הקשר בין בועת מניות הבנקים לבין בועת הנדלן.

בתחילת שנות השמונים כולם אמרו שמחירי מניות הבנקים רק עולות. אם זה מזכיר לכם את מה שאמרו על מחירי הדירות בעשור האחרון, כנראה שעוד כמה פרטים בהמשך הסיפור יישמעו לכם מוכרים.

 

משך כעשור (החל מ1972) דאגו הבנקים באופן מלאכותי שמניותיהם יעלו באופן קבוע בדרכים מפוקפקות: הם שכנעו לקוחות לקנות מניות שלהם, הם השתמשו בכספי פנסיות שהיו מופקדים אצלם, וגם קנו מניות בהצלבה בין הבנקים. נעשה ממש תכנון של שער המניה, כך שיעלה בעקביות ללא תנודות חדות*. אם לקוחות לא קנו מספיק או קנו יותר מידי, "סידרו" את מחיר הסגירה בעזרת קרנות הפנסיה שהיו בשליטת הבנקים, או ברכישה הדדית בין הבנקים. כל הבנקים, למעט הבינ"ל, לקחו חלק בויסות. גם הרגולטורים, משרד האוצר, ובנק ישראל, שיתפו פעולה.

 

באותן שנים, מי שרצה לקנות מניות בנקים, קיבל אשראי נדיב, בקלות. למטרות אחרות היה הרבה יותר קשה לקבל אשראי. הטענה היתה שהלוואה לרכישת מניות מגובה בבטוחה מאוד חזקה, שמחירה עולה בעקביות משך שנים. ממש כפי שאומרים כיום על דירת מגורים.

כולם ידעו שכאשר יש ירידות, זה מהר מאוד יכול להגיע לקריסה ולסכן את כל השוק. גם באותה תקופה, מפולות בשוק המניות, ואפילו קריסה של בנקים היו דבר שקרה בעבר.

 

התפתחה בציבור הנחה שלא יתנו לשוק ליפול. מי שלא נכנס לסיפור הזה היה נחשב פראייר. משך שנים המניות הבנקים עלו בעקביות, ונחשבו ללא סיכון, אז למה לא לקחת אשראי בריבית נמוכה ולקנות עוד מניות להשקעה? בהתחלה היו שחששו אבל כאשר כל כך הרבה שנים שכולם הרוויחו ממניות הבנקים- מי שלא עשה את זה נחשב חריג.

 

גם בעשור האחרון כולם מכירים את משבר הסאב פריים שבו צנחו מחירי כל הדירות בארה"ב בבת אחת. כולם אמורים להבין שמחירי הדירות יכולים לרדת בבת אחת. גם היום מי שלא קנה דירה להשקעה נחשב פראייר.

 

אז היה רגולטור שאמור היה לפקח שלא יהיו סיכונים למערכת הבנקאית. הוא לא הפריע למה שכונה אז "ויסות מניות הבנקים" אך בפועל היה הרצת מניות בהונאה מוחלטת. היו לו המון נושאים להתעסק בהם, מלא כללים איך מכולת שכונתית לא תגיע לחדלות פרעון. מההונאה הענקית הזו – התעלם לחלוטין.

גם היום אותו רגולטור שאמור למנוע את הסיכון המערכתי, קובע סטנדרטים מחמירים לאשראי לעסקים, ולאשראי לפרטיים. אבל לרכישת דירה? מה הסיכון? "תראו מחירי הדירות רק עולים, זו בטוחה מעולה, מה הסיכון?" כל מי שמוכיח שהוא רוכש דירה, יכול לקבל אשראי בסכומים דימיוניים. מחיר כל הדירות עולה לא משנה איפה, העיקר שאפשר לקחת משכנתא ולהרוויח. מי שרוצה לפתוח פיצה יכול לקבל כמה מאות אלפי שקלים לכמה שנים, וגם זה בערבות מדינה. ומי שרוצה דירה, יכול לקבל מליון שקלים ל30 שנה, מה הבעיה?

 

איך התפוצץ בלון מניות הבנקים? ב1983 עלתה האינפלציה לשיעור של כ400%. כאשר האינפלציה היתה 100%, מי שהשקיע במניות הבנקים הרוויח כל חודש. המניות עלו יותר משיעור האינפלציה, וכך שמרו על ערך הכסף. אבל כאשר האינפלציה עלתה ל400%, אותן מניות כבר לא היו משתלמות, והציבור החל לרכוש דולרים. אנשים החלו לנסות למכור מניות, והבנקים ניסו "לווסת"/"להריץ" את המחירים, אך בשלב כלשהוא באוקטובר 83, הבינו הבנקים שהמצב יביא את לקוחותיהם לפשיטת רגל. רגע, למה שהלקוחות יפשטו רגל? הרי הבנקים הפסידו? התשובה היא שהלקוחות לקחו הלוואות בסכומי עתק כדי לקנות את אותן מניות, והן היו הבטוחה כנגד ההלוואה. הבנק שכנע את הלקוח לללוות ממנו כסף, כדי לקנות מניות שלו, ובסוף הלקוח אמור לספוג את ההפסדים. פלונטר**.

 

המסחר במניות הבנקים הופסק לשבועיים, שבסופם המדינה התחייבה לפדות את כל המניות לפי ערכן לפני הנפילה, ו"ספגה את ההפסד" מכספי משלם המיסים כמובן. הבנקים הולאמו, אך נשארה להם עצמאות כדי שיוכלו לתפקד. הנזק הישיר הוערך בכ10 מליארד דולר.

אבל הנזק הגדול היה הנזק העקיף. וזה מוביל אותנו לדבר על האינפלציה.

