מעטים מכירים את המסלולים צמודי המט"ח. מסלולים אלה נועדו בעיקר לתושבי חוץ שרוכשים נכס בארץ, אך עיקר פעילותם בחו"ל. בצורה זו הם מוגנים משינויי מטבע שעלולים למנוע מהם לפרוע את החוב. למשל תושב אנגליה שהכנסותיו בליש"ט והוא משלם משכנתא שקלית, היה עלול להפגע מהירידה החדה בשער הליש"ט שהתרחשה לאחר החלטת הברקזיט. סכום התשלום החודשי שלו בליש"ט עלה בחדות עם ירידת שווי הליש"ט. אם אותו תושב חוץ היה בוחר במסלול צמוד ליש"ט, התשלום החודשי שלו היה יורד באותה מידה.
הענין הוא שגם תושב ישראל שלקח הלוואה במסלול צמוד ליש"ט נהנה מאותה ירידה. וכאן מצויה לדעתי ההזדמנות הריאלית ביותר למחיקת חוב. מטבע שצונח מסיבות שונות הוא מצב שסביר שיקרה בעשור הקרוב. הרובל צנח ב50% בשמיטה (2015) כתוצאה מירידת מחיר הנפט. הליש"ט ב 20% בבת אחת כתוצאה מהברקזיט. והיורו יורד בכ 20% בשנתיים האחרונות בגלל החששות מיוון ודומותיה באיחוד, ובגלל הברקזיט והחשש שמדינות נוספות יפרשו מהאיחוד.
בניגוד לרובל ולליש"ט שנראה שמיצו את הירידות (לפחות מהסיבות הגלויות), לדעתי הירידה של היורו רק מתחילה:
1. הגיל החציוני באירופה בכלל ובגרמניה בפרט מתקרב ל50. לשם השוואה הגיל החציוני בישראל נמוך מ30. בנקים לא נותנים משכנתאות לאדם בן 50 במיוחד אם אין לו ילדים כפי שקורה באירופה. מי ישלם את החובות שצברו?
2. הילודה הנמוכה באירופה תאלץ את הצעירים לממן את הפנסיות של הוריהם המזדקנים. ועם העליה בתוחלת החיים – גם של סביהם. כל זה בנוסף לחובות הלאומיים.
3. ההתפתחות הטכנולוגית משנה את כללי המשחק. לכל פיתוח טכנולוגי נוצרים מהר מאוד חיקויים והתעשיה האירופית המסורתית מאבדת את יתרונה היחסי. הפרמטר העיקרי להצלחה הוא יוזמה וחדשנות – שמצויים בעיקר אצל צעירים שכאמור מתמעטים באירופה. הרכיבים הופכים גנריים יותר והליבה עוברת למרכז הערך. אם בעבר במכוניות האירופאיות הרכיבו מגבים מסין, במכונית של מובילאיי אולי ירכיבו מנוע של מרצדס, ואולי מנוע סיני.
4. הנכסים הפיננסיים במאזן המרכזיים באירופה הם חובות של מדינות כמו יוון. חובות שלא יוחזרו.
5. כשמדינות שעוזבות את גוש האירו חוות צמיחה כמו בריטניה, וכשלמדינות שחייבות כסף לבנק המרכזי אין סיבה אמיתית להישאר בגוש האירו, תרחיש של פירוק הגוש הופך ריאלי. במצב כזה היורו עלול להעלם. אף מדינה לא תשתמש בו (אולי רק גרמניה).
את התהליכים הברורים, הידועים והמוכרים השוק כבר מתמחר. ההזדמנויות לרווחים מסתתרות בשגיאות של השוק. אז איך ייתכן שהשוק טועה ולא מתמחר את הסיכון של היורו? הטעות נעוצה בעיקר בשגיאה הדמוגרפית. המומחים מפרשים את הצמיחה והעושר במדינות בהן הילודה נמוכה כצמיחה. למעשה מדובר בחלוקת העושר הקיים למספר נמוך יותר של אנשים כך שהעושר לנפש גדל. בנוסף, קיימת טעות שנובעת מגיל. כשאדם בן 28 (הגיל החציוני בישראל ) מכניס כמו אדם בן 46 (הגיל החציוני בגרמניה ) זה אומר שלמבוגר יש בעיה קשה. המומחים מפספסים את התובנה הזו כי רובם מגיעים מהמדינות העשירות ו"אין אדם רואה נגעי עצמו" וגם בגלל שמדובר בטווחי זמן ארוכים ובמגמה חסרת תקדים.
כאשר בוחנים את ההימור הזה על היורו, צריך לבחון מה הסיכון לתרחיש ההפוך – צניחה של השקל. דווקא כאן יש גורם שמפחית מאוד את הסיכון. בנק ישראל רכש בשנים האחרונות מט"ח בסכומים חסרי תקדים המגיעים לגובה של כמחצית מהתוצר. בתרחיש של צניחה בשקל יוכל בנק ישראל לייצב את המטבע. עדיין קיימת חשיפה לעליה בשווי היורו מול הדולר.
לסיכום. מדובר על הימור יחסית מחושב, שמתאים לכלל שטבעו חז"ל על הפסוק "ולאום מלאום יאמץ" כאשר עם ישראל עולה מלכות אדום יורדת. ההימור הזה מנוגד לדעת המומחים ולכן מי שישאל אותי אמליץ לו לא להקשיב לי. מי שהשתכנע – שיפעל לפי שיקול דעתו
Leave a Reply