הטיפול המערכתי בעניים על פי התורה (נכתב לפני 7 שנים)

השיטה המערבית: תשלומי העברה כטיפול בעוני ובפערים החברתיים

"מדינת הרווחה"- רקע היסטורי כללי:

התפתחות "מדינת הרווחה" המקובלת בעולם המודרני, כפי שאנו מכירים כיום החלה בגרמניה ב1870 כאשר ביסמארק הנהיג פנסיה ממלכתית. הפיתוח הבא של מדינת הרווחה המערבית- הקמת מערך רווחה שנועד למלא את הצרכים הבסיסיים של כל אזרח בכל שלבי חייו "מהעריסה עד לקבר" נעשה על ידי וינסטון צרצ'יל ראש ממשלת בריטניה. לאחר מלחמת העולם השנייה, כתוצאה מלחץ החיילים הרבים ששבו מהמלחמה למצבים קשים ולאור החשש מהאידיאולוגיה הקומוניסטית שהתפשטה בעולם באותה תקופה[1] בניית מערך רווחה הייתה הצעד המתבקש. בעיצומו של משבר הנפט בשנת 73 החלה ראש ממשלת אנגליה מרגרט תאצ'ר בהפרטת שירותי הרווחה, מגמה שהלכה והתחזקה במשך השנים כתוצאה מהבנת הצורך להגביל את היקף שירותי הרווחה ולייעלם. בשנים האחרונות, מספר תופעות חברתיות וטכנולוגיות מעמידות בספק את הכדאיות וההיתכנות לקיים מדינת רווחה מודרנית:

• התפרקות התא המשפחתי: כ40% מהילדים בארה"ב נולדים למשפחות חד הוריות.
• התייקרות בלתי פרופורציונאלית של השירותים הרפואיים כתוצאה מהתפתחותם המהירה.
• הזדקנות האוכלוסייה כתוצאה מעלייה בתוחלת החיים בעולם.

 

דאגה של השלטון לחלשים היתה קיימת גם בתקופת קדומות יותר. במסכת בבא מציעא דף  ע: מספרת הגמרא על המלך "שבור[2]" שהיה מחלק כסף לעניים. "מאי חונן דלים כגון שבור מלכא[3]" כלומר: דאגה של השלטון לחלשים הייתה קיימת עוד בימי האימפריה הפרסית. תפישת העולם הסוציאליסטית לא הייתה זרה לחכמי התלמוד ואף על פי כן הם בחרו שלא לאמץ אותה.

 

עקרונות "מדינת הרווחה"

ל"מדינת הרווחה" שתי מטרות עיקריות:

• לאפשר קיום בסיסי בכבוד לכל התושבים לאורך חייהם "מהעריסה עד לקבר".
• לצמצם את הפערים הכלכליים-חברתיים בין השכבות, להקטין את אי השוויון.

למימוש מטרות אלו נעשה שימוש במערכת מיסוי פרוגרסיבית בה עיקר נטל מימון הוצאות המדינה מוטל על השכבות החזקות, ומערכת תשלומי העברה מיועדת לתמיכה בשכבות החלשות. הוצאות הרווחה מתחלקות לשני אפיקים עיקריים:

• העברות בעין- שירותים ציבוריים כגון חינוך ובריאות המסובסדים על ידי המדינה ובכך מקילים בעיקר על השכבות החלשות ומקטינים את אי השוויון.
• תשלומי העברה- תשלומים שלא כנגד פעילות כלכלית, המיועדים לתמיכה פרטנית באוכלוסיות נזקקות. לעיתים באופן יעודי כגון הבטחת הכנסה ולעיתים בצורה אוניברסלית כגון קצבאות ילדים. בחלק מתשלומי ההעברה ישנו אלמנט ביטוחי, ההוצאה הלאומית לרווחה כוללת גם את הוצאות הפרטים על השירותים הביטוחיים (מס בריאות וביטוח לאומי). ליבת שיטת תשלומי ההעברה היא התמיכה הישירה בנזקקים ועליה נסוב הדיון במאמר זה.

