
כמו ביהדות, גם באיסלאם יש איסור על נטילת ריבית. וגם שם מדובר באיסור חמור.
בספרות האקדמית, קיימת הנחה שכיום רק באיסלאם יש בפועל התייחסות פרקטית לאיסור הריבית, מאחר והבנקאות האסלאמית שהוקמה לפני כמה עשרות שנים בלבד, כבר תופסת נתח משמעותי מהבנקאות העולמית וצומחת בקצב מסחרר.
למעשה, בקהילות היהודיות קיים מזה מאות שנים, מערך הלוואות ללא ריבית (גמ"ח) ממוסד ומסודר. אין נתונים מדויקים על היקף מערך הגמ"חים כיום, אך ניתן לומר בוודאות שהוא מהווה נתח משמעותי מהפעילות הפיננסית בקהילות היהודיות ברחבי העולם.
בכל מקרה, כדאי מאוד לבנקאות המסורתית בארץ, שמחפשת אפיקי צמיחה חדשים, לשקול לאמץ פתרונות מהבנקאות האסלאמית כדי להשיג אפיקי צמיחה חדשים בציבור היהודי בארץ ובעולם.
פתרונות הבנקאות האסלאמית מתחלקים ל3 חלקים עיקריים:
1. עסקאות המבוססות על שותפות. PLS (Profit and Loss Sharing)
2. עסקאות המבוססות על מכירה או מכירה לשיעורין.
3. עסקאות מבוססות עמלות
עסקאות המבוססות על שותפות.
PLS (Profit and Loss Sharing)
הסוגים העיקריים של עסקאות מבוססות שותפות הינם ה"מושאראקה" וה"מודאראבה".
"מושאראקה" הינה מודל המימון הרצוי ביותר ע"פ השריעה. בשיטת מימון זו, הבנק האיסלמי הוא שותף ללקוח במיזם (רכישה, עבודות תשתית, מימון וכדומה), בין אם הלקוח הוא אדם פרטי ובין אם הוא תאגיד. שני הצדדים הינם שותפים במיזם ברווחים או בהפסדים על-פי שיעור שנקבע מראש.
"מושאראקה מוטאנקיסה"- פתרון מושאראקה מותאם למשכנתאות. המלווה שותף בנכס, והלווה משלם שכירות עבור חלקו של המלווה. קיים מדד ייעודי למחירי השכירות לצורך עניין זה על מנת שסך התשלום לא יוצמד לשיעור הריבית
"מודאראבה" היא מצב שבו צד אחד, בעל ההון, משקיע הון אך נותר שותף שקט, לא מנהל. הצד השני, הלקוח, משקיע זמן ומאמצים אך לא הון. אם יש הפסדים, ישא בהם לחלוטין בעל ההון. אם יש רווחים, הצדדים חולקים בהם לפי חלקם היחסי של כל אחד מהם כפי שהוסכם מראש בחוזה. ע"פ בנק נגרה מלזיה (2010), בפועל, משמש כלי זה בעיקר אנשים פרטיים שמפקידים את כספם בבנק, ויקבלו תמורה רק במידה והבנק יחלק דיבידנד. לדברי אטלס, כלי זה סובל מ"בעיית יציגות" (דילמת הסוכן).
עסקאות המבוססות על מכירה לשיעורין
על פי שיטה זו הבנק רוכש את הסחורה והלקוח רוכש אותה מהבנק בתשלומים. ברכישה ע"י הבנק יש למעשה נטילת הסיכון ולא הלוואת כסף כנגד קבלת הכנסות ריבית על כך ללא נטילת סיכון. הבנק מחשב את "מחיר העסקה" והסיכון ולא את הריבית. הבנק מגבה את עצמו בהסכם נוסף בו יפוצה ע"י הלקוח במקרה ובסופו של דבר יתחרט ולא ירצה לרכוש מהבנק את הסחורה.
"איג'ארה" הינה סוג של "עסקת מכירה", מכירת הזכות להשתמש בנכס. כלי זה נחשב גמיש ונוח ליישום בבנק האיסלמי ומסוגל לייצר משכון ספציפי. איג'ארה היא למעשה "חכירה איסלמית", הבנק רוכש נכס ומחכיר אותו ללקוח עבור תשלומים חודשיים קבועים. העסקה עשויה לכלול אופציה לשוכר לרכוש את הנכס בתום השכירות, אף כי אינו מחויב.
"איג'ארה וא אינטינה" – כלי שבאמצעותו החוכר אינו משלם דמי שימוש אלא רוכש חלק בנכס המוחכר בניכוי דמי השימוש. כלי זה משמש בד"כ למשכנתאות.
"איסטינסה" – שיטה באמצעותה הבנק מבצע/מייצר (בנין, ציוד וכד') תחת בקשתו של הלקוח על פי מפרט וכמות ולאחר מכן הבנק מוכר ללקוח באמצעות תשלומים ורווח שסוכם מראש. שירות זה מאפשר מימון של ציוד, מבנים, פרויקטים בבניה ומתקני ייצור.
עסקאות מבוססות עמלות
"מוראבחה"- משמעות המילה היא "מכירה ברווח קבוע". על פי שיטה זו הבנק האיסלמי רוכש מוצר כלשהו, שבו הלקוח חפץ, ומוכר את המוצר הזה ללקוח, אשר משלם לבנק לשיעורין את ערך המוצר בתוספת סכום מסוים, שנקבע מראש, בתחילת העסקה, בסכום שאינו ניתן לשינוי.
"טווארוק"- "מעקף הלכתי אסלאמי" בו התשלום לגורם המממן נעשה בצורת קניה ומכירה של סחורה דרך צד שלישי
"אינהא"- "מעקף הלכתי אסלאמי" בו התשלום לגורם המממן נעשה בצורת קניה ומכירה של סחורה ללא שימוש בצד שלישי
"חיבה"- תשלום שנעשה מרצון בתמורה להטבה שהתקבלה, לדוגמא לקוח שמפקיד כסף למשמורת בבנק (תוכנית חסכון) יכול לקבל מענק עבור ההפקדה.
הרב חנן אטלס ערך ב2018 מחקר על האפשרות לאימוץ מודלים מהבנקאות האסלאמית לטובת הציבור היהודי. ע"פ מחקרו של אטלס (2018), האפיק הרלוונטי ביותר הוא כמובן הPLS. בתוך מסלול זה, לפי רוב הפוסקים שהוא פנה אליהם, נראה שה"מושאראקה" עשויה להתאים להלכה היהודית, אך ה"מודאראבה" תתאים פחות.
Leave a Reply