דירוג התרומה למדינה של המגזרים השונים בישראל

דוקטור דודי לקח על עצמו משימה לדרג אילו אוכלוסיות תורמות הכי הרבה לכלכלת ישראל. הוא דרג את התוצאות לפי החישוב שלו, והוא היה שמח לשמוע את דעתכם על אופן החישוב שלו. מסיבות אתיות, הוא לא יכל לפרסם את השמות האמיתיים, כי אז היו מגיעים למסקנות גזעניות, ולכן השתמש בשמות בדויים לפי סדר ה- א'ב'. אבל כדי להבין את החישוב שלו, צריך להכיר כמה נתונים שרבים אינם מכירים:

********

כמה דברים שלא ידעתם על כוללים ואברכים.
1. אברך מקבל מלגה ע"ס כ 3000 ש"ח, מתוכה רק כ800 ש"ח מהמדינה והשאר מתורמים פרטיים- כ25%. יחד עם העלויות הנלוות שיעור ההשתתפות של המדינה נמוך הרבה יותר.
2. מבחינה כלכלית, אדם שעושה משהו ואנשים משלמים לו מרצונם החופשי, הוא "עובד". גם מי שמקבל כסף מהמדינה תמורת משהו שהוא עושה נקרא "עובד", למרות שאנשים לא בוחרים ישירות לשלם לו, אלא משלמים מיסים בכפיה. עובד מדינה ממוצע עולה בערך פי 20 מאברך.
3. היקף הקצבאות של כל האברכים ביחד נמוך ממליארד ש"ח. זניח. לשם השוואה, עלות השכר בלבד של עובדי בנק ישראל, או של עובדי הביטוח הלאומי גבוהה ממליארד ש"ח בכל אחד מהם.
4. חלק גדול מהתרומות לכוללים מגיעות מחו"ל, ולכן מבחינה כלכלית הן נחשבות יצוא. מעבר לכך ברוב הכוללים יש אברכים "חוצניקים", שמגיעים כתיירים לתקופה ארוכה ומהווים מקור הכנסה לכוללים, שגם הוא יצוא.
5. הכנסות הכוללים מחו"ל הוא ענף היצוא הותיק והיציב ביותר בישראל. בישוב הישן הוא היה כמעט ההכנסה היחידה, אחר כך עלה היצוא החקלאי ודעך מהר מאוד, רק בעשורים האחרונים החל לפרוח יצוא ההייטק. הכנסות הכוללים נמצאות בצמיחה קבועה ויציבה מעל 100 שנים.
6. יש מגוון סוגי אברכים:
א. אברכים ציונים ששרתו בצבא (אני הייתי אברך כזה כמה שנים אחרי שירות צבאי קרבי מלא)
ב. אברכים "מצביעי שס", בדרך כלל, מבחינה כלכלית דומים מאוד לציבור המסורתי
ג. אברכים חסידים, לומדים משך כמה שנים טובות ויוצאים לעבוד. חלק נכבד מהחסידים אינו מוכן לקחת כלום מהמדינה ואינו מצביע בבחירות.
ד. אברכים ליטאים, בציבור זה מרוכזת "חברת הלומדים" שממשיכה ללמוד שנים ארוכות. גם בתוך ציבור זה, חלק אינו מעוניין לקחת כלום מהמדינה, וחלק מעוניין להשתלב, ויוצא בדרך כלל לעבוד.
7. הגיל הממוצע בציבור החרדי נמוך באופן קיצוני משאר האוכלוסיה.

מספר דברים שלא ידעתם על כלכלה
1. בחישוב התוצר, הוצאות הממשלה נחשבות כחלק מהתוצר, ולכן פשע ומלחמה למשל מגדילים את התוצר. למי שזוכר: תמ"ג = צריכה פרטית + השקעות + הוצאות הממשלה + ייצוא -ייבוא
2. בחישוב התוצר לנפש לא משקללים את הגיל החציוני. זה יוצר עיוות: חברה מזדקנת נחשבת עשירה למרות שאין לה עתיד. פשוט המכנה קטן. בכל חברה בעולם מבוגרים מרוויחים יותר מצעירים. בכל חברה המבוגרים הם בעלי ההון, והצעירים עובדים. היחס בין הצעירים למבוגרים נקרא יחס התלות, וכאמור החישוב מתעלם ממנו.
3. קיימת קורלציה כמעט מושלמת בין שיעור הצמיחה לבין הגיל, גם בחישוב תוצר לנפש שמנטרל את הגידול באוכלוסיה. כלומר במדינות בהן הגיל החציוני נמוך, הצמיחה גבוהה יותר, גם בניטרול הגידול הטבעי.