 

שיטת תשלומי ההעברה – יתרונות וחסרונות

תשלומי העברה הם העברות של הממשלה לפרטים שלא תמורת עבודה. בצורת תמיכה זו קיימים יתרונות וחסרונות:

יתרונות:

1. ניסיון- זו השיטה המקובלת במדינות הרווחה  המודרניות ולכן יש בה ניסיון רב ולא צריך "להמציא מחדש" את השיטה.
2. שוויון- הגביה והחלוקה נעשית על פי קריטריונים שווים המאפשרים חלוקה שיטתית ומסודרת.
3. שקיפות- הכללים מפורסמים וברורים כך שאפשר לדעת מראש כמה תמיכה תתקבל בכל מצב מצוקה עתידי.
4. בטחון- "רשת הבטחון" שפורסת מדינה מבטחת את הפרט במקרה של נפילה כלכלית או אסון. בכך היא מעודדת לקיחת סיכונים כלכליים החיוניים להתפתחות המשק.
5. מקשה על רמאויות- למדינה מאגרי מידע גדולים על כל אזרח העשויות להועיל במניעת רמאויות

 

חסרונות:

 

בשיטת תשלומי ההעברה מספר בעיות מובנות- אינהרנטיות:

 

בשכבות החלשות:

1. ניכור חברתי בין מעמדי- אין קשר אישי בין עניים לעשירים אלא רק העובדים הסוציאליים מכירים את מצוקת העניים, כתוצאה מכך העשירים אינם מרגישים מחויבים למצבם של העניים, והעניים אינם מרגישים מחויבים לכספם של העשירים המממן את שירותי הרווחה והקצבאות שלהם.
2. עידוד שלילי לעבודה- לפעמים יותר משתלם וקל להוכיח עמידה בקריטריונים מאשר לצאת לעבוד ולפעמים אף יותר משתלם.
3. עידוד להעלמת הכנסות- תשלומי ההעברה מהווים תמריץ להעלמת הכנסות ע"מ לזכות בהטבות כלכליות. העובדה שהוצאות כל שבעת העשירונים התחתונים גבוהות מהכנסותיהם מלמדת על היקף העלמות גבוה מאד[4]. אם משק בית ממוצע בעשירון התחתון מדווח על הוצאות של 7020 ₪ והכנסות של 2672 ₪ כנראה שלא הכל מדווח… מובן ששיעורי המס הגבוהים המוטלים על השכבות החזקות כתוצאה מהוצאות הרווחה מהווים תמריץ להעלמות מס גם מצידם.
4. אבטלה ועובדים זרים- במדינות המערביות רבות, התמיכה הסוציאלית הופכת את הנתמך לתלותי וחוסר מוטיבציה לעבוד בעבודות פחות מכובדות ויוקרתיות. ומביאה לתופעה פרדוכסלית של אבטלה גבוהה מצד אחד ועובדים זרים מצד שני[5]
5. בזבוז תועלת פוטנציאלית- מערך גביית הכספים וחלוקתם מבזבז משאבים רבים ומהווה נטל על המשק והחברה[6]. כמחצית (!) מהוצאות הממשלה (ללא החזר חובות) מוקדשות לתשלומי העברה. ע"פ מחקר של שחר שלוש, על כל שקל שנגבה, המשק מבזבז חצי שקל על הגביה. הורדת מיסים, כתוצאה מהקטנת הוצאות הממשלה- מקטינה את העלמות המס, מעודדת צמיחה ומעלה את אטרקטיביות המשק למשקיעים זרים.
6. "פוליטיזציה"- היקף התמיכה וצורתה נקבעים ע"י פוליטיקאים המייצגים אינטרסים של קבוצות ולא אנשי מקצוע. עובדה זו מביאה לעיתים, להחלטות פופוליסטיות ולא יעילות לכל הצדדים. אמנם בכל נושא במשטר דמוקרטי החלטות מתקבלות בדרך דומה, אך קביעת קריטריונים כוללים להגדרת עוני אינה מעשית במשאבים סבירים כתוצאה מתפישות שונות לגבי מהם צרכים בסיסיים ומיהו נצרך אמיתי וכתוצאה מריבוי הגורמים המשפיעים. בדרך כלל כוחות השוק הם הפתרון היעיל להקצאת משאבים אופטימאלית.  (האם סטודנט נחשב עני בתקופת לימודיו? האם נכה שעובד בהייטק צריך קצבת נכות? האם לב לבייב זקוק לקצבת ילדים? האם חרדי ליטאי בעל הכנסה גבוהה שצריך לחתן 10 בנות כולל דירה נחשב נצרך? האם חרדי חסידי צריך שטריימל ב2000$? האם נרקומנים ועבריינים נחשבים לנצרכים?).
