איפה ההשקעה הכי כשרה לפי התורה?

חשבתם פעם למה אין שום בעיה להשכיר רכב בשווי 100,000 ש"ח ולקבל תשלום עבור ההשכרה, אבל אסור להלוות 100,000 ש"ח ולקבל תשלום עבור ההלוואה?

איך נבחין בין הלוואה אסורה לעיסקה המותרת, ואף מומלצת לפי ההלכה.

קריטריון אחד הוא הסיכון ("קרוב לשכר ורחוק להפסד" בב"מ ע.)
בהלוואה, המלווה לא נוטל על עצמו סיכון, לפחות באופן רישמי. גם אם הכסף יאבד או ייגנב, אפילו באונס הלווה חייב לשלם. אפילו אם המטרה שלשמה נטל את ההלוואה נכשלה – הלווה חייב לשלם. ההנחה היא שהכסף נועד לשימוש ועל הלווה רובץ חוב כספי אישי ("מלווה להוצאה ניתנה" קידושין מז.) ועליו לשלמו בכל מקרה "ואפילו מגלימה שעל כתפו". "עבד לווה לאיש מלווה" (משלי כב )
בעיסקאות אחרות יש נשיאה הדדית בסיכונים: גניבה ואבידה, אונס ומתה כדרכה.

אם הרכב המושכר נגנב, השוכר אינו חייב להביא למשכיר רכב חליפי. קל וחומר אם הרכב התקלקל. אם ביציאה מבית המלווה בא שודד ושדד את כל כסף ההלוואה – הלווה עדיין חייב להחזיר למלווה את כל הסכום.

קריטריון נוסף הוא – מהות התשלום. האם על פעילות כלכלית או על המתנת המעות "כללא דריביתא כל שהוא אגר נטר- אסור" (בב"מ סג:). בימינו החלוקה יותר ויותר מתבררת בכיוון הזה כאשר קיימת ריבית בסיס כגון ה"פריים" או ה"עוגן", ואליו מתווספים פרמיות שונות כמו סיכון, סכוי לרווח (אפסייד אופציות)  נזילות ועוד.

לכאורה, יש הצדקה לגבות תשלום על המתנת המעות. משך תקופת ההלוואה המלווה לא יכול להשתמש בכסף. על מנת להבין את עניין המתנת המעות  כדאי לפנות למסכת סנהדרין כד: בה נכתב כי מלווי ריבית פסולים לעדות יחד עם סוחרי שביעית ומשחקים בקוביה. הסיבה לכך ע"פ רב ששת היא ש"אין עסוקין ביישובו של עולם". כלומר, יש כאן עניין ציבורי ולא רק פרטי. אבל איך הריבית פוגעת ביישוב העולם?

כדי לענות על השאלה הזו נחזור למשבר הסאבפריים ב2008. לווי הסאב פריים הם הלווים החלשים, העניים. כדי לפצות על הסיכון שבמתן הלוואות ללווים החלשים, גבו מהם ריבית גבוהה יותר. על פי סטטיסטיקות מהעבר, ההנחה היתה שאחוז מסוים מהלווים לא יעמדו בהחזרי ההלוואה והריבית תפצה על הסיכון הזה. בפועל, ב2008 עקב מספר סיבות ערך הבתים צנח והחובות נמחקו תוך קריסה כלכלית בכל העולם.

מדוע הלוואות בריבית אסורה פוגעות בכלכלה?התיאוריה הכלכלית מסבירה שמחירו של כל מוצר נמדד במונחי המוצר האלטרנטיבי. במקרה שלנו- ההלוואות שהיו יכולות להיות מופנות לאפיקים יצרניים כמו הקמת מפעלים ועסקים- הופנו לעשיית רווחים על חשבון החלשים.
מצד הלווים- לצרוך מעבר ליכולת ללא אחריות
מצד המלווים- לנצל קושי של החלשים