פרשת בהר עוסקת רבות ביובל ונזכר בה איסור ריבית. במצב הרגיל נעשים צעדים אנושיים לקידום החלשים: קרובי המשפחה מנסים לגאול נחלה שבן משפחה נאלץ למכור, או אדם שנאלץ למכור עצמו לעבד אלה מאמצים של בני אדם. ביובל, מבוצע "ארגון מחדש", ארגון מלמעלה: כל העבדים משתחררים וכל הקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים.
הרמ"ד ואלי (מתלמידי הר"ח ויטאל תלמיד האר"י) קורא לניסיון לגאולה מקומית על ידי בני אדם, "גאולת כסף" ולגאולה הכוללת הוא קורא "גאולת זהב". הכסף נועד למדוד ולכמת ערך, ולאנשים נח לעבוד עם דברים מדידים, כך אפשר להשוות, לסדר ולקבוע "כללי משחק". הזהב הוא סחורה, מוצר שעל בסיס ערכו ניתן לבנות מסחר.
בפרק רביעי במסכת בבא מציעא יש דיון ארוך ביחס שבין כסף (מתכת) לבין זהב. מה נחשב כסף ומה סחורה. הדיון שם מבהיר את ההבדל בין כסף (אמצעי תשלום) לבין סחורה בעלת ערך.
הכסף (אמצעי תשלום) נועד לבטא ערך (ממוני). כך הנסיון לחלץ את הנזקק ממצוקתו על ידי קרובי משפחתו היא פעולה (מעשה) המבטא ערך (רוחני).
לנו כבני אדם, נח למדוד דברים במונחי כסף (אמצעי תשלום), אבל אנחנו חייבים לזכור שתפקידו של הכסף (אמצעי תשלום) הוא לבטא ערך (ממוני). מי שמנסה ליצור ערך (ממוני) מכסף (אמצעי תשלום) עובר על איסור ריבית, ולפי חז"ל "עסקיו מתמוטטים" כך קורה גם לציבור שיוצר בועות פיננסיות- יצירת כסף מכסף.
באותה מידה, נח לנו כבני אדם לעשות מעשים שנראים לנו טובים, אבל חשוב לזכור שהם באים לבטא ערך (רוחני) גבוה יותר. מסוכן לבנות אידיאולוגיה מ"לעשות מעשים טובים". כל רשעות מוצאת לעצמה הצדקות שונות, ומציגה את מעשיה כ"טובים". אחת לכמה זמן, צריך לקבל קריאת כיוון מלמעלה. כיוון לערך (הרוחני) שלאורו צריכים להיעשות המעשים.
Leave a Reply