לפעמים הפקעת מחירים זה טוב
למשל בתרופות וניתוחים. זה מאפשר את ההשקעות הנדרשות לפיתוח תרופות, ומעודד רופאים להשקיע עשרות שנים בהתמחות בניתוחים מסוימים.
המדינה משתתפת לעיתים קרובות בעלות התרופות והניתוחים וזה חלק מהסיבה לכך שהם הופכים יקרים יותר. וזה כאמור, מצוין.
הבעיה היא שלעיתים קרובות המימון חלקי. גם מימון של 90%% מניתוח שעולה מליון ש"ח אינו מספיק. נכון היה לממן 100% מטיפולים כאלה. אף אחד לא רוצה טיפול רפואי שאינו צריך.
שמעתם פעם על חברה למימוש זכויות רפואיות שמשיגה תרופות או ניתוחים?
אבל זה הכסף הקטן. הכסף הגדול הוא בקצבאות.
שם החברות למימוש זכויות רפואיות יכולות למצוא ללקוח דרכים להרוויח כסף שיוכל לעשות איתו מה שירצה (וגם לתת אחוזים לחברה )
שם הפוליטיקאים מחלקים כסף להרבה אנשים שיכולים לבחור בהם, ולחלק ג'ובים למקורבים להם.
הבעיה היא שיש מישהו שמשלם על זה ואלה דווקא החלשים ביותר:
העשירים לא משלמים (הכנסות מהון ונכסים )
השכירים משלמים אבל מקבלים את הרוב חזרה
ורק העצמאים, בעלי ההכנסה הנמוכה שאינם מאוגדים, משלמים יותר ולא מקבלים אבטלה ופיצויים כשעסק נופל. הם גם סובלים מגביה אגרסיבית גם כעצמאים וגם כמעסיקים קטנים.
אז מה כן?
טיפול במי שצריך ולא חלוקת כסף לפי קריטריונים פופוליסטיים:
מימון טיפול ואביזרים לנכים ולא קצבת נכות
חלוקת תלושי מזון לנזקקים ע"י עובדות סוציאליות ולא חלוקת כסף לפי הקריטריונים שמתאימים למפלגה זו או אחרת.
Leave a Reply