מה אפשר ללמוד מאתרוגים בשמיטה על רפורמת הכשרות?

נתחיל מהסוף. החלק המסומן באדום, הוא כנראה החלק העיקרי ברפורמת הכשרות, והמניע לקידומה.
אבל על מנת להבין טוב יותר מדוע ההיגיון הכלכלי של משרד האוצר, וגם של המתנגדים לרפורמה משובש לגמרי, נשווה את הכשרות לתחומים אחרים במגזר הציבורי.
האם הפרטה של שירותי הבריאות תביא לחיסכון בסך הוצאות הבריאות של הציבור? כנראה שלהיפך, היא תגדל. האם זה טוב? די ברור שכן. הרמה של המקצועיות והשירות ישתפרו, לפחות לבעלי ההכנסה הגבוהה. יצוא שירותי הבריאות שכבר עכשיו הוא ענף חשוב, יגדל משמעותית ויתרום לצמיחה במשק. לבעלי ההכנסה הנמוכה, המחירים כנראה יוזלו משמעותית ואיכותם תרד מעט יחסית. זה מה שקורה כאשר השוק הופך מאחיד למגוון. על מוצרי ה"פרימיום" משלמים יותר, ושאר השוק נהנה מחלק מההתקדמות בעלויות נמוכות יותר.
איך אני יודע? כי זה מה שקורה לאתרוגים בשמיטה. פעם ב7 שנים מוכרים את האתרוגים בקופסאות במחיר אחיד. בשנים רגילות, חלק מהאתרוגים נמכרים במאות שקלים, ואילו אתרוגים פשוטים ניתן להשיג במחירים ממש נמוכים. בשנת שמיטה, המכירות מנוהלות ב"אוצר בית דין" שמטרתו לכסות את העלויות. האתרוגים מחולקים למספר רמות ונמכרים סגורים בקופסאות. האתרוגים היקרים ביותר נמכרים במחיר נמוך מהמחיר בשנים רגילות, והזולים, במחיר גבוה משנים רגילות. זו המשמעות של שוק מנוהל ומפוקח. בשנה שלאחר מכן (למעשה שנתיים אחרי השמיטה), המחיר חוזר לשקף את רצון הציבור: מי שרוצה יקר מאוד, קונה ביקר מאוד, ומי שרוצה בזול, חוזר לקנות בזול. החקלאים והסוחרים מרוויחים יותר, וכולם מרוצים.

כאשר שוק הכשרות יפתח, אני מניח שהתוצאה תהיה דומה: מי שירצה כשרות מהודרת, יוכל למצוא כשרויות מהודרות יותר במחיר גבוה יותר, ומי שרוצה כשרות פשוטה, יוכל למצוא אותה במחיר זול יותר.
יותר עסקים יבחרו להיות כשרים, אלה שכשרים ישקיעו בכשרויות מהודרות יותר, ואלו שכבר מקפידים יתחרו בינהם מי יותר מחמיר ומקפיד. יותר אנשים יעסקו ויתפרנסו מתחום הכשרות וזה מצוין למשק. זו השקעה ביתרון היחסי הכי יציב של המשק הישראלי. חלק גדול מהיצוא הישראלי (לרבות תיירות) נסמך על יתרון הכשרות בישראל.

אז מהיכן נובעת הטעות של משרד האוצר? מההשכלה הכלכלית שלהם. הם למדו באוניברסיטאות משך שנים שמדינה אינה צריכה להתנהל כמו עסק, אבל האמת היא שהיא כן צריכה להתנהל כמו עסק. ההכנסות של המדינה הן מהפעילות הכלכלית של המשק. ככל שהפעילות העסקית במשק גדלה, יש יותר הכנסות.
ההוצאות של המדינה הן המגזר הציבורי. ככל שהוא גדל, משקל הפעילות העסקית יורד. בדרך כלל, הוא גם מפריע לפעילות העסקית. אם מטרת הרפורמה היא הפחתת עלויות הכשרות, זה לא כדאי, וזה גם לא יצליח. זה מוצר שיש לו ביקוש. זו לא בירוקרטיה. דווקא בתקנים שמשרד האוצר מציע להוסיף לטובת הרפורמה, כדאי דווקא לקצץ. זה צד ההוצאות של כלכלת המדינה