האם ההלכה בעד האיש או האישה בעת גירושין? בעד המשפחה

בגדול, לפי ההלכה יש לדאוג קודם כל לצרכי האשה והילדים, ושאר הנכסים שייכים לאיש.
במהלך חיי הנישואין, הנכסים ("צאן ברזל" ו"מילוג") וההכנסות ("מעשה ידיה") שייכים לאיש.
בעת גירושין ח"ו, לאחר שמקבלת האשה את נכסי ה"מלוג" שהכניסה, האיש חייב בכתובה (סכום כסף גבוה) ובמזונות, גם אם לא נשאר לו כלום ("ואפילו מגלימה דעל כתפיה" = שימכור את הבגדים שלו).
למעשה, כשיש הרבה נכסים האיש מרוויח וכאשר יש מעט נכסים האשה מרוויחה.

החלוקה הזו דומה לחלוקה בין עובד למעסיק בעסק:
העובדים תמיד זכאים למשכורות שמגיעות להם עד הפרוטה האחרונה. ולפיצויים מלאים בעת פיטורין, גם אם החברה הצליחה וגם אם לא.
לעומת זאת, עבור המעסיק הסיכון גדול יותר, אך גם הסיכוי. אם העסק הרוויח ושווי הנכסים בעסק גדל – המעסיק לא חייב לתת לעובדים שום דבר. אם נשארו חובות – זה לא נוגע לעובדים כלל. המעסיק חייב לשלם כל מה שיש לו.

על פי ההלכה המשפחה היא יחידה משותפת אחת שיש בה בעלי תפקידים שונים ומטרה משותפת.
על פי המשפט המערבי משפחה היא אוסף של יחידים שווים בעלי מטרות שונות.

ההלכה יוצרת תמריצים להקמת משפחה ולמניעת פירוק משפחה, כי זה ערך בפני עצמו.
הערך הזה (אידיאל) יוצר ערך חברתי (עזרה הדדית), דמוגרפי (ילודה) וכלכלי (יציבות, עבודה)

המשפט המערבי – אגזיסטנציאליסטי דואג לחלוקה צודקת בין הפרטים במשפחה, ובכך יוצר תמריצים לפירוק משפחות, ילודה נמוכה וניכור חברתי.

לא במקרה אחוזי הגירושין בעולם המערבי גבוהים לאין שיעור מאלו שבציבור הדתי.
לא במקרה עולם האקדמיה המערבי מתעלם מהמתאם (קורולציה) הבולט בין רמת ה"מערביות" לבין שיעור פירוק המשפחות.