7. תלות כלכלית- האפשרות להסתמך על קצבה מביאה לתלות כלכלית אצל הנתמכים היוצרת אנומליות כלכליות והקצאת משאבים לא יעילה.
8. תלות תודעתית- פיתוח תלות תודעתית אצל הנתמכים היוצרת תחושת ייאוש וקיפוח ועוני בין-דורי.
9. הגדלת אי השוויון בטווח הארוך- הסתמכות על קצבאות גורמת להסתפקות בהכנסה מעבודה נמוכה יותר בשכבות החלשות המביאה לגדילת העוני ואי-השוויון בטווח הארוך[7]. גידול בפערים הסוציו-אקונומיים מביא לעליה בפשיעה[8] ובניכור החברתי ולהקטנת התחרותיות המשק.
10. שימוש למטרות לא ראויות- במקרים רבים כאשר התמיכה מגיעה בצורת כסף מזומן, הוא עלול לשמש למטרות שליליות (סמים, אלכוהול, הימורים) כך שהגדלת הקצבה לא תועיל ואף עלולה להזיק.
11. מחליף קשר אישי- ע"מ לצאת ממצבים קשים יש צורך בקשר אישי עם גורמים בחברה שיאפשרו השתלבות בחברה תוך יצירת תחושת מחויבות הדדית בין האדם לחברה.
12. אין תחושת מחויבות- בשונה ממצב בו מקבלים תרומה מאדם פרטי המעוניין בדרך כלל לדעת לאן מופנה כספו ויכול להפסיק את העברת הכספים מתי שירצה, כאשר התמיכה מגיעה מהמדינה תחושת המחויבות קטנה יותר, הפיקוח פחות הדוק והחלוקה מתבצעת על פי קריטריונים קבועים גם כאשר אין הצדקה והגיון בכך.
13. לא מספיק ולא מתאים לצרכים- תקצוב על פי קריטריונים "יבשים" מצד אחד- לא מספק את צרכי הנזקקים ומצד שני- חלקו "מבוזבז" על מי שלא צריך. לדוגמא: המדינה מסבסדת קניית רכב חדש לנכה- משפחה עניה לא יכולה לקנות רכב חדש מסובסד, משפחה עשירה לא צריכה סבסוד. בעיה זו אינהרנטית לשיטת תשלומי ההעברה שכן הפוליטיקאים רוצים "להשיג" כמה שיותר קצבאות ואילו האוצר רוצה לשלם כמה שפחות. ה"פשרה" המתבקשת ביניהם היא אישור קצבאות והטבות שאף אחד לא יקח. לדוגמא: זיכוי ממס הכנסה לחיילים משוחררים (שבדרך כלל לא מגיעים למדרגת המס הרלוונטית).           הציבור שברובו אינו מבין את המשמעות של הפרטים הללו, שומע שח"כ מסוים העביר חוק לטובת קבוצה מסוימת שיש כלפיה אמפתיה, וכך הח"כ שהעביר את החוק זוכה לאהדה ופרסום למרות שהמשמעויות המעשיות מינוריות.

 

בשכבות החזקות:

 

14. חוסר אכפתיות מהשכבות החלשות- מתבטא בביטויים שנשמעים פעמים רבות בנושאים מסוג זה: "שהמדינה תדאג להם" "למה המדינה מזניחה אותם?".
15. ניתוק חברתי בין השכבות החזקות לחלשות. מתבטא בחלוקה גיאוגרפית ברורה בין השכבות, העשירים מרוכזים באזורים מסוימים והעניים באחרים.
16. מיסוי ישיר גבוה- המביא לתחושת ניצול, העתקת פעילות עסקית לחו"ל והקטנת התוצר ומספר מקומות העבודה. אמנם המיסוי הישיר בישראל נמצא במגמת ירידה בישראל ובעולם, אך קיום מדינת רווחה המהווה כמחצית מהתקציב השוטף במדינות המפותחות מחייב שיעורי מס גבוהים. שימוש במיסוי עקיף כתחליף למיסוי ישיר מגדיל את אי השוויון.
17. העלמות מס חוסר מוטיבציה לעבוד: על פי עקומת לאפר העלאת נטל המס הינה בעלת תפוקה שולית פוחתת. כאשר רף המס עולה, פוחתת המוטיבציה לעבוד ועולה המוטיבציה להעלים מס, ולכן ההכנסות ממיסים עולות בשיעור הולך וקטן ואף יורדות עם עליית שיעורי המס.

