האם צריך לרדת לנכסים של איש עסקים שפושט רגל, ומה הקשר לאיסור ריבית?

האדם הקדמון היה צייד – לקט וחי בתנאים דומים לבעלי חיים. התגבשות החברה האנושית וקביעת כללים משפטיים,  עודדה אנשים להקים משקים חקלאיים מתוך ביטחון, שפרי עמלם אכן יגיע לידם.
היו חברות אנושיות שלקחו את העיקרון הזה "צעד קדימה", ויצרו ישות משפטית המכונה "חברה בערבון מוגבל" (בע"מ). ישות משפטית זו, נתנה לאנשים ביטחון להשקיע ללא חשש שבמידה והעסק יפסיד, הם יאבדו סכום גבוה מסך השקעתם בעסק, והם יישארו חסרי כל. אחרי הכל, המשקיע הסביר, מעוניין לקבל תשואה על הכסף שאותו הוא מסכן ולוקח בחשבון שהוא עלול להפסיד אותו, אבל הוא לא מוכן להפסיד מעבר לכך
המדינות המתפתחות, שלא אימצו את עיקרון החברה בע"מ, נותרו בעוני מרוד. במדינות המפותחות הוקמו בורסות המשכללות ומפשטות את תהליך ההשקעה, והופכות אותו לשקוף יותר, ופשוט יותר.
התורה אוסרת הלוואה בריבית מצד אחד ומעודדת השקעה המכונה "עיסקא" עם סיכון ותשואה מצד שני. אחד ההבדלים בין הלוואה לעיסקא הוא הגבלת האחריות. בהלוואה הלווה חייב לשלם בכל מקרה זה מסביר מדוע רווח מהלוואה נאסר בתורה. בעיסקא שכשלה מתחלקים בהפסדים ולכן הרווחים ממנה כשרים ורצויים.
כשטוענים ש"טייקון" חייב לשלם מכיסו הפסדים שנצברו בחברה שכשלה, הופכים בדיעבד את כל התשואות שהתקבלו מעסקיו בעבר לריבית אסורה. יש היגיון עסקי במסך ההתאגדות של החברה בע"מ שנועד להגבלת הסיכון של המשקיע. אותו היגיון מתיר הלכתית לקבל תשואה מעסקיו. חשוב לוודא שלא היתה רמאות או הברחת נכסים, אבל כל מתן האשראי ללווים האלה נעשה על פי כללי משחק ידועים מראש שיש לעמוד בהם. האפשרות לתספורת מצדיקה את התשואה והופכת את האשראי לשותפות אמיתית בסיכון. אם אין שותפות בסיכון – המשקיעים עלולים להכשל באיסור ריבית (מבחינה מהותית. פורמלית יש היתר עסקא )