הלל גרשוני שובר מיתוסים על הביטוח הלאומי

המיתוס השני, הנפוץ כמדומני יותר אצל דתיים, הוא שזה כלי של צדקה. כך לדוגמה אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ', שביטוח לאומי הוא אחת ההמצאות החשובות ביותר של המדינה, כי זה כלי של צדקה ברמה הלאומית.

כדי לנפץ את המיתוס הזה, די להעיף מבט בגרף המצורף, של חלוקת ההוצאות של ביטוח לאומי, מתוך הדו"ח לשנת 2016. הסכום שחילק הביטוח הלאומי ב-2016 היה 77 מיליארד ש"ח, לא כולל הוצאות מנהל ותפעול של 1.7 מיליארד ש"ח (שאינן כלולות בגרף).

כמו שאתם רואים, החלק הגדול ביותר הוא קצבאות זקנה ושארים (40% – כ-30.8 מיליארד ש"ח). הקצבאות האלה אינן צדקה בדרך כלל, כי הן ניתנות לכולם. רוב הציבור איננו עני – והזקנים כשלעצמם בדרך כלל אינם עניים, ויש להם נכסים ופנסיה ועוד – והם מקבלים קצבת זקנה בלי קשר לשאלת מצבם הכלכלי.

עוד 19% (כ-16 מיליארד ש"ח) הולכים לקצבת נכות כללית, שגם היא אינה מתחשבת בעושר של משפחת הנכה. 9.4% הם תשלומים לאמהות (מענקי לידה, דמי לידה, מענק אשפוז) ו-8% הם קצבאות ילדים. גם זה אינו צדקה.

לגבי סיעוד, אבטלה ונפגעי עבודה – ניתן לטעון שזה צדקה, אם כי במובנים רבים זה בא במקום ביטוח פרטי. אמרנו לעיל שביטוח לאומי אינו ביטוח, אבל הוא כן מהווה תחליף לביטוח. לדוגמה, אנשים היו עושים ביטוח אבטלה (או שומרים לעצמם כסף בצד) אלמלא היו דמי אבטלה. תשלומי מילואים ודאי אינם קשורים לצדקה.

מה נשאר לנו? רק הבטחת הכנסה – 3% – המהווה באופן מובהק (יחסית!) צדקה.

אם כן מכל המפעל האדיר הזה של גביית מסים ותשלומי העברה, רק אחוזים בודדים מכל המיליארדים של הגוף הזה מהווים באמת ובתמים צדקה. וכשזוכרים שגביית המסים הזו כשלעצמה פוגעת מאוד בעניים (זוכרים את משה סילמן, שהצית את עצמו במחאה החברתית? הוא היה בעל עסק שחויב באלפי שקלים על ידי ביטוח לאומי, משאיתו עוקלה ומצבו החל להידרדר יותר ויותר), וכשאנו זוכרים שגם ככה ביטוח לאומי נמצא בגירעון אקטוארי המוביל לפשיטת רגל בתוך שנים לא רבות – יש מקום לפקפק האם המוסד הזה הוא באמת מוסד הצדק הנאצל שסמוטריץ' ואחרים מדמיינים לעצמם.