול".

 

אבל איך אפשר לקדם דברים באוצר ללא בכירי המשרד?

החלופה המקובלת היא פניה לחברות ייעוץ. הבעיה היא שמכרז במגזר הציבורי כרוך בבירוקרטיה סבוכה, כך שלרוב מתפרסמים רק מכרזים גדולים. מכרזי ייעוץ מותאמים לחברות הגדולות שבעליהן ומנהליהן קשורים בעטיני המגזר הציבורי. הבכירים עוברים ב"דלתות מסתובבות" בין תפקידים במגזר הציבורי ובאקדמיה, לבין תפקידי ייעוץ באותו תחום באופן פרטי.
תקציב הוא לא רק סוגיה כלכלית. הוא מערב גם ערכים ותפיסות עולם, לא סביר שאותה קבוצה סגורה תקבע למקבלי ההחלטות מה החלופות. יש לצאת ב"מיני מכרזים" ללוחמי מילואים משוחררים לכתיבת הצעות ויישומן בתוך משרדי הממשלה. פקידי ממשלה צריכים להגיע לכנסי הגדודים המשתחררים, ולשאול אותם מה לדעתם צריך לשפר במגזר הציבורי. סביר להניח שהצעות חדשות מאנשים שמוכנים לסכן את חייהם עבור המדינה ישקפו באופן מוצלח ביותר את עולם הערכים שלנו. וגם אם לא, מגיע ללוחמים המשוחררים שלפחות ישמעו אותם.

 

 

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001341034

https://www.themarker.com/news/macro/2018-10-03/ty-article/0000017f-e65b-dea7-adff-f7fbd08e0000

https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=rkipixW9d

https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=rkr00c11o5q

שינוי מבורך לגבי הרווחים הכלואים

https://www.themarker.com/news/2024-01-16/ty-article/.highlight/0000018d-0e2d-d71c-ad9f-4fafa2d5000

0