 

לסיכום: בשיטת תשלומי ההעברה ישנם חסרונות מובנים רבים הפוגעים כלכלית וחברתית בשכבות החזקות והחלשות כאחד. השיטה כרוכה בהשקעת משאבים רבים בצורה בזבזנית ולא מותאמת לכוחות השוק.

 

 

שיטת התורה: מתנות עניים כטיפול בעוני ופערים החברתיים

מאפייני מתנות עניים בתורה

 

המכנה המשותף של מתנות העניים בשדה  הוא שבעל השדה נדרש לתת לעניים את החלק בו העלות השולית מבחינת הזמן הנדרש לאיסוף היא הגבוהה ביותר: קצה השדה, שיבולים /ענבים בודדים. עקרונות אלו ניתנים ליישום גם בכלכלה מודרנית כפי שיוסבר בהמשך.

במתנות עניים: לקט, שכחה ופאה פרט ועוללות , בעל הבית לא נדרש להביא את המתנות אל העניים אלא העניים נדרשים להתאמץ בשביל להתפרנס. בשיטה זו יש כמה יתרונות :

1. הכרות והפחתת הניכור- נוצרת היכרות ראשונית המפחיתה את הניכור בין המעמדות החברתיים בעם ומגדילה את הערבות ההדדית. דוגמה לכך ניתן למצוא במגילת רות[9].
2. קשרי עבודה- בכך שהעני מגיע לשדה נוצר קשר בין העני לעשיר העשוי ליצור קשרי עבודה פוטנציאלים .
3. מניעת ביזבוז ובירוקרטיה- העלות של תועלת מסוימת לעני כאשר העני לוקח מה שלפועל ייקח הרבה זמן לאסוף נמוכה משמעותית לבעל השדה מהמצב היום שבו הכסף נגבה כמס הכנסה ואז מחולק במערך חלוקה בירוקראטי לנצרכים. החסכון בעלויות האיסוף לעשיר והחסכון בבירוקרטיה למדינה מביאים לסך תועלת גדול יותר לעניים בסך תשומות נתון.
4. מניעת "פוליטיזציה" של המערכת- חלוקה על פי כוחות השוק, אינה נקבעת על ידי נציגי העם בכנסת, הנתונים ללחצים פוליטיים של יחידים, אלא משקפת בדיוק את סדר העדיפויות של ציבור התורמים בנושא התמיכה בנזקקים.
5. עלות תחליפית נמוכה- עלות עיבוד היבול התחליפית של העני על עקומת התמורה נמוכה ביחס לעלות התחליפית של בעל השדה לעיבוד אותה כמות. המאמץ הכרוך באיסוף תבואה ממקום מרוחק או קשה לאיסוף גבוהה משמעותית משאר חלקי השדה. בזמן שייקח לפועל לאסוף תבואה זו, בעל השדה יכול להרוויח יותר בחלק אחר של השדה ולכן העלות התחליפית שלו גבוהה יותר. לעני שאין לו מקור פרנסה אחר עלות תחליפית נמוכה ביותר. בצורה זו העני מקבל את צרכיו הבסיסיים במחיר הנמוך ביותר לעשיר. דוגמא להמחשת העניין: עני יתקן תקלה קלה ברכב בעצמו, עשיר יעדיף לשלם למוסך מכיוון ששעת עבודה שלו משתלמת יותר.
6. סיכון נמוך לשימוש לרעה- העני מקבל מוצרי מזון שסבירות נמוכה יותר שינוצלו למטרות שליליות כגון אלכוהול וסמים כפי שקורה במקרים רבים (על פי שיחות עם גורמי רווחה)
7. ניסיון תעסוקתי בסיסי והקטנת תחושת התלות- העני מקבל מוצרים גולמיים וצריך לסחור בהם או לעבד אותם וכך מתרגל לעבוד ולא להיות תלותי.