קצת על סטטיסטיקה:
1. מתאם אינו מעיד בהכרח על סיבתיות: אם חוקר יבדוק בקניון את המתאם בין מידת הנעליים לבין היכולת לפתור תרגילים בחשבון, הוא ימצא מתאם גבוה, אבל נצטרך להסביר לו שיש משתנה מתווך- הגיל. פשוט ילדים עדיין לא יודעים חשבון, לא בגלל שיש להם נעליים קטנות.
2. צריך להשוות "תפוחים לתפוחים" אי אפשר להשוות "תפוחים לתפוחים". למשל, אי אפשר למדוד את הוצאות המדינה על אברכים שלומדים כמה שנים ויוצאים לעבוד, מול הכנסות המדינה מ"חברת הלומדים" שמשתייכת לקבוצה שלא לוקחת כלום מהמדינה. אלה שלא לוקחים לא משלמים, ואלה שלוקחים אחר כך יוצאים לעבוד מושלמים מיסים.

קצת על חשבונאות
1. הבדיקה החשבונאית הבסיסית היא הכנסות מול הוצאות. בכלכלת מדינה נוהגים לחשב את התוצר, אך גם למדינה החישוב הנכון הוא הכנסות מול הוצאות. מקצוע התמחיר עוסק בהתאמה בין ההכנסות להוצאות. בדרך כלל הדרך הנכונה להגדיל רווחים היא לקצץ בהוצאות שאינן מניבות הכנסות.
2. נצמדים למהותיות: למשל, אם עובד מדינה ממוצע מרוויח פי 20 מאברך, ראוי להתמקד בכך.
3. כאשר מחשבים שווי של משהו, בודקים את פוטנציאל התקבולים העתידיים. כך למשל חברה שצי רכביה מורכב מרכבי ש.י 2019, נמצאת במצב פחות טוב מחברה עם רכבים חדשים, למרות שהרכבים הישנים כבר הכניסו הרבה רווחים. מה שחשוב הוא מה נשאר. כך חברה אנושית צעירה, אמנם מכניסה כעת פחות, אך שוויה גבוה יותר

מספר דברים שאולי לא ידעתם בסוציולוגיה:
1. מחקרים מראים שאנשים נרתעים מהשונה מהם ומתקשים להבדיל בין שונים מהם. למשל, לאדם לבן, שחורים יראו אותו דבר. כנראה שגם חרדים יראו לו אותו דבר.
2. עבור אדם שאינו מכיר תרבות מסוימת, עבודות מסוימות עלולות להראות בעיניו כפולחן דתי.
3. זה לא אתי לחקור גזע מסוים. למשל לטעון שכהי העור במדינה עולים יותר כסף. מותר לומר אותו דבר על חרדים.

