כאשר אדם מעוניין לגדל סוס, עומדות בפניו שתי אפשרויות:
האחת, לגדל את הסוס בעצמו, ולשאת בכל העלויות הנלוות: ניקיון, טילוף, אילוף וטיפול וטרינרי.
השניה, שבה בוחרים רוב מחזיקי הסוסים, היא החזקת הסוס ב"פנסיון" בחוות סוסים. בחווה דואגים לכל צרכיו של הסוס ובמקביל משתמשים בו לרכיבות. כאשר בעל הסוס מעוניין לצאת לרכיבה, הוא מודיע לחווה מראש ולוקח אותו לרכיבה.
בצורה זו, בעל הסוס משלם מעט יחסית וגם לא צריך לדאוג לטיפול בסוס, וכאשר הוא רוצה את הסוס, הוא יכול להשתמש בו. לחוות הסוסים יש סוסים זמינים בכל זמן נתון שבהם היא יכולה לערוך פעילויות ורכיבות משותפות ללקוחותיהם.
איך יכול להיות שבאותו זמן נתון, גם לבעל הסוס יש סוס וגם לחווה יש את אותו הסוס שרוכב עליו לקוח של החווה? האם נוצרו כאן סוסים חדשים?
מנגנון דומה קיים בשוק ההון
אדם משקיע את כספו הפנוי במניות כדי להנות מהתשואה. אותו הכסף משמש את החברות להרחבת פעילותן, ובו זמנית הוא של הבעלים. (נתעלם מההבדל בין הנפקה ראשונית לבין המסחר המשני)
בצורה זו כולם נהנים מהרווחים, ובדומה לחוות הסוסים, הכסף אותו כסף, כמו שבחוות הסוס אותו סוס.
הפעילות של חוות הסוסים וגם של שוק ההון מאפשרת ליותר גורמים להנות מאותם משאבים. זה נהנה וזה לא חסר. חוות הסוסים מעודדת את הגדלת כמות הסוסים, היא מגבירה את השימוש בסוסים ומקלה על הטיפול בהם. גם שוק ההון מעודד השקעה ויצירה של מוצרים ושירותים חדשים. הם יוצרים ערך חדש שרבים יכולים להנות ממנו. חלוקת ההנאה מהערך מתבטאת בהתנהלות הכספית.
גם בבנק קיים מנגנון דומה:
אדם מפקיד* את כספו בבנק כדי להנות מריבית, או מטעמי נוחות: בבנק הכסף בטוח מגניבה, יש תיעוד לפעולות וקל להעביר מחשבון לחשבון.
הבנק מלווה את הכסף לעסקים שרוצים לצמוח ולהתרחב. המפקידים נהנים מריבית ושירותים והעסקים ממימון זמין.
הבעיה מתחילה כאשר הבנק מפנה את הכסף שנועד להשקעה בעסקים ויצירת דברים חדשים- לרכישת זמן ולא ליצירת ערך. הלוואה שמשמשת להוצאה (חופשה למשל) אינה יוצרת ערך חדש.
הבעיה העיקרית היא כאשר לווה נמצא במצוקה. כאשר אדם שקוע בחובות והנושים לוחצים עליו, הוא צריך הלוואה על מנת לקנות זמן ולא על מנת לייצר ערך חדש. המפקיד יקבל כנראה ריבית על כספו, אך הלווה לא מרוויח מההלוואה. הכסף לא שימש לטובת מוצר או שירות, אלא שימש רק את המפקיד כדי להרוויח מהכסף שלו.
"את כספך לא תיתן בנשך ובמרבית לא תיתן אכלך". לא נכון לנצל את הכסף למשהו שאינו יוצר ערך אלא רק נושך מהערך הקיים. לא נכון להרבות את הכסף מהצורך של האחר באוכל.
מלווים בריבית פסולים לעדות החודש. יחד איתם פסולים מהמרים, וסוחרי שביעית, למה? "שאינם עוסקים ביישובו של עולם"
הרש"ר הירש בפירושו על התורה מסביר שאדם צריך להתפרנס מעבודה ולא מכסף.
*מדובר בעיקר בפקדונות, ועל חלק מהכסף שבחשבונות העו"ש. בעבר נהוג היה להציע ללקוחות להפקיד כסף לפקדון ולקבל ריבית, אך בסביבת הריבית הנמוכה כיום, ללקוחות פרטיים כמעט אין טעם להפקיד לפקדון, ולכן רק חלק מהכסף בעו"ש נחשב לצרכי מתן הלוואות. גורמים אחרים מספקים לבנק את רוב הפקדונות המשמשים לאשראי ללקוחות.
Leave a Reply