8. עידוד לעבודה- כאשר העני צריך לעבוד כדי לקבל מתנות עניים סביר להניח שיעדיף למצוא עבודה יצרנית כי בכל מקרה הוא צריך לעבוד אז ירצה לפחות להתפרנס בכבוד. כאשר מי שאינו עובד זכאי על פי חוק להבטחת הכנסה ללא עבודה מצדו במצבים מסוימים זו אפשרות עדיפה על עבודה. לעומת זאת כאשר אין לו דרך להתפרנס ללא מאמץ סביר שיעדיף עבודה על ליקוט. אמנם בעבודה הוא כפוף להוראות המעביד, אך עבודה מקנה לו בטחון ויציבות שאינו יכול לקבל בדרכים אחרות. מתנות עניים בנויות כך שאי אפשר יהיה להסתמך עליהן לחלוטין. בימינו, מיסוי על עבודה לטובת הטבות סוציאליות במקרים רבים מביא לעליה באבטלה (תמרי, תחומין).
9. מקטין ואף מבטל את הצורך בתשלומי העברה- בדרך זו ניתנת תמיכה בסיסית מיידית ונפתחות הזדמנויות לפתרון ארוך טווח לחלשים בחברה. הקטנת תשלומי ההעברה מאפשרת הורדת מיסים ו\או השקעה בתחומים אחרים. הגדלת ההכנסה הפנויה כתוצאה מירידה בנטל המיסים עשויה לתרום לגדילת המגזר השלישי (G.O ) בדומה למבנה המשק האמריקאי.
10. אפשרות להשקיע בתשתיות והכשרה מקצועית- את המשאבים שמתפנים אפשר להפנות להגדלת ההון הפיזי וההון האנושי ע"י השקעה בתשתיות ובהכשרה מקצועית. השקעה בתשתיות יכולה להוות תחליף אמיתי וקבוע לקצבאות ("לתת לנצרכים חכות ולא דגים"). דוגמאות: אוטובוסים מותאמים לנכים מאפשרים לנכה להסתדר בלי רכב, התאמת מקומות עבודה ולימודים לנכים תועיל גם לנכים בעלי אמצעים- רכב וקצבאות לא יועילו להם, השכלה גבוהה מסובסדת תקטין פערים בטווח הארוך, תשתית תחבורה איכותית תקרב את הפריפריה למרכז. אמנם יש מדינות כגון מדינות סקנדינביה המשקיעות בתשתיות וגם ברווחה, אך מדובר במדינות עשירות שיכולות להרשות זאת לעצמן. בשאלה איזו השקעה מניבה יותר תועלת לשכבות החלשות, השקעה בתשתיות נותנת מענה טוב יותר לטווח הארוך.

 

 

 

מאפייני מעשר עני וצדקה

 

מעשר עני וצדקה מיועדים לחלשים ביותר בחברה שאין להם דרך להתפרנס או מי שיפרנס אותם.

הצדקה נועדה לאפשר קיום בכבוד לכל נזקק "מהעריסה עד לקבר". ההבדל ממדינת הרווחה הוא שבצדקה הנתינה מותאמת לכל נזקק בצורה אישית על פי צרכיו וראות עיני אנשי העיר:

"לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, אם אין לו כסות מכסים אותו, אם אין לו כלי בית קונין לו, אם אין לו אשה משיאין אותו, ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש, אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו, ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו."

(רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז' הלכה ג')

לעומת זאת במדינת הרווחה החלוקה נעשית לפי קריטריונים כלליים הנקבעים על פי לחצים פוליטיים.

ההתמודדות עם רמאויות בצדקה:

"עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד, היה ערום ואמר כסוני בודקין אחריו שמא רמאי הוא, ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד ואין בודקין אחריו."

(רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ו)

צרכי קיום בסיסיים ניתנים ללא בדיקה, צרכים שמעבר לכך מצריכים בדיקה יסודית ע"י החברה וגבאי הצדקה. בצורה זו הקיום הבסיסי מובטח והתמיכה שמעבר לכך תוקצה בצורה פרטנית לכל נזקק.

