איך בנק ישראל יכול לבלום את האינפלציה בלי להעלות ריבית?

אינפלציה מורידה את רמת החיים. הכל הופך יקר יותר וכח הקניה שלנו קטן. לבעיית אינפלציה יש שתי משמעותיות מעשיות, שבפועל שלובות אחת בשניה:
המשמעות המעשית הראשונה והעיקרית היא עליית מחירים בתוך המדינה, שמורידה את כח הקניה של המטבע. הסכנה בכך היא שזו תופעה ש"מזינה את עצמה". כאשר מתחילה "אווירה" של העלאות מחירים, כל גורם במשק מעלה את המחירים, כדי לפצות על העליה בתשומות שלו (עלויות). הבעיה היא שקשה להחליט בדיוק בכמה עלו התשומות, ולכן מעלים קצת יותר. במקביל המוכרים מניחים שמחר המחיר יוסיף לעלות, ולכן אינם לחוצים למכור.
במצב יציב, העלאת מחירים גורמת לצרכנים לקנות פחות, אבל ב"אווירה" של העלאות מחירים, הצרכנים חוששים שהמחיר יעלה עוד יותר ודווקא קונים יותר, מחשש שהמחיר ימשיך לעלות אם ימתינו. ככל שהמחירים עולים, ערך הכסף יורד, והוא שווה פחות ופחות, כלומר ניתן לקנות בו פחות מוצרים.
במובן הזה, ברור מדוע העלאת ריבית, אמורה לבלום את האינפלציה: היא גורמת למצב שהצרכנים מוגבלים בכסף שהם יכולים להוציא, ומורידה את יכולת הקניה. וגם את רמת החיים…

המשמעות המעשית השניה היא ירידה של ערך המטבע בשוק המטבעות הבינלאומי. כאשר המחירים עולים בתוך המדינה, ויכולתו לקנות מוצרים יורדת, ערך הכסף יורד גם מול מטבעות זרים. כך שמוצרים מיובאים הופכים להיות יקרים יותר, וזה תורם לעליית המחירים. הביטוי המיידי הוא ביכולת לקנות בחו"ל בהזמנה מקוונת או בנסיעה לחו"ל. לעיתים ירידה בשווי המטבע היא המביאה לעליית המחירים של המוצרים המיובאים, ולעיתים זו תוצאה. בכל מקרה, תהליכי עליית המחירים וירידת ערך המטבע שלובים זה בזה.
בהיבט זה, הפתרון הוא לשפר את מאזן הסחר, כלומר להגביר את היצוא ולהקטין את היבוא. בפועל זה אמור לקרות באופן טבעי כחלק מ"היד הנעלמה". כאשר המטבע נחלש, יקר יותר לייבא ולכן מייבאים פחות, ועלות העבודה יורדת ולכן קל יותר לייצא.

משך שנים בנק ישראל בלם את העליה ברמת החיים שהיתה אמורה להגיע עם הצמיחה הכלכלית, על ידי רכישת מט"ח להחלשת השקל. המט"ח שנרכש היה אמור לשמש לשעת חרום. כמו שלמדה רוסיה, לא ניתן להסתמך על היתרות בשעת חרום.
הבעיה הקטנה היא שככל שהשקל מתחזק, בנק ישראל רושם הפסדים של עשרות מליארדי שקלים. הוא קנה מט"ח ביוקר, וכעת שווי המט"ח שבידיו יורד. ההפסד הזה הוא אמיתי לחלוטין. בזמן שבכנסת רבים על כמה מליונים למטרה כזו או אחרת, מליארדי שקלים נצברים בהון העצמי השלילי של בנק ישראל.
הבעיה הגדולה היא שהכסף הזה היה יכול להיות אצל הציבור. הציבור היה יכול לחיות יותר טוב, לקנות יותר רכוש, ולהשקיע את הכסף באופן הרבה יותר טוב. ליתר דיוק, את ההפסדים של בנק ישראל מממנים משלמי המיסים. אילו היו משלמים פחות מיסים, כולם היו מרוויחים יותר ומשקיעים יותר.