*******

נחזור למחקר

באופן קצת מוזר, הראשון הוא *אבי השודד*, זה נובע קצת מעיוות מתמטי מוכר וידוע באופן חישוב התוצר, אבל בזכות אבי השודד, המדינה צריכה להחזיק המון שוטרים תובעים ושופטים, וגם בתי סוהר ותוכניות שיקום אסירים. בחישוב התוצר, הוצאות המדינה דווקא תורמות לתוצר. בנוסף לכך, בזכות אבי יש צורך בעובדי שמירה ואבטחה וחברות אבטחה פרטיות, שמגדילות את פעילות המגזר הפרטי, ומגדילות את התעסוקה.
אחריו, מסיבה דומה, נמצא *בני גובה הפרוטקשן*. הוא אמנם פחות אלים, אבל הוא עובד באופן מסודר ומשלם מיסים. ולכן באופן טכני הוא גם תורם ישירות לקופת המדינה.
ל*גדי עובד ההסתדרות*, יש תרומה ייחודית: בזכותו המדינה מוציאה יותר עבור כל פעילות שלה. במקום ששירותי המדינה ימדדו לפי התועלת שהם מביאים, הם נמדדים לפי הנזק שיגרם אם לא יפעלו לפי הדרישות של גדי. כתוצאה מכך תרומתו של גדי לתוצר כפולה: הוא מגדיל את הוצאות המדינה, וגם מגדיל את הוצאות המגזר הפרטי שצריך להשלים את השירותים שהמדינה יכולה היתה לתת.
ל*דודי המרצה למדעי החברה*, שעליו אנחנו מדברים, תרומה ייחודית: בזכות דודי וחבריו באקדמיה, כל מי שרוצה לעבוד בשירות המדינה, צריך להשקיע לפחות 3 שנים מחייו ללימודי תואר ראשון. אמנם בזמן הזה המשק מפסיד מכך שאינו עובד, אבל בלעדיו, ענף ההשכלה הגבוהה היה הרבה יותר קטן, כי צעירים היו לומדים מקצוע בקורסים קצרים באופן פרטי. בזכות העובדה שעל מנת לקבל תואר, סטודנט נאלץ לקבל תכנים פרוגרסיביים כמו מגדר, השוק הפרטי משלים את החסר בקורסים שימושיים כמו אקסל והנהלת חשבונות.
*הנרי ממשרד התיירות* הוא עובד מדינה מייצג. אפשר למדוד את תרומתו בגידול במספר ימי הלינות המלונות של תיירים בארץ, או במספר התיירים שהגיעו לארץ – כפול מספר הימים ששהו בארץ. בסוף המשכורת שלו נקבעת לפי מה שיקבע גדי מההסתדרות. בסך הכל עבודתו מועילה מאוד בעיקר לענף המלונאות. בכל מקרה, הוא לא מזיק לאף אחד כמו הקודמים ברשימה.
התפקיד של *ולרי שוטר*, הוא ליבת המגזר הציבורי. התפקיד שלו חיוני, והמגזר הפרטי כמעט שאינו יכול להשלים את השירותים שהוא מספק, אם הוא אינו עושה אותם היטב. הבעיה היא שדווקא המשכורות שלו הכי נמוכות, בגלל שהוא לא יכול לשבות עם גדי מההסתדרות. תרומתו לתוצר עצומה בגלל שהוא מאפשר התנהלות יציבה ובטוחה במדינה, למרות שלא ניתן לכמת את תרומתו בכסף. ולרי מייצג את כל כוחות הביטחון וההצלה במדינה שאינם יכולים לשבות (צה"ל, שירותי הביטחון). היכולת לשבות היא דרך מצוינת להבחין בין עובד השייך לקבוצה של גדי, לבין עובד שאי אפשר לוותר עליו.
אחריו, *זיו העובד הצעיר*, בכל מקצוע שיבחר, המשכורת ההתחלתית של זיו תהיה נמוכה. כדי להגיע למשכורת גבוהה, זיו יכול לנסות להכנס להייטק, ולהגיע במהירות למשכורות גבוהות אך ללא יציבות. או לנסות לבחור באחד התחומים שגדי מההסתדרות מנהל, וכך להנות מיציבות ושכר עולה ברציפות. הבעיה של דודי מתחילת הסיפור, היא שקצת קשה לו לחשב את משמעות הגיל. קשה לו להפריד בין צעירים למבוגרים, כי לא מקובל כך באקדמיה המערבית. שם מחלקים את הצמיחה למספר הנפשות, ואם התוצאה משתפרת הכל טוב. אפילו אם זה אומר שאותו עושר פשוט מתחלק בין פחות אנשים. אצלם הצמיחה בסין בעקבות מדיניות הילד האחד היא "נס כלכלי". גם הצמיחה של יפן בסוף המאה הקודמת נחשבת עדיין לנס. הם עדיין לא מבינים למה הכלכלה היפנית המזדקנת מתרסקת, ועדיין חושבים שילודה גבוהה מורידה את רמת החיים.
*חיים העובד הותיק* הוא עובד שכיר שמרוויח משכורת יפה ומשלם מיסים גבוהים, המגדילים את תקציב המדינה. בזכות העבודה שלו המעסיק שלו מרוויח יותר, מגדיל ישירות את התוצר, ומשלם מיסים נוספים. במקרים רבים הוא גם מייצא ומעלה את ערך המטבע וכך מעלה את רמת החיים של כולנו. מבחינה כספית התרומה שלו היתה צריכה להיות הרבה יותר גבוה ברשימה, אבל התמקדנו קודם במגזר הציבורי.
*טוביה העצמאי* תורם אפילו יותר מחיים. הוא יוצר את אותם רווחים, אך לא מקבל זכויות כמו זיו. הוא אינו זכאי לאבטלה, ואם העסק שלו נכשל, הוא לא מקבל פיצוי, אלא משלם את החובות. הוא גם נאלץ להאבק בבירוקרטיה סבוכה שיצר גדי, ולכן בדרך כלל יעדיף להיות שכיר. חשוב לזכור שכל שקל שטוביה משלם מס גורם לעלויות עקיפות בלתי פרופורציונליות: מדובר בכסף של עסקים מצליחים שאילו לא היה נגבה כמס, היה יכול להביא לפיתוח העסק. בנוסף יש לטוביה עלויות הנהלת חשבונות ולמדינה עלויות גביה. זה לא נמצא בחישוב של דודי, אבל זה בהחלט משמעותי.