מעשר עני נועד לשפר את מצבם הכלכלי של העניים. ברוב השנים הם מתפרנסים מאיסוף אחר הקוצרים והבוצרים, אך פעם בשלוש שנים ניתנת להם אפשרות לשפר את מצבם הכלכלי ולקבל כמות גדולה יותר של תבואה בצורה נוחה יותר- בתוך העיר קרוב לבית, כך שבשנים הבאות יוכלו להסתדר בכוחות עצמם. ההכנסה הפנויה שמקבלים העניים בשנה השלישית והשישית מהווה סכום השקעה ראשוני שנועד לאפשר להם להתבסס מעט כלכלית ולהוציאו ממעגל העוני[10].  מעשר עני בכל שנה היה עלול ליצור תלותיות מובנית.

במצוות מעשר וצדקה ניתן ביטוי חשוב לפן הפסיכולוגי שבנתינה. גם אדם עני מחויב לתת מעשר מהכנסתו הדלה לעני אחר, כאשר העני נותן ממה שמקבל עולה הערכתו למה שקיבל מאחרים ועמדתו הנפשית משתנה ממקבל לנותן. הפן חברתי- מוסרי שבעצם הנתינה הוא העיקר ולא שאיפה לשוויון[11].

 

עקרונות הטיפול המערכתי בעניים על פי התורה

בעיון מנקודת מבט כלכלית על המצוות הכלכליות בתורה ניתן לגלות מערכת חוקים המותאמת למצבי עוני מסוגים שונים. החל מאדם חסר כל שאין לו סיכוי להשתקם בעצמו (טיפול בשיטת "עבד עברי") וכלה באדם עשיר שנקלע לקשיים זמניים "די מחסרו אשר יחסר לו" (דברים ט"ו ח') (כתובות סח- נספח 1). מתנות עניים ומצות מעשר עני מיועדות למקרי העוני המצויים והנורמליים ומאפשרים קיום בסיסי בכבוד ללא החסרונות הנובעים מהשיטות המקובלות כיום.

התמיכה המערכתית של החברה בחלש ע"פ התורה מתבטאת בעיקר בשני חיובים כלליים המוטלים על כל יחיד: מתנות עניים ומעשר עני. קיים הבדל משמעותי בין שני סוגי מצוות אלו: במתנות עניים על העני להגיע לבעל השדה  ולפעול בצורה אקטיבית להשגת מזונו ואילו בצדקה ומעשר עני על כל אדם מוטלת החובה לתת לעני ממה שהכניס לביתו- מוצר מוגמר או כסף.

על פי התורה, פרנסת העניים מוטלת על הפרטים ולא על המלך. המלך לוקח רק מה שדרוש לו לתפעול הצבא והשלטון כפי שניתן למצוא במשפט המלך בספר שמואל א' פרק ח'. דאגת המלך לחלשים בחברה מתבטאת במשפט וחקיקה הנותנים הגנה לחלשים בצורה מאוזנת. פרנסת העניים הפיזית מוטלת על הציבור ועל בית הדין המקומי. בכך שונה תפישת חז"ל מהתפישה הסוציאליסטית הרווחת כיום ברוב מדינות המערב ובכללן ישראל. בחלק ממדינות המערב כגון ארצות סקנדינביה שירותי הרווחה יותר עירוניים ופחות ממשלתיים.

 

הבדל מהותי יותר בין הכלכלה על פי התורה לכלכלה סוציאליסטית הוא מגמת הנתינה. בהבדל זה נעוץ שורש ההבדל בין השיטות: על פי הסוציאליזם הכללי מגמת הנתינה היא שאיפה לשוויון[12]. לפי התורה לכל פרט יש תרומה שונה לחברה הכללית. שונות זו מתבטאת גם בפן הכלכלי("לא יחדל אביון","כברכת ה אלוקיך אשר נתן לך"[13]). כל אחד, כולל עני המתפרנס מן הצדקה, צריך לתת צדקה על מנת לתקן את מידותיו (נדיבות, רחמנות, גמילות חסדים) ולהבין שכל מה שיש לו בא מהקב"ה ולא שייך לו אלא חלק מכספו מגיע לעניים[14]. בעולם המחשבה היהודי לכל אדם ולכל עם תפקיד שונה בעולם ולכן אין שאיפה לשוויון מוחלט. התורה אינה מצדדת בכפיית שוויון כלכלי מוחלט בין כל הפרטים אלא במיצוי הפוטנציאל של כל יחיד על פי צרכיו ויכולותיו.