כעת עומדות בפני בנק ישראל שתי דרכים עיקריות לבלום את גל האינפלציה העולמי מלהגיע לישראל:
1. להעלות את הריבית, ובכך להוריד את יכולת הקניה. כלומר להוריד בדרך נוספת את רמת החיים, ולפגוע ביציבות המשק ובמשלמי המשכנתאות.

2. לחזק את השקל על ידי מכירת חלק מכמויות המט"ח שנצברו, ובכך לחזק את כח הקניה של האזרחים בשוק הבינלאומי, ולהוריד את המחירים. הבעיה היא שכאשר בנק ישראל מוכר את יתרות המט"ח הוא מממש הפסדים.

בעיה נוספת במדיניות מהסוג הזה היא שהריביות על המט"ח יהפכו גבוהות משמעותית מהריביות על השקל, וכך המדינה תתקשה לגייס חוב על מנת לממן את עצמה (למעשה בעיקר "לגלגל" חוב קיים). מי ירצה להלוות למדינת ישראל כאשר בשאר העולם ניתן לקבל ריביות גבוהות יותר? התשובה לכך היא שמי שמלווה למדינה מצפה לקבל יותר ממה שהלווה. אם שווי השקל יעלה, הוא יקבל יותר גם אם הריבית תהיה נמוכה יותר. במקביל, בנק ישראל יקבל ריביות גבוהות יחסית על היתרות שלו ויכסה חלק מהפסדיו.

ובכל זאת, איך אפשר לבלום את מחירי הדירות שהגיעו למחירי בועה לא הגיוניים? אנשים מזדרזים לקנות דירות מתוך הנחה שהמחיר יעלה, גם אם אין יכולת כלכלית, וגם אם אין כדאיות כלכלית (היחס בין מחירי הקניה למחירי השכירות מגיע לשיאים לא הגיוניים). הסיכון בבועת נדלן הוא שהיא נוטה להתפוצץ בבת אחת, ואז כולם נפגעים ביחד.
1. בכלכלות הגדולות בעולם כבר מתחילה ירידה משמעותית במחירי הדירות, בסין מדובר כבר במפולת. גם בלי לרסק את משלמי המשכנתאות, אנשים יתחילו להבין שהמחירים יכולים גם לרדת, והשוק יוכל להרגע.
2. בנק ישראל "מנפח" את בועת הנדל"ן באופן אקטיבי דרך הפיקוח על הבנקים. בנק יכול לתת פי שלוש הלוואות משכנתא, מאשר כל הלוואה אחרת. לכן הן זולות פי כמה, גדולות פי כמה וארוכות פי כמה. ברגע שיושוו דרישות ההון בין משכנתאות לשאר ההלוואות, מצבו של רוכש דירה יהיה דומה למצבו של בעל עסק: הוא יוכל לקבל מאות אלפי שקלים בודדים, לתקופה קצרה יחסית ובריבית גבוהה יחסית. זה כנראה יעודד אנשים לפתוח עסקים במקום לרכוש דירות להשקעה.

לסיכום, העלאת הריבית אינה פתרון קסם למלחמה באינפלציה. לא רק שזה פתרון שפוגע בעיקר בחלשים, זה גם לא תמיד עובד. האלטרנטיבה האפשרית היא למכור חלק מרזרבות המט"ח ובכך לחזק את המטבע המקומי. בד בבד מחיר המט"ח יעלה, וכך המט"ח שכן נשאר בבנק ישראל – יהיה שווה יותר, ויפצה על חלק מן ההפסדים מן המחירה.

* להסבר מדוע יתרות המט"ח אינן מהוות בטחון לשעת חרום, ומדוע הן אינן באמת חיוניות לייצוא, קראו במאמרים קודמים.