ולאחר דרך ארוכה, הגענו סוף סוף ל*יוסף האברך*. כמו כל בני גילו, יש ליוסף הכנסה נמוכה (3-4 אש"ח). חלק קטן מאוד מתוכה מגיע מתקציב המדינה, הרוב המוחלט מגיע מיהודים ברחבי העולם שחשוב להם שיהודים בארץ ישראל ילמדו תורה. כמובן שעלות המבנים, הציוד והשירותים מגיעים במלואם מתורמים מחו"ל. זה נקרא יצוא. היום ענף היצוא הבולט ביותר הוא ענף ההייטק, ברור שרוב הצמיחה כיום נובעת מהענף הזה. בעבר ענף היהלומים היה מהמובילים, אך היצור עבר להודו. בקום המדינה הענף המוביל היה חקלאות, אך כיום רובו מסובסד. בניגוד לענפי היצוא החולפים, ענף היצוא של לימוד התורה ותיק ויציב. הרבה לפני קום המדינה ותחילת הציונות למדו יהודים תורה בארץ ישראל, ויהודים מכל העולם שמחו לשלם להם עבור זכות זו. אגב, ברוב הכוללים יש אברכים צעירים מחו"ל שנשארים כתיירים בארץ בשנות נישואיהם הראשונות, כך שיתכן וקיומם מביא תועלת דומה לזו של משרד התיירות.
הבעיה הראשונה של דודי עם המקצוע הזה הוא שהוא לא קיים בספרות העולמית. זו תופעה ייחודית לעם היהודי. לכן, למרות שאין הבדל כלכלי בינו לבין בנאי או שחקן תיאטרון, אצל דודי, אברך אינו עובד. למרבה האסורד, בני גובה הפרוטקשן, וגדי מההסתדרות דווקא כן עובדים אצלו.
הבעיה השניה היא הגיל. ברוב המקצועות ההכנסה עולה עם הזמן. אברכים לומדים רק בגיל צעיר. ולכן אינם מגיעים לרף המס. לכן מבחינתו מדובר בענף שאינו מכניס למדינה.

היתרון הגדול הוא שנגד המגזר הזה מותר לנקוט בגזענות. אף אחד לא יעיז לחשב את התרומה הכלכלית של מגזר כהי העור, או דוברי הערבית. המגזר החרדי כמעט שלא נמצא בתקשורת ובאקדמיה ולכן אף אחד לא מוחה כאשר נערך מחקר כזה. בנוסף, במגזר החרדי, אין כמעט חברים של גדי מההסתדרות, ולכן לאלו שנהנים מהגנתו של גדי מההסתדרות כמו דודי למשל, יש אינטרס להציג אותם כבעיה הכלכלית של ישראל.
על מנת להציג את המגזר החרדי כבעיה כלכלית, צריך לערבב צעירים עם מבוגרים, שזה בערך כמו להשוות הכנסות של המורים והתלמידים בבית ספר. וצריך לערבב את חסידי סאטמר שלא לוקחים כלום מהמדינה, עם מצביעי שס שמשרתים בצבא ומבחינה כלכלית אינם דומים לציבור החרדי הקלאסי, שזה כמו לערבב בחישוב כלכלי את המתכנתים באינטל עם עובדי הנקיון.

לסיכום, הטענה שהחרדים חיים על חשבון החילונים מבחינה כלכלית, נגועה בשגיאות מובנות באופן חישוב התוצר (בעיה ידועה במדעי הכלכלה), יחד עם שגיאות יסודיות בסטטיסטיקה (גיל), ויצירתיות מעוררת השראה בהגדרת הציבור החרדי (סוציולוגית, סאטמר ושס יחד). אבל כלכלה עוסקת בעיקר בתמריצים, ואי אפשר להתעלם מהתמריץ של החוקרים.