 

האינפלציה החל לעלות לכיוון 50% ב73-74, אולי גם כתוצאה ממלחמת יו"כ, עלתה ל100% ב79, אולי גם כתוצאה מהמעבר ממשק ריכוזי. לשוק חופשי, וניוד שער החליפין שהכניס בגין. האינפלציה שיקפה מעבר משער מלאכותי של מפא"י לסחר חופשי במטבעות.

אך במקום לרדת אחרי השינוי, האינפלציה עלתה ב83 לכיוון 200%, וב84 ל400%. יש שסוברים שלהוצאות מלחמת לבנון היה חלק בעליה, קצת מוזר כי בניגוד למלחמת יום כיפור, זו לא היתה מלחמה קיומית. אבל שאר הסיבות המקובלות, כנראה נובעות כולן מפרשת ויסות המניות:

1. הוצאות הממשלה גדלו- מקובל לומר שהסיבה העיקרית היתה ששכר עובדי המדינה היה צמוד למדד, וזה הביא לסחרור, אבל כנראה שההוצאה החריגה היתה חילוץ הבנקים.

2. קיבוצים ומושבים קרסו- כי הבורסה נפלה והם עברו מייצור, לספקולציות פיננסיות שהיו מכניסות יותר. ובדיעבד מסתבר שמסוכנות יותר.

3. עודף היבוא על היצוא. אנשים קנו מוצרי צריכה כגון טלויזיות ורכבים בקצב הולך וגובר. כאשר שאלתי חבר, למה בדיוק אז החלו לקנות יותר, הוא סיפר לי על תחושת עושר שהיתה בציבור. אנשים הרוויחו המון במניות, והרגישו שיש להם המון כסף לבזבז. וכשכולם מבזבזים, ואין יצוא, המטבע נחלש. זה כנראה ההסבר הכי משמעותי. כאשר נוצרת בועה- הכסף מאבד מערכו. אם אפשר לקבל אשראי ללא הגבלה כדי לקנות מניות, והן רק מרוויחות, אז מה שווה הכסף? זו ליבת תהליך האינפלציה שהתגברה לאורך עשור.

 

כך הגענו למצב שעדיף לקנות דולרים מאשר להשקיע במניות. השינוי שפוצץ את הבועה.

האם כיום, כאשר הריבית במשק, גבוהה יותר מהשכירות המתקבלת על דירה להשקעה? בינתיים המחירים יורדים, אבל אין מפולת.

 

כיצד הסתיימה הפרשה?

ועדת בייסקי שמונתה לחקור את הארוע, קבעה שנעברו עבירות פליליות. למרות זאת, בהתחלה שר המשטרה קבע שאין להעמיד אף אחד לדין. לאחר עתירה שהוגשה על כך, היועמש קבע שאין להעמיד אף אחד לדין לדין. בעקבות לחץ ציבורי ועתירה נוספת, הועמדו הבנקאים ורואי החשבון לדין. לאחר ערעור, כולם קיבלו עונשים קלים יחסית. הרגולטורים שתפקידם היה למנוע מצבים כאלה, אפילו לא עמדו לדין. המפקחת על הבנקים בעת המשבר, אף מונתה בהמשך למנכלית בנק לאומי.

לאחר המקרה נוספו תקנות ובקרות מסוגים שונים. גם על ידי ועדת בכר.

 

ולמה חשוב להכיר את הסיפור הזה?

כי יש הטוענים שיש לשמור על עצמאות בנק ישראל, כי הם מונעים מהממשלה להגדיל הוצאות באופן שיגרום לאינפלציה ומשברים כלכליים.

לטענתם בנק ישראל הוביל את תוכנית הייצוב שבלמה את האינפלציה. האמת היא שבנק ישראל גרם למשבר של שנות השמונים, בכיריו לא שילמו את המחיר, והמשיכו בדלת המסתובבת למגזר הפרטי. וכיום בנק ישראל טועה במדיניות שלו באופן לא פחות חמור. אסור לטעון שהוא צריך עצמאות. זו טעות.

עם הפסד צבור של כ120 מליארד שקל, הורדת רמת החיים, בועת נדלן שנופחה מלאכותית, קשה להאמין שהוא אמור לייעץ כלכלית לממשלה

איך עם כל כך הרבה כשלונות כבדים הוא מצליח לשכנע שהוא גורם מקצועי? איך אף בכיר שם לא שילם מחיר על הכשלונות? יתכן מאוד שמדובר בקבוצה הומוגנית מידי. חוסר גיוון פוליטי בהנהלות גורם לציפוף שורות וחשיבה מחנאית.

 

*לפי ויקיפדיה, היתה הפוגה קטנה בעליית המניות ביוני 77. הבנקים הניחו למניות ליפול. מדוע דווקא אז? לא כתוב, אבל זה החודש בו בגין עלה לשלטון.

** מעניין לראות בתחומין את הדיון לגבי היתר עסקא בהרצת המניות. לפי חוזה היתר עסקא, מקבל הפקדון אמור להישבע שניהל את הכסף בצורה הכי טובה ובכל זאת לא הצליח. הריבית הנקובה היא "דמי התפשרות". אחד הלקוחות טען שהוא לא צריך להשבע, כי הבנק ניהל הכל, ואמור להישבע לעצמו. בסוף בדין תורה התביעה נדחתה על בסיס ה"חיי אדם", פתרון טכני.

 

מקורות:

 

מסתברא כלכלה עברית

כך לקחו הרגולטורים שוק יציב והפכו אותו לבועה מסוכנת.

 

לתפארת כלכלת ישראל- אוטוביוגרפיה של נגיד בנק ישראל באותה תקופה.

פודקאסט כשבגרוש היה חור (שלושה פרקים, קישור לפרק הראשון)

https://www.osimhistoria.com/grush/ep62-visut

ויקיפדיה

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8_%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9D

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%

---

99%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C