 

 

הדרכים ליישום העקרונות בימינו

במצוות מתנות העניים בתורה ניתן למצוא עקרונות רבים הניתנים ליישום בימינו ועשויים לפתור באופן שיטתי ויסודי  בעיות וחסרונות הנובעים מהשיטות הנהוגות כיום.

1. עידוד מפעלים לחלוקת עודפים וסוג ב' לעניים בצורת זיכוי מלא ממס.
2. עידוד כלל הנישומים במס הכנסה לנתינת צדקה פרטית ע"י זיכוי גבוה ממס וניכויו מתקציב הרווחה.
3. אימוץ משפחות[15] מצוקה על ידי משפחות מבוססות או חברות מסחריות וקיזוז ההוצאות ממיסים. בצורה זו פוחת הניכור החברתי בין השכבות, נוצרים קשרים העשויים להתפתח לקשרי עבודה פוטנציאליים. העלות למאמץ ולמאומץ נמוכה יחסית בגלל יתרונות לגודל וכיון שמשק בית בעשירון העליון צורך הרבה פחות מהכנסתו ומשק בית בעשירון התחתון צורך הרבה מעבר להכנסתו ולכן סביר להניח שמשק בית עני יכול להפיק תועלת רבה מעודפים של משק הבית העשיר.

במצב הנוכחי, כאשר רמת ההיכרות והאחריות ההדדית בין השכבות החזקות לחלשות נמוכה, אם משפחה מבוססת תאמץ משפחת מצוקה, גדל הסיכוי לתרומת עודפים לנזקקים.

דוגמאות להמחשת העניין:

משפחה עניה המחליפה ריהוט בתדירות נמוכה עשויה להפיק תועלת רבה מרהיטים של משפחה עשירה המחליפה ריהוט בתדירות גבוהה.

אדם בעל הכנסה גבוהה שמעדיף רכב חדש ויקר כי לא משתלם לו לבזבז זמן על טיפול ברכב ולכן מחליף רכבים בתדירות גבוהה עשוי לתרום את רכבו הישן למשפחת מצוקה שאימץ. מכירת רכב משומש מצריכה השקעת זמן יקר מבחינתו. לאדם בעל הכנסה נמוכה משתלם יותר להשקיע זמן בטיפול ברכב ביחס לתועלת שהוא מפיק משימוש ברכב מפני ש"שעת עבודה" שלו שווה פחות במונחים תחליפיים.

4. תרומה של מוצרים משומשים אינה מוכרת לצרכי מס, שינוי במדיניות המיסוי בעניין זה, כמקובל בארה"ב, עשוי לחסוך למשק משאבים רבים ולהועיל לשכבות החלשות.    דוגמה להמחשה: כיום נכה מקבל הנחה בקניית רכב חדש בלבד. נכה עני שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות רכב חדש גם עם ההנחה לא יכול לקנות רכב בכלל. הכרה ברכבים משומשים לצרכי מס והנחות לזכאים לאחר הערכת שמאי תאפשר לשכבות החלשות הפקת תועלת מרובה בעלות נמוכה לנותן ולמשק.

 

 

לסיכום פרק זה: "מדינת הרווחה" המודרנית שהתפתחה במאות האחרונות בעולם המערבי עומדת בפני שוקת שבורה כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות דמוגרפיות ופוליטיות בעשרות השנים האחרונות. בנוסף לכך יעילותה בצמצום העוני והפערים החברתיים מוטלת בספק גדול: למרות שכמחצית[16] מתקציב המדינה השוטף מוקדש לתשלומי העברה- הפערים החברתיים והעוני הולכים ומתרחבים. חוסר היעילות נובע מבעיות אינהרנטיות קשות המובנות בשיטה זו.

