זה נהנה וזה לא חסר זה כלל גדול בתורה ובכלכלה המודרנית

האדם הקדמון היה צייד – לקט וחי בתנאים דומים לבעלי חיים. התגבשות החברה האנושית וקביעת כללים משפטיים, עודדה אנשים להקים משקים חקלאיים מתוך ביטחון, שפרי עמלם אכן יגיע לידם.
במאה ה20 בעת המהפכה התעשייתית, היו חברות אנושיות שלקחו את העיקרון הזה "צעד קדימה", ויצרו ישות משפטית המכונה "חברה בערבון מוגבל" (בע"מ). ישות משפטית זו, נתנה לאנשים ביטחון להשקיע ללא חשש שבמידה והעסק יפסיד, הם יאבדו סכום גבוה מסך השקעתם בעסק, והם יישארו חסרי כל. אחרי הכל, המשקיע הסביר, מעוניין לקבל תשואה על הכסף שאותו הוא מסכן ולוקח בחשבון שהוא עלול להפסיד אותו, אבל הוא לא מוכן להפסיד מעבר לכך.
המדינות המתפתחות, שלא אימצו את עיקרון החברה בע"מ, נותרו בעוני מרוד. במדינות המפותחות הוקמו בורסות המשכללות ומפשטות את תהליך ההשקעה, והופכות אותו לשקוף יותר, ופשוט יותר.
התורה אוסרת הלוואה בריבית מצד אחד ומעודדת השקעה המכונה "עיסקא" עם סיכון ותשואה מצד שני. אחד ההבדלים בין הלוואה לעיסקא הוא הגבלת האחריות. בהלוואה הלווה חייב לשלם בכל מקרה זה מסביר מדוע רווח מהלוואה פחות מוסרי. בעיסקא שכשלה מתחלקים בהפסדים ולכן הרווחים ממנה כשרים ורצויים.
יש להבדל בין שני הלוואה לעסקה גם פן כלכלי. בעוד בהלוואה שנועדה לצרכי קיום או גלגול חובות לא נוצרת פעילות כלכלית חדשה, בהשקעה עם סיכון, בדרך כלל יש גם סיכוי. זו הדרך ליצירת עסקים חדשים והמצאות חדשות – בדומה למסך ההתאגדות של החברה בע"מ. איסור ריבית ועידוד עיסקאות חשוב לקידום כל המשק. אלו 2 האלטרנטיבות של המשקיעים, כשמותר להלוות בריבית – פחות משקיעים יפנו לעיסקאות השקעה עם סיכון.
ההבדל הזה מתבטא באיסור אחר במסכת סנהדרין: מלווים בריבית נאסרו לעדות יחד עם מהמרים וסוחרי פירות שביעית. הסיבה לכך היא שאינם עוסקים בישוב העולם. הלוואה בריבית דומה לספסרות פסולה במצרכים, ולהימורים שבהם אנשים משלמים כסף ללא תמורה.