מתנות העניים המופיעות בתורה מציבות שיטה כלכלית בעלת יתרונות רבים בהשקעה אפסית. השוני בין השיטות נובע מתפיסות העולם והמטרות השונות ביניהן וממגבלותיה של מערכת חוקים אנושית הכפופה ללחצים של גורמים שונים.

 

 

[1] הרעיון הקומוניסטי שהגה קרל מרקס לא מהווה חלק בהתפתחות "מדינת הרווחה" המודרנית אלא רעיון מקביל לה, ולכן לא נסקר.

[2] שבור מלכא הראשון: בנו של ארדשיד המלך הראשון לבית הססנידים. מלך בפרס בשנות 240-271. ידידו של האמורא שמואל, אוהב ישראל. בתלמוד מתארים אותו כבעל נפש יקרה, חסיד חונן דלים, ומרבה שיחה עם חכמי ישראל.

שבור מלכא השני: מלך מרגע שנולד 303-380 שונא ישראל גבה מיסים גבוהים מהיהודים בממלכתו

(י"ז אייזנשטיין, אוצר ישראל, אינציקלופדיית "דעת")

[3] רש"י מפרש במקום:"מלך פרס היה ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים נכרים" (נראה מדבריו שמדבר על השני)

[4] חלק מההפרש ניתן להסביר ע"י משיכת יתר (אוברדראפט), אך היות ופער זה קבוע לאורך שנים לא ניתן להסביר בכך את היקף התופעה.  אמנם האוברדראפט הלאומי גדל באופן קבוע, אך לא בסכומים כאלה. ניתן היה לטעון שמשקי הבית בעשירונים הנמוכים עברים בשלב כלשהוא לעשירונים העליונים ובהכנסה העודפת משלמים חובות מהעבר, אך היות והפערים הכלכליים בין השכבות בישראל הולכים וגדלים תרוץ מסוג זה דחוק למדי.

[5]  פרופסור מאיר תמרי "תחומין" כרך א "חיי כלכלה בהתאם להלכה"

[6] שחר שלוש (עמית קורת) 2007

[7] על פי מחקר JIMS-ISRAEL

[8] Blau&blau 1982

[9] "(ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת:", " (יג) וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְקֹוָק לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן:" (פרקים ב,ד בהתאמה) מליקוט השיבולים בשדה נוצר קשר בין רות שהייתה גיורת ענייה לבין בועז שהיה עשיר בעל שדות. הקשר התפתח לנישואין שהובילו ללידתו של דוד המלך.

[10] "היו לו מאתים זוז אע"פ שאינו נושא ונותן בהם [או שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם] הרי זה לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני" (רמב"ם, מתנות עניים פרק ט' הלכה י"ג) מי שיש לו סכום קטן שהוא סוחר בו אינו נקרא עני.

 

[11] השאיפה לשויון נוגדת את האמונה (הראי"ה קוק, עולת ראיה פרקי אבות עמוד קנה)

[12] הדבר מביא להגזמות כגון דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת בו העובדה שכ-80%  מהנצרכים לא היו בחו"ל מהווה בעית עוני

[13] דברים פרק ט"ו פסוק י"א, דברים פרק י"ב פסוק טו, פרק ט"ז פסוק י"ז.

[14] עין איה מסכת פאה א/ו. הרב אברהם יצחק הכהן קוק-  1865-1935 רב,פוסק ,מקובל והוגה דעות. תלמידו של הנצ"יב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוזין וחתנו של האדר"ת (רבי אליהו דוד רבינוביץ). עלה לארץ ישראל בזמן העליה השניה  ופיתח משנה פילוסופית קבלית אוהדת ביחס לציונות. הקים את הרבנות הראשית לישראל וכן את ישיבת "מרכז הרב". הגותו בספריו ובספרים שנערכו מכתביו מהווה מרכיב מרכזי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית. ספר עין איה הוא פירוש על הספר "עין יעקב" המרכז את אגדות התלמוד. ספר אגרות (בנספחים) הוא אוסף חלופת מכתביו עם אישים וגורמים שונים לאורך השנים.

[15] קיימות תוכניות מסוג זה כגון "בנק מזון" וקרן "עזרי"

[16]  45.4% מתקציב 2006 יועדו לתשלומי העברה ותמיכות ע"פ נתוני משרד האוצר.